פגשתי את האיידול שלי

סיבוב הופעות?

קמתי בבוקר שלמחרת, בהתחלה הייתי אדישה למה שקרה, אחר כך צחקתי, אחר כך הבנתי מה אמרתי.
לינוי עדיין ישנה אז הערתי אותה.
"מממ" אמרה לי כשהיא מתעוררת,
"תגידי, יש מצב שאמרתי לגימין שאני יביא לו נבוט בראש?" שאלתי אותה כדי לוודא שזה לא היה חלום.
"כן, וגם אמרת לגין שהוא לא חתיך,לג'ין!!ג-'י-ן!" היא אמרה לי ואז נזכרתי בגין.
"נו באמת" נאנחתי בשקט.
"בואי נלך אליהם שוב ונתנצל" הציע לינוי בהתלהבות.
"לא, יש להם אימונים" אמרתי בשיא ההחלטיות, החלטה שנורא הצטערתי עליה.
"את יודעת שממחר עד יום רביעי הבא  הם נוסעים לסיבוב הופעות נכון?" היא אמרה לי ואז הוסיפה "די ברור שאנחנו צריכות לנצל כל רגע שלנו איתם, אני חושבת שאולי אני אעבור לגור בקוריאה" אמרה לי לינוי עוד יותר בהתלהבות.
"אהה -אהה" עניתי באדישות לרעיונות המפגרים שלה, אני עוד שבועיים עוזבת, איתה או בלעדיה.
"ואבא שלך יודע על זה?"  שאלתי אותה את השאלה שכנראה הכי הפחידה אותה, היא הייתה בת יחידה מתוך שלוש אחים גדולים,אבא שלה דאג לה כל הזמן, והוא ממש לא ייתן לה לעבור לקוריאה.
ואז נזכרתי בבגרות האחרונה שלי, "תגידי,היום יום ראשון, אז זה אומר שבדיוק יום אחרי שהם יחזרו נצטרך לנסוע לישראל, נכון?"שאלתי אותה.
"אהה כן" היא ענתה לי תוך כדי שהיא מתאפרת.
"אז זה אומר שלא יהיה לנו זמן להיות עם הבנים, יש לנו רק את היום לפגישה אחרונה איתם" אמרתי לעצמי בלחש. לא תיכננתי לחזור לקוריאה, תיכננתי להשאר בארץ.
"מה?" שאלה אותי לינוי וסיימה להתלבש.
"כלום, בואי יוצאים אליהם" אמרתי כשאני הייתי מוכנה.
כשהגענו לסוכנות לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי ישר לחדר האימונים שלהם .
"אם את שואלת איפה הפוסטר,הוא לא פה"
גימין הכריז בהפגנתיות ועצר את המוזיקה כשראה שנכנסתי. הם היו באימוני ריקודים.
"ואם אני לא שואלת?" החזרתי לו תשובה והתיישבתי ליד הובי ונאמגון.
"אז הוא עדיין לא פה" אמר לי גימין וקרא ללינוי לשבת לידו וליד ג'ין.
"אתה כועס עליי?" חייכתי אליו.
"לא" ענה לי במבט חודרני שהיה יכול לשרוף אותי.
״טוב... לא באתי בשביל הפוסטר״ אמרתי לו.
״כן,אני יודע שלא״ אמר לי בדרך אגבית, האדישות הזו לא התאימה לו.
״עזבי אותו״ אמר גין בשקט ופנה אליי ״עבר עליו יום קשה״ הוסיף את ההסבר.
״11 בבוקר עכשיו״ עניתי לו
״אהמ כן, לא כולם קמים בעשר בבוקר״ ענה לי בדרך אגב ואז חזר להפעיל את המוזיקה.
אחרי עשר דקות שאני ולינוי צפינו בהם כמה שיותר בשקט,הם עשו הפסקה לשתות מים.
״רציתי לאחל לכם בהצלחה בסיבוב ההופעות שלכם״ אמרתי להם בפתאומיות.
״איך ידעת?״ צחק נאמגון ושיחק אותה מופתע.
״בכל זאת ארמי״ עניתי לו בלחישה.
״בכל זאת אני אמרתי לה היום בבוקר״ אמרה לינוי בגלגול עיניים. הם צחקו מהבדיחה של לינוי.
״למה זה היה טוב עכשיו?!״ אמרתי לה בעברית מעצבים.
״אני דוגלת באמת״ היא ענתה לי עם פרצוף אדיש.
״אה-אל תריבו בבקשה״ אמר לנו טאה בפתאומיות.
״אנחנו לא התכוונו לריב,רק שאלתי אותה אם לספר לכם שהיא תיארה לי את יונגי בפעם הראשונה בתור באד בוי וערס צעצוע רק בשביל שלא יהיה הביאס שלי״ אמרתי לטאה במהירות.
ואז סובבתי את הראש שלי אליה וראיתי אותה רותחת מעצבים ״אה אופס, היא אמרה לא לספר״ אמרתי בשקט.
יונגי פשוט בהה בי ואז בלינוי ואז בי ואז בלינוי.
ואז פתאום אמר ״הם יותר גרועות מגנקוק,טהיונג וגימין ביחד״.
״אל תגזים״ אני ולינוי אמרנו ביחד.
״אז...מה אתם מתכננים לעשות לפני סיבוב ההופעות?״ לינוי שאלה אותם בהתעניינות.
״אני רוצה להסביר לה״ הכריז טאהיונג בשיא הביטחון והתחיל להסביר לנו על דרכים להתכונן להופעות,איפה ההופעות יהיו הפעם, ומה החוקים, בדיוק לפני שטאהיונג הגיע לשלב של החימום לפני הופעה,הגיע מישהו שאנחנו לא מכירות.
״מי אתם,ומה אתם עושות פה בטלניות?!״ צעק עלינו האיש בחליפה.

ביום שלמחרת :
״בייי״ צעקנו להם אני ולינוי ביחד והם עלו לטיסה ונופפו לנו לשלום.
פתאום הרגשתי יותר פתוחה עם הבנים,הם היו כמו אחים גדולים שאף פעם לא היו לי.
כשעלינו בחזרה לדירה ראיתי 24 שיחות שלא נענו, לקחתי את הטלפון שלי בשיא המהירות והתקשרתי בחזרה למספר שבגללו הכול קרה.