PART 33

226 21 18
                                    

אני מחייך להארי כשאני מבחין בו במשרד של HSHQ, מבעד לזכוכיות הכניסה. אני עושה את קוד הכניסה ונכנס, בוחן את המקום האסתטי ומתרשם. למעשה- הבנתי שפה הכל קורה.
כל התוכניות מבית הארי סטיילס מתוכננות פה, כל ההקלטות של האלבומים והשתכרויות בשעות המאוחרות של הלילה.
אני מביט בהארי שמדבר עם מישהו מהצוות שלו כנראה, עדיין לא מבחין בי כשמיטץ׳ כן, ומנפנף לשלום כשהוא מתקדם אליי.
״אני צפיתי לאנשים היום אבל לא אותך סטיילס עתידי״ אני מחייך למיטץ׳ כשאני עולה על קצות אצבעותיי בשביל לקבל את החיבוק שהציע לי.
״אני מבין שכולם מעודכנים אה?״
״כמובן, אתה יודע- סך הכל הארי פאקינג סטיילס מתחתן זה לא קורה כל יום. אן דאגה שכולם ידעו״ אני מחייך, אני אוהב אותה
״זה נשמע מוזר, תגיד את זה שוב? הארי סטיילס מתחתן...איתי״ אני אומר את זה ומרים גבה. אף פעם לא אמרתי את זה ככה ועכשיו שאני שומע את זה אני מרגיש מעט... זכיין בלוטו
״כן, איתך. זה היה יום חגיגה פה כשהוא סיפר וכולם ציפו לפגוש את לואי טומלינסון. אני כבר פגשתי״ אמר והרים את גבותיו פעמיים
״ממש פגשת- חברים וותיקים כמו צומי ונומי. אני מתכוון- את נומי ואני צומי. אל תגיד שאני לא צודק אדוני!״
״מה שנכון נכון. אני לא מתכוון להתווכח״ צחקק ואז אני מבחין בשרה עם ילדה בידיה הולכת לעברנו וכשמבחינה בי היא רצה אליי מעט ״אומייגאד?! אני מדמיינת?!״ היא חיבקה אותי ואני חזרה, נזהר על הילדה הקטנה.
״איך קוראים לבת הקטנה?״
״אריאל. זה שם שרציתי ממש״ שרה עונה ואני מביט בילדה הקטנה. יהיה לנו פה שידוך לפרדי!
״היא כל כך מתוקה.״ אני נוגע בידה הקטנה כשהיא מביטה בי בקצת בהלה ואני מושך בכתפיי. בדרך כלל תינוקים אוהבים אותי. כמו הארי למשל!
״אוללה אני רואה שפגשתם כבר את ארוסי. שלום גם לך לואי טומלינסון״ אני קופץ כשאני שומע את קולו של הארי, וזה היה נראה שהוא ממש נכנס למבטא הבריטי בשמי.
״היי״ אני אני אומר ועומד חזרה ומחבק אותו, מרגיש חם בזרועותיו. איך הגעתי למצב הזה שאני כל כך מרגיש בנוח ובבית עם- לא אחד אחר מהארי סטיילס?
״אני חייב להגיד- הצומי ממש מתאים לך עכשיו״ מיטץ׳ אומר בחיוך ומסתכל עלינו ואני מושך בכתפיי
״זה חלק מהקומבינה של הארי סטיילס.״ הארי מסתכל עליי בבלבול ומיטץ מהנהן בהסכמה.
״אני היחידה שלא מרגישה קשורה?״
״לא לא זה גם אני.״
״הו טוב לדעת, אנחנו נעשה דאבל דייט ותסבירו מה היה פה? תודה.״ שרה מחייכת בציניות ואז שמעתי קול של צחוק חזק ואני מסתובב בחדות ומביט ב...מי זה?
״הארי- אני מת. מת מת. אתה יודע ש- דיי אני לא נושם- רגע זה לואי טומלינסון? אומייגאד היי לואי-״ אני מביט בירוק העיניים בבלבול
״סאם...כן. זה לואי, לואי זה סאם המאמן קול שלי- סאם זה הארוס שלי, לואי.״ הארי מחייך ומיד יצא עוד אחד- דפאק?!
הוא היה שחור שיער, עיניים אפורות ונראה מפוסל לחלוטין. גומות בלטו כשהוא חייך כשהבחין בנו, עגיל אחד ארוך באוזנו השמאלית וקעקועים כיסו את הידיים שלו.
זה מהיום החבר הכי טוב שלי, מצטער אוֹלי.
״קלי, כן. קלי, זה לואי הארוס שלי, לואי זה קלי, העוזר האישי של הכל בערך ובעיקר של ג׳פרי ובעיקר המעצב הגראפי שלנו. עוד מישהו רוצה לצאת מהדל- כמובן. ניי, הקלדנית שלי, זה לואי- מאט! בטח כבר הכרת את לואי- לעאזאזל ג׳פרי הרסת לי את הרצף! מה?! קייטי את ממש- אני אתחיל לבכות. בריטון אל תנסה אפילו לחצות את הקו.״ לא הרגשתי כאב חזק כל כך בבטן מרוב צחוק מהתסכול של הארי. עדיין הבטתי בקלי שהביט בבריטון, שרצה כל כך לחצות את הקו של הדלת. אבל אם הוא יעשה צעד-
״אמרתי לך לא לחצות את הקו!״ הארי התחיל לרדוף אחרי בריטון ונעלם יחד איתו לתוך המשרד. מקסים.
