הבטחתי, קיימתי. תיהנו!
התעוררתי בבוקר מרעשים של דלת שנפתחת ונסגרת ודיבורים. קפצתי מהמיטה ופתחתי את הדלת של החדר שלי רק כדי לראות בחורה שחורת שיער עם עיניים חומות בהירות והיא נבהלה כשראתה אותי. חייכתי חיוך בקו ישר והיא צחקה.
ההורים שלה עמדו מאחוריה. היא לבושה בחולצת טריקו לבנה רחבה עם ציורים של אננסים ומכנס בד אפור. שערה אסוף לפקעת מסודרת ופוני מכסה את מצחה. "היי, אני ג'ו. מצטערת אם הערנו אותך." היא אמרה, קולה רגוע ועדין.
"קוראים לה ג'ו-לין." אמא שלה אמרה ועקפה את ביתה כדי ללחוץ לי את היד. "היי נעים מאוד, אני אמא שלה." היא אמרה.
גיחכתי וחייכתי אליהם. "אני מיה, נעים להכיר אתכם."
"מתי הגעת הנה מיה?" שאלה ג'ו.
"אתמול." אמרתי לה. "מה השעה?"
"שמונה בבוקר." אבא שלה ענה לי מהחדר שלה, הוא סידר את הדברים של הבת שלו ואמא שלה מיהרה ללכת לעזור לו.
"חשבתי נהיה שתי שותפות, את חושבת שהחדר הזה בשביל שנוכל לשים עוד דברים?" שאלה ג'ו.
"את האמת שאני לא יודעת. גם אני חשבתי שנהיה שתיים. בואי נחכה כמה ימים ואם מישהי נוספת לא תגיע נראה מה נוכל לעשות עם החדר הזה." אמרתי לה והיא הנהנה. היא נראית נחמדה מאוד וגם ההורים שלה, אני בטוחה שאני והיא נצליח להסתדר, אני מקווה שנצליח ושנהיה חברות.
"תסלחי לי." אמרתי לה והלכתי אל חדר המקלחת כדי לצחצח שיניים ולשטוף פנים. כשיצאתי חזרתי אל החדר שלי, סגרתי את הדבר ובזמן ששמעתי אותה ואת אמא שלה מתווכחות החלפתי בגדים. לבשתי חצאית מכופתרת בצבע אפור עם חולצת טריקו לבנה ועליה כיתוב מודפס בצבע שחור. נעלתי נעליים שטוחות בצבע לבן וסידרתי את שערי הבלונדיני כך שלא ייראה פרוע משינה.
הצעתי את עזרתי אך הם אמרו לי שזה בסדר. דיברתי איתם ואירחתי להם חברה או יותר נכון הם אירחו לי חברה והעבירו לי את הזמן. ההורים שלה מצחיקים ונראה שהיא מובכת מהבדיחות שלהם. לקראת השעה שתיים עשרה ההורים שלה נפרדו ממנה בחיבוקים ונשיקות.
אמא שלה, שנראה שהתחבבתי עליה חיבקה אותי גם ואבא שלה פשוט הנהן אליי ושלח חיוך נבוך. כשהם עזבו היא פלטה אנחה קולנית ואז הסתכלה עליי וצחקה. צחקתי יחד איתה. "ההורים שלך מקסימים."
"כן..." היא אמרה בחיוך.
"יש לך תוכניות להיום?" שאלתי אותה.
"לא." היא אמרה. "לך?"
"לא." עניתי. "רוצה ללכת לאכול משהו, אני גוועת."
"גם אני! בקושי אכלתי משהו עם כל הלחץ של ההורים שלי על הבוקר." היא אמרה. "אני אקח את הדברים שלי ונלך." היא אמרה וכך עשתה. גם אני לקחתי את דבריי ואז נסענו לבית קפה נחמד שהיא מכירה, נסענו עם הרכב שלה מאחר ומסתבר שהיא גרה במרחק של שלוש שעות מכאן והיא נסעה עם הרכב שלה בזמן שההורים שלה נסעו אחריה ברכב שלהם.
