יצאתי מהבניין, השמש הייתה נעימה ואני הייתי עסוקה בלחטט בתיק שלי על מנת למצוא את המפתחות לרכב.
״אפשר להזמין אותך לארוחת צהריים?״ הסתובבתי לאחור מבולבלת, גברי הביט בי מתנשף ואני פלטתי חיוך ביישני, ״אה.. כן, למה לא.״ חייכתי אליו.
״הרכב שלי כאן.״ אני מצביעה על המכונית החמודה שעומדת מולנו, ״היא תחכה לך, יש כאן במתחם ממול בית קפה וחבל שתוציאו את הרכב, לא תמצאי חנייה.״ הוא מלמל מגרד בראשו מעט נבוך, הנהנתי במהירות מחזירה את המפתחות לתיק.
גברי התחיל לחצות את הכביש ואני אחריו, ״סיימת לעבוד?״ שאלתי בסקרנות ״האמת שיונתן ואני בהפסקת צהריים וראיתי שבדיוק סיימת אז אמרתי שאציע לך להצטרף אליי.״ הוא הסביר, הרמזור התחלף לירוק וחצינו את הכביש יחד במהירות.
״יונתן לא רצה..?״ שאלתי מהוססת ״הוא אמר שהוא לא רעב,״ גברי הסביר מושך בכתפיו, הנהנתי בשתיקה.
״פעם ראשונה שלך כאן?״ גברי שאל כשנכנסנו לסמטה עמוסה במסעדות רחוב ואנשים.
״בתל אביב?״ שאלתי מגחכת ״לא, כאן.״ גברי הסביר את עצמו צוחק גם הוא, ״כן, אף פעם לא הגעתי למקום הזה.״ מלמלתי כמעט נדחפת על ידי קבוצת אנשים.
גברי אחז בידי ונעצר מול בית קפה קטן, ״בואי,״ הוא הוביל אותי לכניסה ונכנס אחריי.
״היי,״ המאחרת חייכה אליו, היה נראה שהיא הכירה אותו, ״אנחנו שניים.״ הוא החזיר לה בחיוך נחמד גם הוא, הוא כל הזמן מחייך.
זה חמוד.
התפריט היה קצת מוזר, הייתי קצת נבוכה להגיד שכמעט שום דבר לא דיבר אליי. ״גברי,״ אמרתי בלחש, גברי המהמם שקוע במבטו בתפריט ״מה זה המנות המוזרות האלה? אני מהצפון, אצלנו בצהריים אוכלים שווארמה.״ מלמלתי נבוכה.
גבריאל צחק והניח את התפריט שלו, ״איך את עם פסטות?״ שאל, משכתי בכתפיי ״נראה לי שאנחנו חברות,״ הוספתי וגבריאל צחק בקול ״אוקיי, תסמכי עליי.״ לא סמכתי עליו, אבל לא הייתה לי ממש ברירה.
*
היה נחמד עם גבריאל בצהריים, דיברנו בעיקר על ענייני עבודה, המנה שהוא הזמין לי הייתה סבירה ולא יותר וקצת לא היה לי נעים להגיד שלא טעים לי כל כך אז אכלתי מה שיכולתי.
גבריאל לא נתן לי לשלם וזה הלחיץ אותי, לא רציתי שהוא יחשוב שאנחנו בדיייט. אנחנו רק הכרנו ואנחנו גם עובדים יחד, ממש לא מתאים לי להיכנס עכשיו לאיזו דרמה.
״פעם הבאה עליי.״ אמרתי כשהגענו לרכב שלי, גברי הנהן בחיוך מזלזל ואני חבטתי בכתפו ״די נו, אני לא ארדם בלילה.״ איימתי, ״אז תתקשרי אליי,״ הוא קרץ לי ״גברי.״ פלטתי נבוכה, ידעתי שאסור לי ללכת איתו.
״אני צוחק, תירגעי.״ הוא אמר ואני נשמתי לרגע, ״הנה יונתן,״ הוא אמר ואני הפנתי את מבטי לבניין שמולנו, יונתן בדיוק סגר את דלת הבניין אחריו, הוא התקדם אלינו באדישות ״לא סיימת?״ הוא התעלם מגברי לחלוטין והביט בי לא מבין ״סיימתי, פשוט גברי הציע שנלך לאכול צהריים יחד.״ הסברתי.
״הוא לקח אותך לבית קפה המסריח בסוף הרחוב?״ יונתן שאל גורם לי לצחוק, זה באמת היה בית קפה מסריח.
״יואב מחפש אותך.״ יונתן הפנה את מבטו לכיוון גברי בטון מזלזל, גברי הציץ בשעון הכסוף שעל ידו ״שיט, אני כבר מאחר.״ הוא הלך לאחור במהירות ״ביי, דני.״ הוא עצר לרגע ונופף לי בחמידות, חייכתי אליו חזרה מתוך נימוס.
״אם תרצי פעם לאכול במקום שווה תדעי למי לפנות.״ הסטתי את מבטי את יונתן שנשען על הרכב שלי במבט מתגרה ״כן, למי?״ נעמדתי מולו משלבת את ידיי, ״לא לגברי.״ הוא ענה בפשטות ואני צחקקתי.
