little secret- Larry stylinson

PART 4

״אתה יודע? יצא לי לחשוב על משהו אחרונה אתה פשוט נהיית- ׳פאקינג הארי סטיילס׳ ו... כל הקטע הזה מחזיר אותי ל2016. כשרק נכנסת לסטודיו ופשוט היה לך חיוך ענקי על הפנים והתחלת לבכות. אמרת ש-״
״זה מוזר. כן, אני זוכר טומי. זה היה אתמול מבחינתי-אבל אשקר שאגיד שאני עדיין לא מוכן להאמין לקפיצה שחוויתי?״ אני מרגיש את לחיי מתלהטות
״כדי לך להאמין לפני שתהיה עוד קפיצה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ובלי למצמץ החוזה השני שלנו יתבטל״ ג׳פרי צוחק. אני לוגם מהמרגריטה, מסתכל על ההתראות שבטלפון ונאנח כשרואה הודעות חדשות מאמא. עזבתי את הולמס צ׳אפל בקצת מצב רוח רע בהחלט. אחרי השיחה של אמא הגענו לאלה בת דודה שלי לבקר את הבת שלה, ביקרנו את ברברה וראינו על הדרך חברי ילדות אפילו. אבל הרגשתי שהשיחה שלי ושל אמא פשוט הייתה הזמן והמקום הלא נכון. כמו תמיד.
״כן. זה לא יאמן. בסוף הוא יתאחד עם וואן דיירקשן ואנחנו נשאר בודדים, נזמזם שירים שאף פעם לא יצא לאור״ טומי אומר ואני מרים את מבטי אליו
״אתם לא. הכל טוב״ אני אומר ומשפשף את עיניי
״אז... אני מניח שאתה עייף. אנחנו נלך?״ טומי ג׳פרי וניי מחבקים אותי לשלום ואני מודה לאלוהים לרגע הזה ביום. ועליהם שהם הבינו את הסימן לבד.
שקט, אני לבד, והמחשבות שלי.
ובכן, חשבתי שככה זה יהיה לפחות.
אחרי כמה דקות שהם הלכו שמעתי זמזום מהדלת ואני פוער את עיניי, ״למען ה׳״ אני קם מהספה בעייפות וצולע לכיוון המצלמה, ועיניי נפערות בשניה.
מ ה לעאזאזל? הוא לא הוזמן לכאן. ממש לא. ואם אמא דיברה איתו על מה שקרה היום אני בברוגז איתה.
כשאני פותח את דלת השער ומבחין בכחול העיניים אני בוחן את הסביבה לפני שאני נותן לו להיכנס.
״מה-לעאזל?״
״נתקעתי. נדפקתי. מזל שיש חברים?״ אני מרגיש שהלב שלי יוצא מהמקום כשאני שומע את קולו
״לואי- מה אתה עושה פה?״
״אל תהיה כזה. אתה עד כדי כך לא רוצה אותי כאן?״ הוא שיכור או מה? מי דופק בשעה שלוש בלילה כאילו זה אחד בצהריים?!
אנחנו צועדים ברחבי החצר הגדולה לכיוון הבית
״אני פשוט שאלתי מה אתה עושה פה לואי. אל תעשה מזה ביג דיל״
״אני מחכה שחבר שלי יבוא ויסוף אותי. הרכב שלי פשוט נתקע ובשעה הזו לא יקום ולא יתעורר גרר״ זה לא אמיתי.
״אוקיי. אז אנחנו נפגשים בנסיבות האלו? לפחות היית מודיע בטלפון שאתה מגיע הייתי מכין כיבוד״ אני אומר בציניות לואי ממש כמו יריה בכל מקום בגופי הסתכל לעיניי, והגוון כחול שלו פשוט סינוור את עייני
״כן... אני מקווה שאני לא מפריע למשהו?״ הוא הסתכל לכיוון הבית
״לא. אני לבד פה, תזכיר לי- תזכיר לי שוב...מה... מה מלווה אותך לפה? בשעה שלוש בלילה" אני אומר ומשפשף את עיניי כשאני מרגיש כאב ראש חד תוקף אל ראשי
״מעניין עוד כמה פעמים תשאל אותי את זה. ראיתי בדיוק את הסוכנים יוצאים. והרכב שלי נתקע" הוא חייך. שקרן. אין מצב שזה במקרה שהוא פה.
"זה נחמד... לראות אותך שוב"
"כן. מי היה מאמין? אתה אמיתי. לא דמות דמיונית." אמר וחיוך זדוני על פניו
"למה שאהיה?"
"כי אין הארי אצלי בחיים יותר אלה אם כן אני צריך להתחנן" אמר והעלה את מבטו אלי, עיניו הכחולות היו קרות. זה לא טוב בדרך כלל. הייתכן שהוא פשוט כועס עליי? אתם בטח צוחקים עלי
"סלח לי?" אני עוצר והוא מסתובב אלי
"כן הארי. יש לך הסבר לזה?"
"על מה אתה מדבר?"
"שקרן. אתה חושב שרק היום הכרתי אותך הארי? תזכר מי עומד מולך. כנראה הספקת לשכוח" ברגע הזה אני כבר בטוח שהוא כועס עליי. קולו היה ריק ופניו היו קרות וממוקדות באופן סקסי אך מסוכן.
אני זוכר את הפעם היחידה שיצא לי להיות בנכוחו כשהיה במצב הזה.