PART 28

247 21 11
                                    

אני מתנשף לקראת אמצע מסלול הריצה, מרגיש שרגלי עומדות לקרוס מכאב. ואז אני עוצר, נותן לעצמי להסדיר נשימה שנהיתה כואבת בחזי והרגשתי שעוד רגע אני הולך להקיא.
עד שהרגשתי טפיחה בשכמי ואני מביט קדימה ללואי שהצליח להשיג אותי ולהמשיך לרוץ. אני מחייך, ממשיך להתנשף ולאחר כמה דקות ממשיך לרוץ ולהגיע ללואי
״אני הולך להקיא״ אני מודיע
״אל תדבר בזמן ריצה הארי״ אמר והמשכנו לרוץ כשאנחנו שומעים מהאוזניות את השירים שלואי מנגן מהטלפון שלו.
עד שאנחנו מגיעים לסוף המסלול, ונכנסים לרכב. ומתחיל להיות התקף שיעולים מצדו של לואי.
״מה קורה?״
״אני מת. אני מרגיש שכל האוויר המזוהם בעולם נכנס לי לריאות״ הוא אמר ואני מגיש לו את הבקבוק מים.
זה נראה שהדרך היחידה להוציא את התסכול שלנו- זה ריצות ושתיית אלכוהול.
״ספר לי על זה, לעשים אותך בסוף בבית של לוטי?״ אני שואל, מאחר שדיברנו לפני הריצה על זה שלוטי עברה דירה והיא רוצה בכללי לפגוש את לואי אחרי מה שקרה.
״לא. אני רוצה ללכת הביתה״ אני מהנהן, ומתחיל לנסוע. זה נראה כאילו הבית שלי נהפך לבית שלנו. ואני שמח על זה.
ובנקודה מסוימת, אני רוצה את זה. כי אני צריך מישהו לצידי למרות שאני אומר לעצמי שאני לא רוצה.
ובמיוחד שמדובר בבן זוג שלי.
״אני חושב שראיתי פאפרצי בזמן הריצה״ הוא הודיע ואני מסתכל עליו באי התעניינות
״מעניין לי את הזין האחורי לואי. זה כבר לא משנה לי כל הפאפרצי המזדיינים. שיעשו מה שהם רוצים״
״רק הודעתי הארי, זו לא סיבה לכעוס עכשיו״ אני מתעשט ונאנח
״אני מצטער״
״אל. אן לא מפסיקה לשלוח לי הודעות, אתה מסנן אותה?״ שאל ואני מהנהן. במשך החודש הזה לא רציתי לראות אף אחד, רציתי להיות לבד, לשכוח מהכאב- גם אם מדובר בלהשתכר עד חוסר אונים. זה הרגיש שהכל קורס.
״טוב אז כדי שתדע שהיא ככל הנראה תבוא אלינו בזמן הקרוב כי היא ממש עצבנית״ אני מושך בכתפיי
מחנה את הרכב ומבחין ברכב שלה שם. אני מניח שהיא כבר שם. אני נכנס לבית עם המפתח בידי ולואי עם המים בידו, ואני מנסה לחפש את את אימי עם עיניי. הלכתי למטבח והיא לא הייתה שם. הלכתי לחדר שינה שלנו והיא לא הייתה שם, ואז הבחנתי בה בתוך החדר שהיה אמור להיות החדר של ג׳ו. ששם אחסנו את כל הדברים של הילד בשביל שלא יהיו לנו מול העיניים.
אני מביט בחדר הפתוח בקרירות, נכנס לחדר השינה ושומע את המקלחת מופעלת ומניח שלואי נכנס.
״הארי״ אני עוצר, מסתובב לאמא שלי שבכניסה לחדר ומביטה בי. אני מביט בה בריקנות, היא לא הוזמנה לכאן.
לעאזאזל, אף אחד לא הוזמן לכאן!
ואני לא רוצה שמישהו יוזמן לכאן.
״תסתכל עליי!״ היא צעקה ואני מרים את מבטי אליה. היא נכנסה לחדר והסתכלה על עיניי ״אתה זוכר מי מדברת איתך? מי עומדת מולך?״
״כן אמא״ אני אומר, מדגיש את המילה האחרונה
״יופי. אז תפסיק לשתוק. אתה צריך לדבר על הכל איתי הארי, זה לא פשוט לאף אחד תאמין לי. אני רוצה לעזור לך״ היא מבקשת
״אמא, אני לא רוצה כלום. באמת״ אני נאנח, מרגיש עייף מהכל.
