PART 17

292 21 35
                                    

הארי אדוארד סטיילס:
שנאתי את עצמי
רציתי לפגוע בעצמי , להכאיב ולהעניש את עצמי על מה שאני מסב ללואי בעקבות מה שסיפרתי לו לילה שעבר.
עם זכוכית של כוס ששברתי מוקדם יותר אני עובר על עורי החלק באמה, שורט ונותן לדם לשטוף את ידי. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. חמש חתכים.
אני מושך בכתפיי, זה בטח מספיק לבנתיים. הכאב שצרב בידי הפצועה שדרשה שהתייחסו אליה כמו שצריך, שהתנהגו אליה באדיבות לא הייתה בסדר העדיפויות שלי כרגע. הייתי חייב לשכוח מהכאב של מה שאני עושה.
אני עולה לחדר האורחים עם מגש אוכל, ושם אותה לצד לואי שמסרב להביט בי. אך כשהביט בזרועי שנטפה דם. אופס, אני מניח שהשארתי שובל דם. כמה חבל שלא אכפת לי.
״מה עובר על היד שלך הארי?״ שאל והסתכל על עיניי ואני מושך בכתפיי
״תתעלם. הבאתי לך אוכל. תאכל.״ דרשתי אך לואי הסתכל עליי עם פנים זעופות.
״אתה יודע שהסיבה היחידה שאני לא בועט לך בביצים ובורח מפה זה כי אני מנסה להבין איפה הארי האמיתי. ומה גרם לו להיעלם ושאתה מתנהג ככה. כל כך... רע. אובדני, שתלטן. ההפך הגמור ממה שאתה.״
״אולי זה אני האמיתי, אולי זה בכלל לא אני ויש לי אח תאום, אולי אתה גרמת לזה״ אמרתי והפניתי את ראשי בשעשוע הצידה. זה בהחלט אני ובהחלט הוא אשם במה שאני כרגע.
מה אני יכול להגיד? חמישים גוונים של הארי סטיילס.
״אמרתי לך לאכול״
״תדחוף לתחת. אני מתכוון לסיים איתך״ הוא אומר וקם מהמיטה והולך לחדר האמבטיה וחוזר עם ערכת עזרה ראשונה.
הוא מוציא משם את בקבוק האלכוהול וצמר גפן ביד אחת ואוחז ואז לוקח את המגש מידי ושם אותו בשידה ודוחף אותי שאשב. אני מסתכל על החתכים, לא רע.
״אתה לא נורמלי שבכלל אתה גורם לי להתעסק בזה. אני לא אמור לחבוש לך את היד הארי, אתה עוד מעט בן פוקינג 28. קצת אחריות ומוח לא תזיק פה״ הוא שם אלכוהול בצמר גפן אך לא ידע מאיפה להתחיל. הוא הניח את את האלכוהול והצמר גפן לצידו ומשך אותי לשירותים והפעיל את זרם המים תחת ידי. זה כואב.
״אתה מטומטם אכזר שאתה עושה דבר כזה. אני לא מבין למה אתה בכלל חושב על-״ הוא קוטע את עצמו ואז מביט בי, בזמן שאני פשוט מסתכל עליו בריקות.
הוא חבש את ידי עם מגבת בשביל לעצור את הדימום כשהניד בראשה באכזבה, הוביל אותי חזרה לחדר ואני פשוט מציית לו.
הוא מחטא את חמשת החתכים באלכוהול ואני מתכווץ מעט, וכשהוא שם פד דביק, ואז חובש את ידי הוא מסתכל על עליי
״אפשר להבין מה קורה פה הארי?״ שאל ״אומנם נשארתי פה אתמול בלילה וזה כי אני דורש תשובות״
״סיפרתי לך אתמול, אני לא תוכי שחוזר על עצמו״ אני אומר ביובש
״כן משתגיד. אתה בנית חומה והבטחת לעצמך שתשיג אותי יום אחד ובלה בלה בלה. עכשיו סיבה אמיתית. אין מצב שאתה פתאם נהיה בזהות מתנקש שרוצה את מבוקשתו בלי שיאמרו לו לא. אז תחסוך ממני את כל התשובות המטומטמות שלך ותסתכל מה אתה עושה חתיכת אידיוט״ הוא אומר בכעס וקם . זה כזה משעשע.