״חבל שלא באת איתנו.״ אמרתי קצת נבוכה, אני מקווה שזה לא נשמע פלרטטני או מתחנן, אלוהים אני צריכה ללמוד לשמור על הפה שלי.
״רצית שאני אבוא?״ בוא שאל מניח בין שפתיו סיגריה, הוא הדליק אותה בזמן שאני נעתי באי נוחות במקומי ״מה זה משנה?״ גיחכתי בזלזול ״נו,״ הוא האיץ בי באדישות ״לא יודעת, למה לא?״ משכתי בכתפיי בקלילות, מה הבעיה בזה שהוא יבוא לאכול איתנו צהריים?
״אז למה לא אמרת לי?״ שאל משחרר את העשן הסמיך ״אנחנו בגן, יונתן?״ שאלתי מכווצת את גבותיי בבלבול, מה נסגר איתו? ״בטח, את כל כך בוגרת.״ הוא צחקק ברשעות ״הרבה יותר ממך.״ נעצתי בו את מבטי.
יונתן מעך את הסיגריה שלו על הרצפה והזדקף, פתאום הוא התקרב אליי ונעמד קרוב אליי, מספיק קרוב בשביל שאוכל להריח את הריח המשגע של הריח שלו. לעזאזל באיזה בושם הוא משתמש?
״תזהרי לא ליפול מהעקבים של אמא,״ הוא נעץ את מבטו בעיניי ״תזהר לא להיחנק מהיהירות שלך.״ החזרתי בכעס, יונתן מתח חיול קטן והרים את גבותיו לרגע. ״לא מתאים לך כועסת, דני.״ הוא לחש לי, הנחתי את ידיי על בטנו ודחפתי אותו לאחור.
״לא מתאים לי איך שאתה מתייחס אליי.״ אמרתי בתקיפות ״אבל אני לא, ״ הוא אמר, זאת בדיוק הבעיה. מה כבר ביקשתי? תשומת לב? תתחיל להבין נשים - חמור.
״אז שישאר ככה.״ צעדתי צעד אחד לכיוונו, חייכתי אליו בתחמנות והוא חייך אליי חזרה, שנינו הבנו שזה ממש לא עומד להסתיים כאן.
*
״איך היה בעבודה היום?״ נטע שאלה בסקרנות ״וואו כל כך כיף, אני הכי נהנת לקום אחרי ארבע שעות ולעבוד במשרד!״ עניתי בציניות, ״כן, אני בטוחה.״ היא מחזירה בציניות גם היא.
״בטוח שאת לא רוצה לבוא?״ נטע שאלה פעם נוספת, ״אני ארדם עוד לפני שנעלה לרכב.״ מלמלתי בפינוק.
נטע עובדת גם הערב ואני לגמרי מוותרת על להצטרף אליה, אני סחוטה מעייפות והעיניים כבר נעצמות לי.
״את לא מבינה,״ אמרתי מביטה בתקרה, הרגשתי את נטע מסתכלת עליי והפנתי את מבטי אליה ״נכון הבחור מאתמול? מהבר?״ שאלתי אותה בהיסוס ״החתיך,״ היא אמרה ואני חייכתי באופן בלתי נשלט.
״אז הוא עובד איתי, במשרד.״ סיפרתי ״מה?!״ היא קראה בהתרגשות ״כן, גם אני ממש הופתעתי, לא ידעתי מאיפה זה נחת עליי.״ צחקתי נבוכה, ״דיברתם?״ היא שאלה בסקרנות.
״לא בדיוק..״ מלמלתי משחזרת את השיחה שלנו, ״מה זאת אומרת?״
היא שאלה בחיוך פלרטטני ״לא, אני רצינית. האמת שהלכתי עם בחור אחר שעובד איתנו לאכול צהריים ודיברתי איתו הרבה יותר.״ סיפרתי.
״הופה!״ היא קיפצה בשמחה ״די מפגרת, הוא לא הטעם שלי.״ קבעתי ברצינות ״מי מהם?״ שאלה בממזריות ״זה שאכלתי איתו צהריים,״ אמרתי מפהקת, נשענתי לאחור על הספה וקיוויתי שלא אתפתה להירדם עליה.
״וההוא מהבר?״ שאלה לאחר כמה שניות ״הוא.. מוזר.״ מלמלתי בלחש ״מוזר רע או.. מוזר טוב?״ שאלה חוששת, ״אני באמת לא יודעת.״ נשפתי.
הפלאפון שלי צלצל. מספר לא מזוהה.
״אני חייבת לעוף, אוהבת.״ נטע הפריחה לי נשיקה ויצאה במהירות מהבית.
״הלו?״ עניתי מהוססת, ״אז מה את עושה הערב, דני?״ הרגשתי את
הבטן שלי מתהפכת והתיישבתי על הספה במהירות, כל העייפות שנבנתה בי נעלמה כלא הייתה.
״יונתן?״
-
שבוע טוב❤️