הרגשתי די הקלה להיות עם מישהי שמכירה את הסביבה. דיברנו ושיתפנו קצת על החיים שלנו. ג'ו התגלתה כבחורה די שקטה, היא קוראת הרבה ספרים והיא רוצה להיות מורה לספרות אך ההורים שלה מכריחים אותה ללמוד פסיכולוגיה שזה גם מאוד מעניין אותה אך ההורים שלה טוענים שמשכורת של מורה לא יספיק לה.
היא כמובן מוחה את דעתם אך הבנתי שהיא גם רוצה תמיד לרצות את ההורים שלה ואת הסובבים אותה ולכן היא הסכימה לשמוע להם וללמוד פסיכולוגיה. היא בקורסים של פסיכולוגיה וסוציולוגיה. אני בקורסים של ביולוגיה וכימיה עם שאיפה להיות בעסק הרפואה כמו אמא שלי שהיא אחות בבית חולים. אני הייתי רוצה להיות רופאת ילדים והציונים שלי במקצועות האלה היו טובים מספיק כדי שאוכל להתקבל ללימודי רפואה.
היא מצחיקה וביישנית, מזכירה לי קצת אותי.
הסתובבנו קצת בעיר אחרי שאכלנו יחד ארוחת בוקר. קניתי שתי חולצות והיא קנתה מכנסיים. לקראת השעה חמש, אחרי שבילינו את רוב היום בעיר נסענו חזרה למעונות. כשפתחנו את הדלת נבהלנו לראות בחורה עם צמות קטנות המגיעות עד ישבנה כששערה אסוף לזנב סוס. המסקרה שלה מבליטה את עיניה האפורות והאודם הכהה שלה בצבע בורדו מבליט את צורת שפתיה.
אני וג'ו קפאנו בכניסה. היא חייכה אלינו וחשפה שיניים לבנות וישרות להפליא. לא נשאר לה ברירה והיא הייתה בחדר בקצה. אני הייתי בחדר הראשון, ג'ו באמצעי והיא ליד ג'ו. "מה קורה זונות?" היא שאלה וצחקה. "אני לקסי."
אני הייתי הראשונה להתעשת. "אני מיה." מלמלתי.
"אני ג'ו."
"בייב איפה לשים-ואהו מצטער." בחור התנגש בג'ו כשהוא מחזיק שולחן קטן בצבע לבן. אני וג'ו זזנו כדי שיעבור בזמן שלקסי הדריכה אותו איפה לשים כל דבר בחדר שלה. לבחור שיער שחור כשצדדי ראשו מגולחים והשיער מקדימה מכסה ממש מעט את מצחו. עיניו חומות בהירות ועל זרועו השמאלית שרוול קעקועים עד מפרקי אצבעותיו. על זרועו הימנית לא היו כל כך הרבה קעקועים.
"זה חבר שלי פול." לקסי הציגה אותו. כל מה שאני וג'ו יכולנו לעשות היה להנהן ולאלץ חיוך. אני סגרתי את הדלת בזמן שפול ולקסי התחילו לדבר איתנו על שטויות. הם שאלו אותנו אם אנחנו מעשנות, כמובן שאמרנו לא, לא הופתעתי כשג'ו אמרה שהיא לא מעשנת.
הם הדליקו סיגריה שהתגלתה כג'וינט ואני נלחצתי. מה אם זה ישפיע עליי? מה יקרה לי? זה בטוח בכלל? אפילו שאני רק מריחה את זה... הם דיברו ביניהם ואז הם פשוט התנשקו מולי ומול ג'ו ההמומות. הרגשתי ממש לא בנוח, מתוך נימוס שאלתי אותה אם הם צריכים עזרה בסידור וכשהיא התנתקה ממנו ואמרה שהם לא צריכים וזה בסדר אני נכנסתי לחדר שלי כשג'ו אחריי וסגרנו את הדלת.