״לואי, תסתום״ אני אומר ומחייך באדישות
״אתה בטח צוחק עליי נכון? איפה הלב שלך?״ שאל
״איפשהו אצלך. אבל היי! אתה תוכל להחזיר לי אותו אם תהיה איתי, זה יהיה נדיב ממך״
״כל החודשים האחרונים לא הספיקו לך?!״ צעק
״לא, היית איתי, אבל אתמול זה היה היום שבו אומרים ביי ביי כי אין סיבה שנתראה שוב, נכון? אני לא אתן לזה לקרות״
״כי אתה חושב שאברח? שאצחק לך בפנים ואומר תאכל קש תחת אשכנזי לא תראה אותי אי פעם שוב?! הארי, חשבנו שאנחנו הרבה יותר בוגרים מזה. תחזור לעצמך ותפסיק לעשות לי חיים קשים כרגע״ אני מחייך ללואי הכועס, פאק זה כל כך חמוד
״אתה חמוד״ אני מחייך ומטה את ראשי, לואי רק נהיה זועף יותר
״אתה פאקינג צוחק עליי? אני רציני הארי״
״גם אני! לואי״ אני אומר
״למה...למה פצעת את עצמך, שוב?״ שאל בעצבות שניכרת בעיניו לאחר כמה דקות שקטות. הוא התיישב לצידי ושם יד על גבי ומעודד אותי לספר ״אולי כי פשוט באלי״ אני מושך בכתפיי
״אנחנו דיברנו על זה למען ה׳ הארי! אתה פוגע בעצמך, שוב ושוב. אתה היית נקי עשור! מה... מה לעאזאל?״ כשבעיניו התבצבצו להן דמעות, הרגשתי שהלב שלי קורס.
״אל תבכה אבל״ אני מבקש ומוחה את דמעתו שאימה לפרוץ
״הו כן גם אני מבקש המון דברים ולא תמיד מקבל אותם״ ענה בקול חנוק, והרגשתי שבעיניי גם מתחילות להיבנות שם קן דמעות
״לו, לאב, בבקשה״ אני שם את ידי על כתפו. לא מתאמץ לספר שאני הייתי נקי 9 שנים ולא 10 מאחר שאחרי הפרידה שלי מלו חגגתי עם המספריים. אני מטה את ראשי אחורה בשביל שלא יראה את הפנים הבוכיות שלי, הפגועות על הסבל שאני גורם לאהבת חיי
״למה אתה עושה לי את זה?״ שאל, ואני מוחה בידי הפנויה את הדמעות לפני שמסב חזרה את מבטי
״כי אני אוהב ומאוהב בך שנים על גבי שנים. כשפגשתי בך שוב, הרגשתי שעשית טעות חמורה כל כך ונסיתי לדחוק את ההרגשה של ׳הוא שלי, ואני הולך לקבל את מה ששלי׳ והצלחתי! אתה ראית, נסיתי לדחוק אותה אחורה אבל כל הזמן התקרבת. וזה... זה התוצאות הרשעות. אני מצטער, אבל לואי- מ2010, אתה כבר שייך לי.״
הוא צחק בארסיות "אתה באמת חושב שאם תמשיך להתנהג כך אני אוהב אותך?" זה הרגיש כמו יתד בלב. "אתה היית בן פאקינג 18 הארי, מה חשבת לעצמך שהבטחת לעצמך דבר כזה?" שתקתי. זה היה כואב מידי לשמוע אותו מדבר כך. לאחר דקות ספורות, שבהן ראשי היה מורכן מטה ולא מעז להסתכל על לואי, לואי ניסה ליצור איתי קשר. אבל ללא הועיל. זה כאב, הלב שלי כל כך כאב שהרגשתי שהשליטה העצמית שלי נהרסת והחומה שבניתי בעקבות מה שקרה בפרינסס פארק קורסת עם כל לבנה שמרגישה כמו פצצת אטום בליבי. "הארי... תדבר אליי" הוא שם את ידו על כתפי ועיסה אותה "אתה מנסה לקבל צומי? אני מנסה להבין" שתיקה. אני לא מצליח להוציא הגה מפי גם כשלואי מחבק אותי מאחורה
"צומי להארולד... הנה. רוצה נשיקה בלחי?" הוא נישק את לחי "הנה קיבלת. קדימה, תדבר."
