המטומטם הזה השאיר היקי על הצוואר שלי והוא אפילו לא טרח לומר לי. גיליתי על זה היום בבוקר כשאמא שלי שאלה אותי מה יש לי על הצוואר ואז כשהבינה מה זה היא עשתה לי שיחה של שעה על איך לשמור על עצמי ולא לתת לבנים לנצל אותי.
היא לא חקרה יותר מידי לגבי מי עשה לי את זה אבל כל השיחה הזו הייתה פשוט מעיקה ולא הרגשתי בנוח לשמוע ולדבר על הדברים האלה עם אמא שלי, התביישתי. התביישתי מהמחשבה שאולי היא דמיינה בחור עושה לי את זה.
וכששאלה אותי אם שכבתי עם מישהו הפכתי להיות עגבנייה.
כשסיימתי לעבוד במסעדה קיבלתי שיחת טלפון מאיאן שרצה לפגוש אותי לפני שהוא טס. השעה שתיים בצהריים ויש להם עוד שש שעות עד הטיסה שלהם. אני עדיין לא מאמינה שאתמול הייתה הפעם האחרונה שלי במועדון. כמובן שהסכמתי מאחר ואני בטוחה שלא יצא לנו לדבר עד שאגיע.
חיכיתי שיבוא לאסוף אותי מחוץ למסעדה כשבדיוק יצאה אחת מהבנות שעובדות איתי וסיימה משמרת כמוני. "היי מיה, למי את מחכה?" היא שאלה אותי וחייכה אליי קלות. חייכתי אליה בחזרה.
"ידיד שלי מגיע לאסוף אותי." אמרתי לה. "איך את הולכת סאמר?"
"בדיוק התכוונתי להזמין מונית." היא אמרה. "או שאתקשר לאמא שלי לראות איפה היא." סאמר גדולה ממני בחצי שנה. ממה שאני הבנתי ממה היא מתחילה את הלימודים שלה בספטמבר כמוני באוניברסיטה שאליה אמילי הולכת.
"שטויות, אל תתקשרי. אבקש מידיד שלי לקחת אותך. לאן את צריכה?" שאלתי אותה. כשאמרה לי לאן הבנתי שזו נסיעה של רבע שעה. אמרתי לה שתחכה דקה כדי שאוכל להתקשר לאיאן ולברר אם זה בסדר. חייגתי אליו, שאלתי אותו וכשהוא אמר שזה בדרך שלנו ושזה בסדר הודיתי לו וחייכתי. הוא אמר שעוד בערך שתי דקות הוא מגיע ואז ניתקנו את השיחה.
אני וסאמר דיברנו עד שאיאן הגיע, לקח לו חמש דקות מאז השיחה שלנו. הוא הגיע עם מרצדס GLE400 בצבע שחור וגרם לי ולסאמר לפעור מעט את עיננו, לא ציפיתי שיגיע עם הרכב הזה שנראה כמו ג'יפ. אני ישבתי לידו מקדימה וסאמר התיישבה מאחור. איאן חייך אליה ובירך אותה בשלום. היא חייכה אליו חזרה ובעודה חוגרת חגורה היא הודתה לו. יש ברכב ריח טוב והוא ממוזג, נעים כאן בקור של הרכב מאשר בחום בחוץ.
דיברנו בייננו ועירבנו את סאמר בשיחה. זה לא הרגיש מביך, להפך, איאן ידע לדבר עם בנות ולשאול את השאלות הנכונות כדי שירגישו יותר בנוח לדבר. הוא מקסים. עצרנו ברמזור אדום והוא הביט בסאמר מעבר לכתפו, שניהם צחקו ממשהו ואני חייכתי, כשאיאן הסיט מבט עדיין עם חיוך על פניו הוא מהר שלח מבט חטוף אליי כמה פעמים וקימט את מצחו, ככל שהסתכל חיוכו דעך.
שלחתי לו פרצוף שאמר- מה?
הוא הסיט מבט לכביש והמשיך לדבר עם סאמר כאילו כלום ואז זה הכה בי. הוא בטח הבחין בצוואר שלי. חשבתי שהשיער מסתיר את זה. סידרתי את שערי כדי לוודא והוא קלט את זה כמובן אך התעלם ממני ובקושי עירב אותי בשיחה. לאחר בערך שבע עשרה דקות הוא עצר לסאמר מול הבית שלה. היא הודתה לשנינו ואנחנו נפרדנו ממנה בחיוך.
איאן נסע ואז עצר צמוד למדרכה בהמשך והפנה את פלג גופו העליון אליי. התכוונתי לשאול למה הוא עצר ומה קרה אך הוא הסיט את שערי והעביר את אצבעו על ההיקי שסקוט עשה לי.
"מי עשה לך את זה?" שאל. הוא גם ידע להסתיר את הרגשות שלו כשרצה וכרגע הוא הסתיר אותם ולא יכולתי לדעת אפילו מטון קולו אם הוא כועס. אבל למה שיכעס? אנחנו לא ביחד וזה החיים שלי, אין סיבה שיהיה מוטרד מזה.
"קיבלתי מכה." אילצתי צחוק והשפלתי לרגע את עיניי.
"מיה, מי עשה לך את זה?" שאל פעם נוספת, לא קונה את התירוץ שלי.
"אמרתי לך."