״ואני לא רוצה להשאיר את הבן שלי חסר אונים.״ אמרה והתיישבה לצידי
״אין לי מה להגיד. את מוזמנת לעשות מה שתרצי- אבל אני באמת רוצה להיות לבד-״
״אני לא חושבת שאתה מבין הארי, אבל הזמן לא ירפא את הכאב. כאב מהסוג הזה תמיד יכאב. אבל אתה יכול להחליט להיות מובטל כל החיים- או שאתה יכול להתחיל להחיות את עצמך ולהמשיך בחיים ולא לתת למכשולים לעצור בעדך. אני לא אומרת שג׳ו היה מכשול, אלה המוות שלו. אתה חייב להמשיך האלה מתוק שלי, ואני אהיה פה לצידך בשביל לעזור לך עם זה.״ לצערי, המילים שלה נכנסו לי מהאוזן אחת ויצאו מהשניה. הייתי מודע לזה שהזדקקתי לעזרה, אבל זה פשוט לא נראה לי הגיוני כרגע שאצליח לתפקד.
לואי יצא מהמקלחת, לבוש כבר בבגדים ומביט בנו בחוסר מילים.
״א-אני אלך-״
״לא לואי תשאר. בוא״ אן ביקשה ולואי הסתכל עליי לרגע ואז צעד אלינו, מתיישב לצידי. לי וללואי לא היה דיבור מאז המוות של ג׳ו- אבל אנחנו דיברנו ללא מילים. ידעתי שללואי כואב בדיוק כמו שלי כואב. ידעתי שזה לא משהו שהוא ציפה לו שיקרה אחרי שאמא שלו נפטרה וכך גם הבן שלו.
״אולי כדי שתדברו? אני יודעת שזה קשה כל המצב שלכם. אבל אתם חייבים לנסות להבין מאיפה אתם ממשיכים מפה, מובן? אתם לא תוכלו להמשיך האלה אם לא תדברו על זה.״ אמא משאירה אותי ואת לואי בחדר לבדנו, וכששמעתי את הקליק שמבשר שהיא נעלה אותנו אני נאנח ונשמט על המיטה
״אני יודע שאנחנו צריכים לדבר אבל פשוט- זה קשה לי אני מצטער״ לא היה לי מגע עם לואי במשך החודש האחרון, היו שיחות ריקות מידי וכעס שהתפרץ על אחד השני.
אני מביט ללואי שיושב על המיטה קפוף מעט, לא אומר דבר. אני קם חזרה לשבת מולו ומביט לעיניים הכחולות ״תדבר איתי״
ביקשתי, לא יכולתי לשמוע רק את הקול שלי במצב שלנו כרגע
״אין לי מה להגיד הארי. זה בא בהפתעה, אני לא מעכל בכלל שהיה לי עוד ילד״ הוא אמר כשעיניו התחילו להתמלאות דמעות
״אני מבין- אבל... אתה יודע? אני מסתכל עליך כל לילה ופשוט נואש שהתקופה הזו תעבור כדי שאגע בך שוב. לעאזאזל- המגע היחיד שהיה לי זה נשיקת לילה טוב כשנרדמת כבר. אני... א-״
״אני מצטער. אבל אני לא חושב שאני מסוגל למשהו בכלל. אני באמת מנסה הארי לעכל משהו. ואני פשוט מרגיש ריקנות אני באמת מצטער שאני לא מסוגל לחשוב בהגינות כלפי הסובבים שלי. במיוחד אילך. אתה יודע? מה שהכי ריסק אותי זה השיחה של פרדי לפני כמה ימים ששאל מתי אנחנו נבוא. אני לא יודע מה להגיד לבן שלי הארי! אני באמת חסר מילים״ הוא אמר ואני מוחה את הדמעות מעיניו.
הוא היחיד שנתתי לו להיות לצידי בתקופה הזו, כי הוא היה חלק ממנה. אבל אני חושב שכדי לו לדעת למה לצפות
״שכרתי כמה אנשים שיחפשו את עלי״ אני אומר והוא מביט בי בעיניים פעורות ״אני לא רוצה לשמוע את השם הזה אי פעם שוב.״ אמר
״אתה לא. כי אני אגרום למותו, אני מבטיח. ואז ארגיש שאוכל לפתוח את עצמי שוב. ואז נוכל לסגור מעגל ולהתחיל לחיות שוב.״

little secret- Larry stylinsonOù les histoires vivent. Découvrez maintenant