פרק 37:
- אתה בא היום?
אדריאן: את רוצה שאבוא היום?
- אתה רוצה לבוא היום?
אדריאן: למרות שבאתי כבר אתמול?
אדריאן: ושלשום. ולפני שבוע.
- אתה סובל בחברתי?
אדריאן: רחוק מזה, אהובה.
- אז אם כך, אתה בא?
אדריאן: יצאתי כבר לפני חמש דקות. הוא שלח, גורם לי לחייך כמו נערה מתבגרת אל המסך.
התקרבנו לאחרונה, בלשון המעטה יש לציין. הוא עזר לי לשנות את המחשבה שהאושר לא מגיע לי. אני עדיין לא שלמה עם המחשבה שהוא מגיע לי במלואו, אך אני בטוחה שמגיע לי לטעום ממנו. ואדריאן עוזר לי להגיע לשם, לטעימה המיוחלת. הוא נשאר למרות הכל.
ובזמן שאני שוקעת במחשבות עליו, על ההוא שמצליח לאט לאט לשבור את עשרות חומות המגן שבניתי סביבי, רטט קצר הורגש בכף ידי.
אדריאן: אני כאן.
*
"למה אנחנו אף פעם לא יוצאים?" שאלתי את אדריאן היושב על הספה כשאני שכובה עליו ומתעסקת בידיו. "את מתכוונת לדייט?" הוא שאל ואני גיחכתי בשקט ומלמלתי: "את זה אתה אמרת."
קמתי ממנו ונאנחתי קלות. "לא התכוונתי לזה, אבל גם." אמרתי כשאני מעבירה ערוצים בחיפוש אחר דבר מעניין. "אני מתכוונת לזה שאנחנו תמיד אצלי, כאן. אנחנו לא מרבים לצאת או להיפגש מחוץ לבית שלי." אמרתי מסבירה את כוונתי ומיד ציינתי עובדה: "ואף פעם לא הייתי בבית שלך."
"זה מפריע לך שאני תמיד כאן?" הוא שאל ואני עצרתי את מלאכתי והסתובבתי להביט בו כשגבותיי מתכווצות. "לא, ממש לא. אתה יודע שלא." הודעתי לו והוא גיחך לנוכח הנימה הלחוצה שיצאה מפי. "אני יודע." אדריאן אמר וליטף את ידי שהייתה מונחת של הירך שלו. "את רוצה שנצא יותר?" הוא שאל כשגבותיו מתכווצות במעט ומשרות לו מבט שגורם לי לנשוך את שפתי התחתונה, אך לשחרר אותה מיד כדי לחסוך הערה מפיו.
"אני רוצה שנצא, המילה יותר מיותרת." אמרתי והוא הניד את ראשו בשעשוע בזמן שגופו רועד בתגובה לצחוק שיצא מפיו. חייכתי לנוכח המראה בזמן שליטפתי את ירכו. "אני מבין אותך, אבל זה מסוכן." הוא אמר ואני עצרתי את הליטוף. "עוד פעם עם זה?" נאנחתי וקמתי מהספה.
התקדמתי אל המטבח ופתחתי את המקרר. "לאלי..." הוא אמר ואני התעלמתי והוצאתי בקבוק שתייה מוגזת מהמקרר. לאחר שטרקתי את דלת המקרר בחוזקה והנחתי את הבקבוק על השיש בזמן שהוצאתי כוס מאחת הארוניות, אדריאן נאנח.
"אני לא רוצה להעמיד אותך בסיטואציה מסוכנת." הוא הסביר כשהוא מחבק אותי מאחור בזמן שאני שופכת את תכולת הבקבוק אל הכוס. "אני מבינה אותך, באמת." אמרתי כשאני אוחזת בפקק הבקבוק וסוגרת אותו. "אבל אני לא מרגישה סכנה." הוספתי והתנתקתי מהחיבוק שלו כדי להשיב את הבקבוק אל המקרר.
כשחזרתי לקחת את כוס המשקה מהשיש, אדריאן הרים אותה לפניי והביט בעיניי המתגלגלות. "אני חושב שהרגשת את הסכנה כשניסו להתנקש בי." הוא אמר כשהוא נועץ את מבטו כמזהיר אותי לגלגל לו את עיניי שוב.
"ויותר מזה, אני מזכיר לך שהכדור עבר ישר בתוך גלידה שלך." הוא הוסיף ואני הזעפתי את פניי כשהבנתי שהוא צודק.
"אוקיי, אחד אפס לך." הודעתי בתבוסה כשאני נאנחת ומרימה את ידיי בייאוש.
"עכשיו אפשר את השתייה?" אני שואלת בגלגול עיניים ואדריאן, להפתעתי הרבה, מניח את הכוס על השיש. לפני שהספקתי לקחת את הכוס, הוא משך אותי אליו בהפתעה. "כמה פעמים אני עוד אצטרך לומר לך את זה?" הוא שואל כשעיניו מטיילות על פניי, מעיניי אל שפתיי. משכתי את כתפיי בתגובה והוא שחרר אותי בגיחוך קל.
תפסתי את הכוס ולפני שלגמתי ממנה, ציינתי: "שלא תחשוב שלא שמתי לב לזה שהתחמקת מהנושא של הבית שלך, אד." הוא צחק בתגובה וגילגל את עיניו בחוסר אמון ושעשוע.
"זה עוד יקרה." הוא משך בכתפיו והתקרב אליי כדי להחזיק בי בצידי גופי. "ואני מבטיח לך שאקח אותך לדייט אמיתי." הוא הוסיף כשהוא לוחש באוזני וגורם לחיוך להתגנב על פניי.
"אוקיי." אמרתי מהנהנת קלות כשאני נושכת את שפתי התחתונה קלות, בכדי לרסן את החיוך שאיים לקרוע את שפתיי והפרפרים שעברו בבטני כמו נערה מתבגרת. "רק שאלה קטנה," אמרתי ומיד הוספתי כשהוא מהמהם לחיוב: "למה לך מותר לגלגל לי עיניים?"
אדריאן חייך בתגובה ושמר על השתיקה.
והאמת היא? שהתשובה כבר לא נראתה חשובה.
*
סליחה על הפרק הקצר.
רעיונות לשם השיפ שלהם?
תשמרו על עצמכם ותישארו בבתים.
אוהבת אתכם כמו תמיד ואפילו יותר. ♥