הסתכלנו אחת על השנייה ובלי לומר אחת לשנייה כלום, רק על ידי מילים הבנו שאולי נדפקנו. איך אוכל לגור עם מישהי כמוה בחדר? היא לא הייתה מוזרה, היא פשוט הייתה נועזת מידי, הביטחון העצמי פשוט כיכב אצלה ולא היה ניתן שלא להבחין בכך.
שמענו את לקסי ופול צוחקים ואותה צווחת וצועקת עליו להפסיק. זה הולך להיות סיוט...
"אם אמא שלי תראה אותה היא תתחרפן ותשפוט אותה ישר." אמרה ג'ו בשקט.
"גם אמא שלי..." מלמלתי. "אבל בואי אנחנו ננסה לא לשפוט אותה. נכיר אותה לפני שנגבש עליה דעה."
היא הנהנה. "כן." היא לחשה. "אבל היא וחבר שלה ימשיכו עם הטון הצעקני הזה אני אתחרפן."
צחקתי ונשכתי קלות את השפה התחתונה שלי כדי להחניק חיוך אך בסוף חייכתי. "מה את חושבת שהיא לומדת?" שאלתי אותה.
"לשון." אמרה ג'ו ואז שתינו פרצנו בצחוק אך מיהרנו להיות בשקט. הטלפון שלי צלצל ועל המסך ראיתי את שמה של אמא שלי. דיברתי איתה עשר דקות ועברנו לשיחת וידיאו, הצגתי בפניה את ג'ו שמיד פיתחה איתה שיחה ואני בטוחה שאמא שלי חיבבה אותה. סיימנו את השיחה חצי שעה אחרי שהתחילה ואז קיבלתי הודעה מאיאן.
אני בדרך אליך מיה.
קימטתי את מצחי בבלבול. למה הוא בדרך אליי?
"הכל בסדר?" שאלה ג'ו.
הנהנתי. למה? שלחתי חזרה. הוא לא ענה. הנחתי שהוא בנסיעה באמת בדרך אליי.
"אני כנראה תכף אלך. ידיד שלי שלח לי שהוא בדרך." אמרתי לה.
"כבר הכרת פה אנשים?" היא שאלה וצחקה קלות.
"הוא הגיע איתי מלוס אנג'לס." הסברתי לה. "יש לו כאן עבודה."
"בן כמה הוא?"
"עשרים ושלוש."
לא רציתי שאיאן יעלה אליי מאחר ולא רציתי שיראה את השותפות שלי. אני יודעת שבאיזשהו שלב זה יהיה בלתי נמנע אך לא רציתי שג'ו תכיר אותו ולא רציתי שהוא יראה את לקסי ואת מה שהביאה איתה לחדר מאחר ואני יודעת שהוא אולי יתחרפן וינסה לשכנע אותי לעבור לגור איתו שוב.
אחרי רבע שעה הטלפון שלי צלצל וזה כמובן היה איאן. "מיה אני מחוץ למעונות שלך. את יכולה לרדת?"
"מה קרה?"
"מה את לובשת?"
"בגדים." צחקתי.
"אני מתכוון, את לא לבושה בפיג'מה או משהו נכון?"
"נכון."
"יופי. רדי." הוא אמר ואז ניתק. לא מחכה לתשובה מאחר והוא בטח יודע שאשאל שאלות. אמרתי לג'ו שאני חייבת ללכת אך לא אשאיר אותה איתם לבד הרבה זמן ומקסימום שתסתגר בחדר שלה. לקחתי את הטלפון שלי ואת המפתח לחדר שלי ולחדר עצמו ולאחר שנעלתי את החדר שלי יצאתי וירדתי למטה שם הוא חיכה עם הרכב שלו.
