פרק 17:
"הכל בסדר?" בריאן שאל כשנאנחתי בקול. "כן כן." אמרתי מחייכת אליו. "יש מצב שתוריד אותי בגן השעשועים הקרוב?" הוספתי בשאלה. "אוקיי..." הוא אמר מכווץ את גבותיו. "קרה משהו?" הוא שאל לאחר כמה שניות שראיתי שהעניין מציק לו.
בריאן לא ידע על כל מה שקורה עם אדריאן.
"אני אספר לך על זה בהזדמנות." אמרתי נאנחת בייאוש מכל הסיפור הזה.
"אני מקווה שזה לא משהו רציני." בריאן אמר ונעצר ברמזור האדום. "היי, לא משנה מה קורה, אני כאן." הוא הוסיף מלטף את הירך שלי ואז מחזיק בכף ידי. "תודה." מלמלתי מחזקת את האחיזה בידו.
-------------
לאחר שבריאן נסע מהמקום, התיישבתי על הספסל הקבוע שלנו בגינת הגן.
מאז שגיליתי על כל מה שהוא עושה, החלטתי שמוטב שניפגש במקום הומה אדם, אז בחרתי בגן השעשועים הזה.
אחרי הכל, פחדתי להיות איתו לבד.
חיכיתי כמה דקות ואז ראיתי אותו מגיע.
חולצה שחורה שיושבת על גופו בצורה מחמיאה, כרגיל, ומכנסי ג'ינס שחורים. עיניו היו שחורות ואפלות, גורמות לי לחשוב שבימים אחרים הייתי סקרנית לדעת מה הסיבה לכך, ולסתו הייתה חשוקה וידיו היו בכיסי הג'ינס.
"אתה מאחר." פלטתי לעברו כשהוא התיישב בצד השני של הספסל. "בעיות בעסקים." הוא אמר מפנה אליי את מבטו ומחייך חיוך מזויף. הנדתי בראשי לשלילה ומחשבות על מה שאולי עשה רצו בתוך ראשי. "הבאת את הכסף?" הוא שאל ישר ולעניין.
כך התנהלו המפגשים בינינו: לרוב הוא היה מאחר, הייתי זורקת לו מילה על כך והיינו עוברים ישר לסיבה שלשמה בכלל התכנסנו.
כסף.
"לא הספקתי לעבור בבית, אז זה מה שיש לי." אמרתי מוציאה כסף מתוך ארנקי. מאז מה שקרה, אני תמיד מסתובבת עם קצת יותר כסף בתיק, רק למקרה שפתאום אפגוש אותו .
"את מוזמנת ללכת הביתה, להביא את הכסף ולחזור." הוא זרק בלגלוג. "אתה מוכן לסתום קצת את הפה שלך?" צעקתי זורקת אליו את הכסף.
"זה לא שאני כאן מרצוני! גם אני לא שמחה לפגוש אותך כשאני יודעת שלפני שתי שניות סביר להניח שרצחת מישהו! אז תשתוק!" התפרצתי עליו. היה בי כל כך הרבה כעס.
"מה שתגידי." הוא ענה, מגלגל את עיניו ואוסף את הכסף שהתפזר.
"לך תזדיין, אדריאן." אמרתי מסדרת את התיק הקטן על כתפי ומוציאה את הפלאפון שלי. התרחקתי מהספסל וחיכיתי שבריאן יגיע.
שבע דקות לאחר מכן הוא הגיע ויצא מהרכב. אני לא יודעת למה, היה בי הדחף לרוץ לעברו, לחבק אותו, והוא היה שם כדי לתפוס אותי ולהחזיר לי חום ואהבה.
"הכל בסדר?" הוא שאל ברוך. "יהיה בסדר." אמרתי מחייכת אליו. בריאן תמיד השרה בי אווירת רוגע שכזאת. הוא דאג, תמך, הקשיב, הבין. הוא ידע איך להתנהג בכל סיטואציה אפשרית.
כשנכנסנו לרכב, הוצגה לי הודעה על מסך הפלאפון.
אדריאן: אז הוא החבר, אני מניח.
- זוכר מה אמרתי לך כשהגעת לדיינר?
- החיים הפרטיים שלי הם לא עניינך.
אדריאן: אני לא יודע לגבי זה, אבל אני זוכר שבאותו הזמן היה שם בחור אחר.
- לך תזדיין.
לאחר ההודעה הזאת, סגרתי את הפלאפון ופשוט ייחלתי שהיום הזה יגמר כבר.
