פרק 22

4.2K 287 39
                                    

סמוראי - רביד פלוטניק
-
״דני,״ הלב שלי ניתר בשמחה בבית החזה שלי, הפנתי את מבטי ימינה אל הקיר החיצוני של הבניין בו אני עובדת, יונתן נשען עליו והביט לצדדים באדישות רגע לפני שעשה צעד לכיווני.

הקול הצרוד שלי גורם לי לרעידות בלתי נשלטות ועוד כשהוא קורא לי דני.

אני מתקדמת גם אני לכיוונו ומרימה את משקפיי השמש מעיניי בשביל לראות אותו בבירור, אני מרגישה שכל שנייה בה אני לא רואה אותו אני מחמיצה מהיופי הבלתי נתפס שלו.

יונתן מועך את הסיגריה שלו על המדרכה המלוכלכת ומעביר את ידו בשיערי היפיפייה.

״את לא עונה לי מאתמול.״ הוא אומר במעט כעס גורם לליבי לרצד, זה נכון. יונתן התקשר אליי בצהריים אתמול וגם כתב לי הודעה בערב ואני בחרתי להתעלם. לא היה לי מה להגיד וכל כך פחדתי לשמוע ממנו את מה שכבר ידעתי.

״לא היה לי מה להגיד,״ משכתי בכתפיי בחוסר אונים ״אבל לי כן היה.״ הוא נזף בי, די התעצבנתי שהוא מרשה לעצמו לכעוס עליי ככה, מצד שני יכולתי להבין למה הוא נעלב שלא עניתי לו - זה די מזלזל.

אתמול בבוקר הטלתי פצצה בבית שלו ואחר כך נעלמתי מבלי לתת לו הזדמנות אפילו להסביר.

יונתן דחף את ידו אל הכיס האחורי שבמכנס שלו, הוא הוציא קופסא די קטנה וקצת מעוכה.

״ישבתי עליה כל היום, אם היית עונה לי אתמול אולי היא לא הייתה צריכה לשבת לי בכיס כל היום.״ הוא מלמל מגיש לי את הקופסא.

אני פותחת את הקופסא באיטיות ומניחה את ידי מעל לעיניי בשביל לגונן עליהן מפני השמש המסנוורת.

בתוך הקופסא נחה לה שרשרת זהב עדינה, מחובר אליה תליון עם האות D כשנוא משובץ אבנים קטנטנות ומבריקות בצבעים.

היא הייתה כל כך יפה, הכי יפה שראיתי. היא הייתה נראת יוקרתית, עדינה ומיוחדת.

״יונתן, זה יותר מדי. לא.״ אני דוחפת את הקופסא כמעט מבוהלת חזרה אליו, יונתן לוקח צעד אחורנית אבל רק בשביל שלא אגיע אליו עם הקופסא, מיד אחר כך הוא חוזר לעמוד מולי קרוב אליי בזמן שאני מעבירה את האצבע שלי על האבנים היפיפיות.

״זה יפייפה, באמת.״ אני ממלמלת מוקסמת, ״ישבה לידי מישהי באחד הכנסים, היא סיפרה לי שהיא שותפה של חנות תכשיטים בעבודת יד והציעה לבקר אצלה. אין עוד אחת כזאת.״ הוא סיפר.

הרמתי את מבטי מהשרשרת ומבטו הבוחן של יונתן תפס אותי לא מוכנה, הקשר שבין העיניים שלנו היה חזק מתמיד.

יונתן הצמיד את המצח שלו לשלי והנשימות שלי האיצו, אלוהים אני עומדת לקרוס.

אני בקהות חושים, אני ממש מתאפקת לא להרים את כך היד שלי וללטף את זיפיו המחוספסים של יונתן,

מלש״ביותWhere stories live. Discover now