Mika - Grace Kelly
-
״זה-״ אני עוצרת את עצמי, איך אני מסבירה לו למה יש רשימה שמחולקת לנטע ואליי כשמתחת כתובים שמות של בנים שונים.
״מים, יונתן?״ נטע מעבירה נושא בשעשוע, אני לא מצליחה לבלוע את הגוש שתקוע לי בגרון ונטע מוזגת ליונתן מים בזמן שמבטו ממשיך להיות נעוץ בי והפרצוף האדום והנבוך שלי.
״די להסתכל עליי ככה.״ בתנועה מהירה אני נועצת את מבטי ביונתן, ״איך?״ הוא שואל באדישות, ״ככה.״ אני ממשיכה לחוצה, ״אוקיי,״ הוא אומר בפשטות ולא מסיט את מבטו ממני.
אני חוזרת לאכול את הפסטה שלי ומתעלמת ממבטו המשועשע של יונתן, גם נטע נראת לי די מבסוטה מהסיטואציה והיחידה שרוצה לקבור את עצמה באדמה זאת אני.
*
״אני ארד לזרוק את הזבל.״ נטע מלמלה מרימה את שקית האשפה הגדולה, יונתן נכנס בדיוק עם הכלים האחרונים שהיו בסלון בעוד אני שטפתי את כל הכלים המלוכלכים שישבו בכיור מאתמול.
אני אתחשבן עם נטע אחר כך.
אני מנסה לעקוב אחרי התנועות של יונתן שנמצא מאחורי, אבל אני לא מצליחה אפילו לשמוע אותו, רק מרגישה שהוא פה.
זה מלחיץ אותי.
אני מסיטה את מבטי לאחור ומגלה כי יונתן למעשה נמצא מול המקרר, מחזיק בידו עט שחור ומביט בעיון בדף התלוי עליו.
אני עוצרת את העבודה שלי ומביטה בו, יונתן כותב את שמו תחת העמודה הריקה שלי, הוא סוגר את העט לוקח צעד לאחור ומביט מרוצה בדף שעל המקרר.
״מה אתה עושה?״ אני שואלת לא מבינה וסוגרת את הברז, ״זה לא נכון?״ הוא שאל לא מבין, נענעתי את ראשי בחיוך מיואש, ״איך אתה יודע למה מיועדת הטבלה?״ שאלתי לא מבינה.
״ניחשתי.״ הוא אומר בחיוך קטן ומרוצה, אני מנערת את ידיי הרטובות ומייבשת בעזרת המגבת שעל יד הכיור ולוקחת צעד קדימה בשביל לעמוד מול יונתן שגבוה ממני בראש לפחות.
הוא מסתכל עליי ואני עליו ולא משנה גם אם מטוס ינחת בתוך הבית שום דבר לא ישבור את הקשר עין שנוצר ביננו ברגעים האלו.
אני מעלה את ידיי באיטיות אל צווארו של יונתן, כורכת אותו סביבו ועולה על קצות אצבעותיי בשביל להניח את שפתיי על שפתיו בעדינות.
אני יורדת חזרה אל הקרקע ומורידה גם את ידיי אל החזה המוצק שלו.
אני מסיטה את מבטי אל הטבלה המטופשת שתלויה לפנינו על המקרר ונאנחת די מרוצה כשמתחת לשם שלי מופיע שמו של יונתן בלבד.
״נטע מעמיסה הא?״ יונתן שאל בשקט, גיחכתי בלחש ״גם אני,״ אמרתי בציניות, ״אותי.״ הוא אמר מרוצה מעצמו, ״משחקת בך.״ אמרתי בהתנשאות.
״מה את אומרת?״ יונתן הניח את ידיו על הישבן שלי והרים אותי בתנופה מהירה באוויר.
צווחה מבוהלת נפלטה מבין שפתיי ומיד כרכתי את רגליי סביב אגנו של יונתן, ״בשביל מה זה היה טוב?״ שאלתי צוחקת, יונתן התקדם לכיוון השיש והניח אותי עליו בפראות.
״בשביל זה.״ יונתן נדחק בין רגליי ותפס בלחיי בחוזקה רגע לפניי שהצמיד אל שפתיו לשלי בנשיקה תובענית.
נאנקתי אל שפתיו של יונתן ושרטתי אותו מבעד לחולצה שלבש, הרגשתי אותו נדחק בין הרגליים שלי ואני כרכתי את רגליי סביבו שלא יעז לזוז ממני סנטימטר.
יונתן העמיק את הנשיקה וגרם לי לשיכרון חושים מוחלט, לפתע שמעתי את דלת הבית נטרקת ומיד דחפתי ממני את יונתן.
העברתי את ידי על שיערי במהירות ויונתן נשען על ידיו שהניח על השיש בצידי גופי, כולא אותי בינו לבין זרועותיו.
״מה יש לכם?״ נטע שאלה מבולבלת כשנכנסה אל המטבח, הבטתי בה דרך הריצפה ואילו יונתן אפילו לא חשב על להסתובב אליה או ליישר מבט, הוא כולו היה מרוכז בי.
״התמזמזתם על הכיור?״ היא שאלה מעט נגעלת, הלחיים שלי שינו את צבען לאדום ויונתן חייך אליי מרוצה, ״נטע.״ גערתי בה.
