״אז יש לך דייט עם יונתן אחרי העבודה?״ נטע שאלה בסקרנות, גיחכתי לוגמת מהקפה שלי.
״זה לא דייט, סתם מפגש ידידותי.״ אני מצחקקת ״נו דני, אל תמרחי אותי.״ נטע נאנחה ביאוש, ״באמת נט, ביני לבינו אין כלום, סתם חברים לעבודה. גם עם הבחור השני במשרד ישבתי לצהריים.״ מלמלתי באדישות.
״אבל הוא חתיך,״ היא פלטה בהתרשמות ואני נחרתי בבוז ״גם הבחור השני.״ טוב גברי באמת נראה די טוב. ״אז למה את לא מכירה לי אותו?״ שאלה בסקרנות ״את יונתן?״ שאלתי מרימה גבה לכיוונה ״לא, טיפשה. את השני, איך אמרת שקוראים לו?״ שאלתי בהתעניינות.
״גבריאל.״ עניתי, ״חשבת שאני אקח לך את יונתן שלך?״ היא הריצה והורידה את גבותיה בשובבות ״הוא ממש לא שלי ואין לי בעיה שתצאי איתו.״ צחקקתי, ״אני צריכה לצאת,״ אמרתי מביטה בשעון, הבוקר שלי התחיל מוקדם ונטע קמה מוקדם יחד איתי בשביל לשמוע סילוקים מאתמול.
לקחתי את התיק שלי על כתפי ויצאתי מהבית אחרי שנפרדתי מנטע, מעניין מה היא עושה כל השעות האלה לבד בבית, בטח ממש משעמם לה.
אהבתי את איך שהייתי לבושה היום, לבשתי מאין חצאית שמתחתיה היה מכנסון בצבע לבן וטי שרט בצבע שמנת רחבה שדחפתי פנימה.
ההליכה למשרד הייתה נעימה כמו בכל הימים האחרונים בהם החלטתי לךכת ברגל למשרד, הבנתי שלהגיע עם הרכב זה סתמי ואם המזג אוויר מאפשר אני הרבה יותר נהנת ללכת קצת ברגל.
כשהגעתי למשרד די הופתעתי לראות שיונתן וגברי שניהם כבר נמצאים, בדרך כלל יונתן מגיע באיחור.
״בוקר טוב,״ אמרתי בשקט, גבריאל כרגיל בירך אותי חזרה ולהפתעתי או שבעצם התרגלתי, יונתן פשוט הרים זוג אצבעות במחוות שלום ידידותית ולא אמר דבר.
אני מודה שכל היום במשרד יצא לי לחשוב על ארוחת הצהריים, הוא זוכר? אולי הוא לא התכוון להיום היום? אולי הוא סתם צחק? אני אמורה לפנות אליו? הוא אמור לדבר על זה? להזמין את גבריאל? אולי הוא כבר הזמין?
מצאתי שהשעה כבר שתיים וזה הזמן שלי להתקפל מהמשרד, יונתן לא היה במשרד, הוא יצא לפני שעה ולא חזר מאז. ״איפה יונתן?״ שאלתי את גברי באגביות.
הוא שרברב את שפתו התחתונה ״בטח בבית,״ הוא משך בכתפיו ״בבית?״ שאלתי מעט מזועזעת, מילא אתה מבריז לי, אבל איך הוא חתך ככה הביתה מוקדם?
״כן, בטח סיים את כל מה שהוא צריך לעשות, זה קורה.״ גברי צחקק, אוקיי. מוזר, חשבתי שקבענו.
״טוב, אני זזה גם.״ כחכחתי בגרוני אוספת את הדברים שלי, ״את זורמת לצהריים?״ הוא שאל בנחמדות ״האמת שהבטחתי לשותפה שלי דייט, היא מרגישה קצת מוזנחת.״ תירצתי בחיוך מתחמק.
לא היה לי כבר חשק לאכול ולמדתי שלאכול עם גברי זה לא רעיון טוב.
גברי עיקם את אפיו בחוסר אמון ״נו נשבעת. בוא נקבע ליום אחר,״ פלטתי בצחקוק, גברי חייך גם הוא ״זה בסדר אני מאמין לך,״ הוא אמר ואני הנהנתי בהקלה, ״ביי,״ נופפתי לו לשלום ויצאתי מהמשרד.
