פרק 29

4.5K 279 96
                                    

מלאכית - רן דנקר
-
לא ידעתי מה ללבוש, זה לא בדיוק דייט אבל זאת גם לא בדיוק פגישה ידידותית.

מצאתי את עצמי מול המראה בחזייה ותחתונים, פתאום מחשבה מפחידה שבשלב מסוים אצטרך להשקיע בהלבשה התחתונה שלי ולהיפטר מכל התחתוני סבתא שלי הפחידה אותי.

זאת הפעם הראשונה שאני נמשכת למישהו ככה, אנחנו אפילו לא בזוגיות מוגדרת ואני כבר יודעת שאני רוצה שהוא יהיה הראשון והאחרון שלי.

הרגשתי שאני משתוקקת לזוגיות עם יונתן, הרגשתי שהקשר ביננו יהיה בוגר יותר, הרגשתי שאנחנו מצליחים להבין אחת את השנייה ללא מילים, אין ביננו קנאה מיותרות ורכושנות אובססיבית.

אפילו רציתי להכיר אותו להורים שלי, מתתי שאמא שלי תראה אותו. בטח היא תגיד לי שהוא חתיך אבל לא יותר ממני, חכם כמו שמגיע לי ומקסים אבל לא כמוני.

אבא שלי ינסה לחתן אותנו, הוא יתאהב בו, אני בטוחה ששניהם יתרשמו מהעובדה שהוא בעל משרה כל כך בכירה, אמא שלי תחטוף התקף לב קטן כשתגלה שהוא גר לבד ותתקשר אליי פעמיים ביום לבדוק שאני לא ישנה אצלו מבלי לעדכן אותה.

בטח היא תעשה לי את שיחת האמא ובת, על אמצעי מניעה וגלולות, היא כמו תמיד תגיד לי שאף אחד לא יודע יותר טוב ממני מתי הזמן המתאים ומי הבחור המתאים.

׳אני בדרך׳

מרוב מחשבות שכחתי שאני עומדת להיפגש עם הבחור שכבר בניתי איתו משפחה ובית בתוך הדמיון המופתח שלי.

אני שולפת בזריזות את אחת החצאיות הפרחוניות שלי וטי שרט לבנה פשוטה, נעלמת את הסניקרס הלבנות שלי ולקחתי איתו תיק קטן.

מרחתי מעט מסקרה וסומק עדין והעברתי את ידי בשיערי שהספיק להתייבש כמו שאני אוהבת.

״לאן את?״ נטע שאלה כשחלפתי מולה במטבח, הוצאתי מים מהמקרר ומזגתי לי לכוס פלסטיק.

״יונתן.״ עניתי בקצרה, חייכתי חיוך קצת מאוהב שכבר לא התביישתי להסתיר.

נכון, אני לא מדברת או מספרת המון עליי ועל יונתן כמעט, אבל נטע כבר יודעת עלינו ואני בהחלט נהנת מהפרגון שלה, יונתן מדהים ואני שמחה שרואים את זה מעבר ליופי המהפנט שלו והקשיחות המחוספסת.

״תהנו,״ היא קרצה לי, הפרחתי לה נשיקה וודאתי שיש לי מפתח לבית במקרה ונטע תחליט ללכת לעידו עד שאחזור.

הרגשתי קצת רע שראיתי את יונתן יושב ברכב שלו סבלנות ומחכה לי בזמן שמתעסק בפלאפון הנייד שלו, הצצתי בשעון וראיתי שכבר שש וחמישה, בע, איזה גרועה אני. טוב אני מניחה שהוא פה שתי דקות.

פתחתי את הדלת ולא נתתי לו אפילו להרים אליי את מבטו, ״חיכית הרבה?״ תקפתי מיד, יונת מתח חיוך עייף וגיחך בחוסר הומור ״לא.״ הוא ענה בקצרה.

מלש״ביותWhere stories live. Discover now