נכנסתי לרכב והתיישבתי לידו. הוא שלח לי חיוך ולפני שאפילו הספקתי לומר לו שלום הוא נסע. "לאן נוסעים? אתה לא עובד?"
"את באה איתי למועדון." אמר.
פערתי את עיניי. "לא. תעצור. תחזיר אותי חזרה."
הוא התעלם ממני. "איאן!" קראתי ונתתי לו מכה בכתף. הוא שלח לי מבט חטוף וזועף.
"זה לא כמו המועדון בלוס אנג'לס זה לא מועדון סנוקר. את תהיי איתי מאחר ואני לא עובד היום."
"אז למה נוסעים לשם? בוא ניסע למקום אחר."
"אני צריך אבל קצת לפקח."
"אז אתה כן עובד!" נשפתי. הוא חייך וחשף את שיניו הלבנות. הוא לא דיבר עד שהגענו ורק הקשיב לחפירות שלי והבקשות שלי לחזור. לא רציתי לצאת מהרכב ולכן הוא גרר אותי בכוח החוצה וסידר את השיער שלי. נתתי לו מכה ביד וסידרתי את החצאית שלי.
"למה אתה צריך אותי?"
"כי אני יודע שאת תאהבי את המקום." הוא אמר והשחיל את זרועו בזרועי, מוביל אותי איתו. שאלתי אותה למה הוא חושב שאוהב את המקום וכשנכנסתי הבנתי. המקום נראה כל כך שונה מהמועדון בלוס אנג'לס אך הוא היה הרבה יותר גדול.
האורות היו בצבעי כחול-אדום-סגול והמוזיקה הייתה רועשת אבל מה שמשך את תשומת ליבי היה הבר. אני ואיאן דיברנו הרבה על הדברים שאפשר לשנות ולעשות לבר כדי שייראה יותר טוב ומזמין וכל מה שראיתי היה את הרעיון שלי ושל איאן ממש במועדון הזה. התלהבתי מאוד והייתי עם חיוך ענקי על הפנים.
איאן הביט בי בעיניים נוצצות, אני יודעת שהוא שמח והתלהב מהתגובה שלי. "היום בצהריים סיימו את זה והייתי חייב להביא אותך לראות." הוא אמר ומשך אותי אליו לחיבוק צדדי. "כשסקוט שמע שזה רעיון שלך הוא מיהר להוציא את זה לפועל כדי שכשתגיעי תוכלי לבוא לראות את זה."
הסתכלתי עליו ושלחתי לו חיוך קטן. הסטתי את מבטי חזרה לבר והוא גרר אותי איתו כדי להזמין לנו משהו לשתות. הוא הזמין לי קוקטייל שהוא בטוח שאוהב ולעצמו הזמין בירה. באמת אהבתי את מה שהזמין לי.
בחנתי את המקום שמלא באנשים כרגע וזה גרם לי לתהות כמה אנשים יהיו פה בשעה עשר או תשע. המועדון קומה אחת כך נראה, בצד אחד רחבת ריקודים ואז הבר מפריד באמצע בין רחבת הריקודים לאזור בו ממוקמות ספות שאנשים יושבים בהם. איאן לקח אותי לדלת בה היה צריך לעשות קוד בכניסה והדלת הזו הובילה למדרגות. שתי קומות. עלינו והגענו אל קומה שקטה, אישה ישבה מאחורי שולחן שדומה בצורתו לאות U. היא חייכה אל איאן ואליי. הלובי של הקומה מרווח והצבעים הדומיננטיים הם צבעי חום כהה עד חום בהיר. בקצה החדר ממוקמת דלת ומצד שמאל שלי ממוקמת דלת נוספת.
יש עוד דלת אחת שמעליה שלט של שירותים.
"להודיע לסקוט שאתם כאן?"
פרק אחרון בלי סקוט מבטיחה. לילה טוב נסיכות