״היי קלי, ניי, מאט, ג׳פרוש, קייטי, ו...בריטון שנעלם מהעיניים שלי כרגע״ אני לוחץ את ידיהם והם הציגו את עצמם. את ניי ראיתי לפני, כמובן את ג׳פרי שאפילו חיבקתי ואת מאט שראיתי בצילומי פאפרצי. נעמדתי ליד קלי כשכולם סיימו מהזדהות שלהם והארי ובריטון חזרו מתנשפים והארי נפל לריצפה
״זה לא- אני- אלוהים. אני לא נושם.״
״בריטון! היי, אני לואי״ הארי נעץ בי מבט כשלחצתי את ידו של תכול העיניים בריטון
״הכמעט בעל שלך חצי מת ואתה עובר לצד הרשע יותר?! אני כל כך מתגרש ממך כרגע״
״בהצלחה בייב, בכל מקרה בריטון במה אתה עוסק פה? והארי תמיד רודף אותך?״ אני צוחק ובריטון מצחקק וחושף שורה של שיניים לבנות
״לא יש לך ארוס מקסים ביותר. אני למעשה עם קייטי ואנחנו מאמנים אותו ואני לפעמים אפילו רוקד איתו כשהוא רוצה״ אני מסתובב להארי ״הוא בחור נחמד סך הכל.״
״הוא מקסים, כן, עד שהוא שר קריוקי״ אני פורץ בצחוק והוא- מה לעזאזאזל עם כמות הגומות שיש פה?!
זה לא בסדר.
״אני לא יודע לשיר ואתה ממשיך להזמין אותי לשיר איתך!״
״זה לא אשמתי אני הייתי שיכור!״
״אני בעד שנתן להארי לקום מהריצפה? נכון? זה כבר צעד חכם״ קלי אומר ומציע יד להארי שנעזר בו
״קלי אתה יכול לבוא איתי? אני צריך לענות לכמה שיחות לגבי-״ קלי מהנהן בחיוך קטן ומנפנף לי לשלום
״ביי לואי היה נחמד להכיר אותך!״ הוא מנפנף ונעלם עם ג׳פרי לתוך המשרד. אני אלך להיפרד ממנו אחר כך.
-
״אתה בטוח שחסר כל הירקות האלו בבית? אני חושב שראיתי כבר כאלו הי-״
״אבל אני חיי על מרק בייב, ככה זה עובד״ הוא עונה, מכוסה כמעט לגמרי בגלל המשקפיים והכובע. כמובן.
״אבל- אבל- אני יכול להכין לנו ארוחה מקסימה באמת, עם עוף ומוצרלה-״
״את הארוחה שהכנת לאקסית שלך והשארת לי שאריות? תודה. אבל לא. בכל מקרה אני צמחוני״ והנה הארי הקנאי חזר שוב
״אוי מסכן שלי השארתי לך אוכל בצד ואתה מתלונן על זה? מסכן שלי״ אני מלטף את הלחי שלו
״לא התכוונתי ככ-״
״אני מצטער אדוני. אבל אני לא יכול לתת לך לקנות פה יותר אתה חייב לפה יותר מידי כסף. אני מצטער״ אני שומע בן אדם אומר מהכניסה של הסופר וגורם לנו להשתתק. הארי הולך לשם ומציץ במה שקורה ואני לידו
״אבל- אנ-״
״שום אבל אדוני. אני מצטער״ מי שנראה כמו מנהל הסופר אמר, גורם לבחור אחד לרוכן את מבטו הסמוק. אוי פאק.
לפתו הבחנתי שהארי לא ליידי יותר ונמצא לצד המנהל עכשיו. מה הוא עושה?
הוא דיבר עם המנהל וגורם לכמה להפנות את מבטם להארי סטיילס. הבחור שצעקו עליו פרע את עיניו והניח בראשו והארי השתיק את מה שהוא אמר ודיבר אליו כשידו על ליבו.
מה?
המנהל נהפך לאדום ברגע. והם התקדמו לקופה ראשית כשהארי הוציא צ׳ק מכיסו וכתב עליו כמה דברים והביא למנהל.
הוא באמת עכשיו- אומייגאד. אני מאוהב. למה הוא כזה טוב?
הבחור אמר כמה דברים להארי שגרמו לו לחייך ולבחור לבכות. ואז הארי חזר אליי, ואני מביט בו בשאלה
״מה קרה?״
״הבחור מובטל. יש לו משפחה אני לא יכולתי פשוט לצפות מהצד בלי לעשות כלום״ אני מחייך ומתקדם לחבק אותו
״אתה מדהים. כל הכבוד הארולד״ למעשה- הייתי עושה את זה בעצמי אם היה לי מספיק ביטחון עצמי לצעוד ולעצור מהומה.
״אז מה עשית? שילמת לו על החוב?״ אני שואל ולוקח חלב ליידי ומביט בו
״כן... ועוד קצת שיהיה לו. הוא צייר ואנשים לא קונים ציורים כנראה יותר. אני לא מבין למה. רוב המשרד שלי מלאי ציורים״ אני לא שולט על חיוכי
״אתה מדהים, אתה יודע את זה?״
״אתה אמרת את זה לפני שתי דקות-״
״אני אומר את זה שוב. אתה מדהים.״
״הו, תודה לוּ. גם אתה״
״אל תנסה אפילו״

little secret- Larry stylinsonWhere stories live. Discover now