"הארי אתה מתחיל לעייף אותי. מה...מה אני אמור לעשות בשביל שתחזור לעצמך?"
"אתה לא מבין אה? אני רוצה אותך לואי, זה אני.  כל כולי בלי פילטרים, אני רוצה אותך פאקינג לעצמי!" אני שואג ולואי נרתע מעט
"פוקינג תרגע! אתה בכל מקרה לא יכול להיות איתי כי אני בסיבוב ההופעות עכשיו" אני חוזר לשתיקה. איך סיבוב הופעות אמור להיות תירוץ ללא להיות בזוגיות?! לעאזאזל.
״הארי. תפתח את המנעול של הבית ותן לי ללכת, או שאתקשר למשטרה או יבעט לך בביצים, זה כבר לא משנה.״ הוא אומר "עכשיו!" צעק ואני מתחיל לצחוק, אני מאוהב בצעקות הדרמטיות שלו
"הארי. תביא לי את המפתחות" הוא התקרב אליי וניסה לקחת את המפתח מכיסי בשיטת- הגנה עצמית שלו- אך אני מפיל אותו על המיטה ואני מעליו. עם קצת קושי בהתחלה.
"אתה... משעשע, חמוד אבל משעשע" לואי סתר ללחי בעוצמה שהדהדה בחדר. אבל למרות הלחי הצרובה והבוערת שלי אני מסתכל עליו ומחכה שיריגיע את הזעם שלו
"תן לי להסביר לך משהו, אנחנו יכולים להגיע להסכם בצורה מתורבתת או שאתה יכול להמשיך להכות אותי, משניהם תהנה תאמין לי, מה אתה רוצה יותר?" אני מסתכל לעיניו הכחולות
"איזה פוקינג הסכם?"
"שאתה ואני נהיה ביחד, ואז אתה תוכל לצאת ולעשות מה שרק תרצה"
"זה לא פיר, אני לא רוצה להיות איתך. אתה מטריד אותי וזה לא אתה הארי, ולא תהיה." וכאילו יכולתי להרגיש את זה עיניי הירוקות התקהו. "יודע מה? תן לי לחשוב על זה. יש לי את כל הטור לפני, אתה תוכל לבקר אותי, אבל תן לי לחשוב על זה. אוקיי?" כאילו הוא דו קטובי, עיניו שידרו משנאה- לדאגה. ואני נותן לי שתי דקות של מחשבה שזה לקחת סיכון שאאבד אותו לנצח, אבל אני מהנהן ונותן לו את המפתח של הבית. הוא לוקח אותו ויוצא מהחדר ויורד מטה ואני אחריו, אך לפני שיצא מהדלת אני תופס בזרועו בשביל שיהיה מולי ואני מטיח את שפתי אל שלו, ולהפתעתי הוא זורם, מנשק אותי ואוחז בשתי ידיו במותניי, ואני יורד בשובל נשיקות אל צווארו ומוצץ אך לא מספיק בשביל להשאיר שם סימן. אני מנשק פעם אחרונה כנשיקת יום ההולדת שלי שלא אזכה לקבל, לפני שאני משחרר אותו, ונותן לו ללכת.
-
בעיקרון אני לא אמורה להעלות היום אבל הודות היום הולדת של הארי (28) ותחילת הטור של לולו קיבלתם. מקווה שנהניתם❤️

little secret- Larry stylinsonWhere stories live. Discover now