------------
"קומי." שמעתי אותו צועק וזורק עליי כרית. "עזוב אותי, תן לי לישון!" צעקתי עליו וזרקתי, בקושי רב, את הכרית עליו. מיותר לציין שהיא לא פגעה בו, כן?
"אני לא יכול לראות אותך ככה, נו!" בריאן אמר מושך ברגלי ומנסה להפיל אותי מהמיטה. "עזוב אותי, נודניק!" אמרתי מחזיקה חזק במיטה. לאחר מאבק רב, שלוש שניות ליתר דיוק, גופי פגש ברצפה הקרה ואוזניי שמעו אנחות כאב מצידי וצחוק מצידו שלי בריאן.
"את צריכה עזרה?" הוא שאל מושיט את ידו.
"אדיוט." אמרתי דוחפת אותו ממני וגורמת לגל צחוק נוסף להדהד בקירות החדר.
"מה אתה רוצה ממני? עזוב אותי, אני רוצה לישון!" אמרתי מטפסת בחזרה אל המיטה. "לא לא לא. את יוצאת איתי לכל מקום שתבחרי, כל עוד את יוצאת מהמיטה ומהחדר הזה." בריאן השיב תופס בגופי ומנחית אותי על שתי רגליי.
"לא רוצה!" אמרתי חורצת לשון. "תפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה." הוא אמר משלב ידיים. "אתה ממילא יורד עליי כל הזמן שאני ילדה קטנה בגלל השוקו, אז תתמודד!" אמרתי משלבת ידיים כמוהו.
"ורק לפרוטוקול, שוקו יותר טעים מקפה." הוספתי מעוותת את פרצופי בסוף המשפט.
"נו קדימה, לאלי. בואי נצא." הוא אמר פותח את הארון שלי. "רגע רגע רגע!" אמרתי במהירות. "אמרת שאתה רוצה שאני אצא מהמיטה ומהחדר הזה, נכון?" הרמתי את גבתי השמאלית.
"אני לא אוהב את לאן שזה הולך, אבל כן." הוא אמר משלב את ידיו בזמן שאני מפרידה את שלי. "אז זה בעצם אומר שאני פשוט צריכה לצאת מהחדר, נכון?" הוספתי מסתובבת סביבו.
"נכון." הוא נאנח כשהבין לאן זה מתקדם. "ואני בוחרת לאן לצאת, האם גם זה נכון?" שאלתי מצחקקת. "אוי לא." שמעתי אותו ממלמל.
"אז אני בוחרת שיוצאים לסלון!" הודעתי בקול ורצתי לסלון. "זו לא הייתה הכוונה שלי, לאלי!" הוא קרא בקול ואני נחתתי על הספה. "פעם הבאה תצטרך להיות ספציפי יותר." אמרתי מדליקה את הטלוויזיה.
"חוץ מזה, נוכל לראות סרט ביחד ולהזמין משהו לאכול." אמרתי מביטה בו. חיכיתי כמה שניות ארוכות לתגובה שלו ולבסוף הוא נכנע, משך בכתפיו והתיישב לצידי.
-----------
לאחר שסיימנו את הסרט הראשון של הקומדיה שבחרנו, החלטנו לצפות בעוד סרט. נתתי לו לבחור והוא בחר בסרט פעולה.
הוא שאל אם ארצה לראות אותו ואני הנהנתי. רציתי לראות את הסרט הזה, אבל אף פעם לא ישבתי וראיתי אותו.
לאחר שחצי השעה הראשונה של הסרט עברה ושני מגשי פיצה היו קרובים לסיום, שמעתי צליל הודעה נכנסת מהפלאפון שלי שהיה בכלל במטבח.
"כבר חוזרת." הודעתי לבריאן שהיה שקוע בסרט ומלמל אוקיי. גיחכתי לנוכח המראה שלו מהופנט בסרט.
החלקתי על המסך וראיתי הודעה נכנסת ממר עיניים אפורות.
אדריאן: מקווה שאת נהנית בדייט שלכם.
לאחר שקראתי את ההודעה, הבטתי סביב.
איך לעזאזל אתה עושה את זה?
---------------------
שאאאאלום!!!
איך אתם ומה שלומכם? אני אישית גמורה מעייפות, אבל היי! החיים יפים!
אני מקווה שיהיה לכם יום מוצלח ונעים!
אל תשכחו להצביע ולהגיב. אני אוהבת אתכם. ♥️