״אל תפריעו לעצמכם,״ היא אמרה בנפנוף ויצאה מהמטבח, נאנחתי מנענעת אתר אשי במבוכה, יונתן צחק ועזר לי לרדת מהשיש בזהירות.
״אתה פרא אדם.״ התלוננתי בפניו, ״ואת נבוכה משטויות.״ הוא מלמל בהתחכמות, ״ואת נבוכה בלה בלה בלה..״ חיקיתי אותו בילדותיות, יונתן צחק והניח נשיקה על מצחי.
״לאן אתה הולך היום?״ שאלתי כורכת את ידיי סביב בטנו המעוצבת, ״חברים.״ הוא אמר בקצרה, הנהנתי בהבנה והוא הצמיד את שפתיו לשפתיי בקצרה.
״תהנה,״ אמרתי בחיוך קטן, ״תשאל אותי כבר מה אני עושה היום.״ דרשתי בכעס, יונתן חייך אליי חיוך צדדי ממיס, ״מה את עושה היום?״ הוא שאל בצרידות, נשכתי את שפתי התחתונה.
אף פעם לא ימאס לי מהקול והמגע שלו, זה מרגיש כאילו אני חווה את זה כל פעם מחדש.
״מניחה שנטע ואני נצא,״ אמרתי מגחכת ״תדברי איתי כשאת חוזרת הביתה.״ הוא ביקש ואני הנהנתי מוקסמת מהדאגה שלו, זה לא מובן מאליו בטח כשהוא יוצא לבלות עם חברים.
״אל תדאג לי.״ ביקשתי ברצינות, ״טוב.״ הוא ענה בציניות והעביר קבוצת שיער אל מאחורי אוזני באיטיות, גלגלתי את עיניי בחוסר חשק ותום לא אמר דבר.
״אני לא מסכימה לך לשתות היום,״ אמרתי לו בהתגרות, זה מצחיק אותי איך כל פעם מחדש יונתן ואני מסתלבטים על מערכות יחסים בנאליות כמו אלו.
״תיזהרי ממני.״ הוא ממלמל ונושק לשפתיי בשנית.
*
אני נכנסת הביתה והשעה כבר שלוש לפנות בוקר, נטע ואני יצאנו עם חברים של עידו והאמת שהיה די כיף, תמיד הייתי טיפוס חברותי וגם החברים של עידו ככה שדי נהנתי גם בלי להיות צמודה לנטע.
נטע הלכה לישון אצל עידו הלילה והורידה אותי בבית לפני שנסעה עם הרכב, אחרי ששאלה אותי מיליון פעם אם זה בסדר מבחינתי לישון לבד.
לא היה לי כל כך אכפת, השנ״צ שיונתן ואני דפקנו בצהריים קצת הרס לי את השעות שינה ואני מתה מפחד לישון לבד אבל אני מתנחמת בזה שגיבור הערב בדיוק מתקשר אליי ומרטיט לי את הלב.
׳אני פה׳ אני חולצת את נעליי ומניחה אותן בכניסה לחדר השינה שלי.
׳תיכנס הדלת פתוחה,׳ אני ממלמלת אל הפלאפון ומתקדמת בנתיים אל דלת הכניסה.
עד שאני מגיעה אליה יונתן כבר נכנס פנימה וטורק אחריו את הדלת כל כך בשקט שאני כמעט ולא שמה לב שהיא נסגרת.
״כמה פעמים צריך להגיד לך לנעול?״ הוא שאל בדאגה, חייכתי אליו בילדותיות, אני יודעת שאני חייבת לזכור לנעול אחריי אני פשוט כל הזמן שוכחת!
״תודה שבאת,״ אני ממלמלת במבוכה, יונתן מקרב את ראשי אליו ומניח נשיקה על קודקוד ראשי.
״רציתי לבוא.״ הוא אומר בלחש, אני מרימה אליו את ראשי ומחייכת חיוך עייף.
קצת לא נעים לי שהוא עזב את החברים שלו בשביל להיות איתי כדי שלא אשן לבד, מצד שני הוא זה שהתעקש לבוא אחרי ששמע שנטע ישנה אצל עידו ולא משנה כמה פעמים אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יבוא הוא לא הקשיב.
״איך היה?״ שאלתי מניחה את ידי על החזה שלו, הוא נאנח בעייפות, ״נחמד, בדיוק קיפלנו.״ הוא ענה באדישות האופיינית לו,
אני מקווה שזה נכון, כי זה גרם לי לתחושת האשמה שלי לפחות עכשיו.
אני מעלה את ידי אל צווארו של יונתן, אני מתרוממת על קצות אצבעותיי ומצמידה את שפתיי אל שפתיו בעדינות.
השפתיים של יונתן נושקות לי ברכות והוא כורך את ידיו סביב מותניי בזמן שידי השנייה נתמכת גם כן סביב צווארו.
יונתן מנתק את שפתיו משלי, המצח שלו צמוד לשלי והאפים שלו נוגעים זה בזה, אני מרגישה את הנשימות של יונתן על שפתיי ואני מתאפקת שלא לתקוף את שפתיו שוב.
״מת עלייך.״
-
השירים שלו יותר מדי יפים סליחה🙈