"אני יודע לזהות היקי כשאני רואה אחד וגם את שקרנית גרועה אני קורא אותך כמו ספר." הוא אמר והפעם נשמע מעט כעס בקולו שהוא לא התאמץ להסתיר. נאנחתי, אני עד כדי כך שקופה?
"מה זה משנה לך?"
"זה משנה לי כי אני לא רוצה שינצלו אותך." הוא אמר. "את לא הכי פעילה מבחינה מינית ואני לא אומר את זה כדי להעליב אותך."
פערתי את עיניי לרגע בהלם ופישקתי את שפתיי כדי לקחת שאיפה חדה. סגרתי את פי וגלגלתי את עיניי. "אף אחד לא מנצל אותי. אל תדאג אמא שלי כבר עשתה לי שיחה בבוקר אני לא צריכה עוד אחת."
"שכבת עם הבחור?"
"לא!" קראתי בזעזוע.
הוא לא היה יכול להסתיר את החיוך הקטן שעלה על פניו מהתגובה שלי. הוא נאנח והביא את ידיו אל עורפי, מכריח אותי להסתכל עליו. "אם מישהו אי פעם ינצל אותך או יפגע בך באיזשהו אופן הוא יכיר את האגרוף שלי מקרוב."
צחקתי. "תודה."
הוא חייך אליי ומשך אותי לחיבוק כמה שיכולנו מאחר ושנינו היינו עם חגורה. דקה אחר כך הוא יצא לכביש והמשכנו בנסיעה. "מה אתה חושב על סאמר?"
"שווה." הוא חייך וחשף את שיניו.
"איאן!" קראתי וצחקתי.
הוא צחק. "מה?? שאלת מה אני חושב."
לקראת השעה ארבע איאן היה צריך ללכת. אשטון התקשר אליו כדי לומר לו שהם צריכים את עזרתו בכמה דברים ולכן איאן לקח אותי הביתה. הוא נישק אותי בלחי וחיבק אותי, מזכיר לי להיות איתו בקשר כשאני נוחתת ושהוא אוסף אותי כשאני מגיעה. כל מה שאני ואיאן הספקנו היה לאכול יחד צהריים. איחלתי לו שתהיה לו טיסה נעימה ואז יצאתי מהרכב. נופפתי לו בחיוך לפני שנסע והוא נופף חזרה ונסע במהירות.
נכנסתי הביתה והתקשרתי לאמילי כדי לשאול אותה אם היא רוצה לצאת לסרט בערב. היא אמרה שהיא יוצאת למועדון עם בת דודה שלה ושאלה אם אני רוצה להצטרף. הסכמתי, רציתי לחגוג, הרגשתי ממש שיש סיבה למסיבה.
כשסיימתי לדבר איתה נכנסתי להתקלח ואז חטפתי תנומה.
כשהתעוררתי התארגנתי במהירות. לבשתי חולצה קצרה בצבע שחור וחצאית צמודה פסים שחור לבן לאורך שקניתי לא מזמן. נעלתי נעליים שטוחות בצבע לבן וסידרתי את שערי הגלי. התאפרתי קלות ומרחתי ליפגלוס על שפתיי.
לקראת השעה שמונה אמילי התקשרה אליי ואמרה לי שהן מחכות לי למטה. לקחתי תיק קטן בצבע שחור ושמתי בו את הטלפון שלי וכסף. אמא שלי שאלה לאן אני הולכת, הסברתי לה ולפני שהלכתי נישקתי אותה בלחי. היא הזהירה אותי לגבי מגע עם בנים ואני הסמקתי ומיהרתי לצאת מהבית.
הן הגיעו עם הרכב של בת דודה שלה, שריל. בחורה בת עשרים, שערה שטני ועיניה ירוקות כהות. היא מעט מנומשת באף והיא נראית כמו בובה, היא יפה כמו אמילי. נכנסתי לרכב וקיבלתי מחמאות על המראה שלי. "סוף סוף זה נראה שלמדת ממני משהו." אמרה אמילי.
"אז לאן נוסעים?" שאלתי אותן. לא ראיתי איך הן לבושות מאחר ושתיהן מקדימה ואני מאחור.
"אני ושריל מתווכחות כי היא רוצה לנסוע למועדון סנוקר של סקוט ואשטון אבל אני לא רוצה. מה את אומרת מיה?" שאלה אמילי והסתכלה עליי מהמראה.
"לא. לא נוסעים לשם." אמרתי בקרירות.
"רואה שריל. הרוב קובע." אמרה אמילי.
"למה? אמילי שכחת איזה כיף היה לנו בפעם האחרונה שהלכנו." צחקה שריל.
"לא, לא מתאים לי ללכת לשם שוב וגם מיה לא רוצה. בואי ניסע למועדון אחר." אמילי אמרה. כנראה היא לא סיבה לשריל את הסיבה למה היא לא רוצה ללכת לשם ואני מבינה אותה לגמרי כי הרי אני גם לא סיפרתי כלום למשפחה שלי וחוץ מזה זה הלילה הראשון שאני לא צריכה לנסוע לשם אז זה המקום האחרון שאני רוצה ללכת אליו כרגע.
"בסדר. אני לא אכריח אתכן כמובן." אמרה שריל. "אני מכירה מקום אחר שנוכל ללכת אליו."
הגענו אל מועדון שלא הכרתי. המוזיקה החזקה משכה את תשומת ליבי ואז הריח, ריחות של סיגריות ואלכוהול. יש שתי קומות למועדון הזה, קומה בה נמצא הבר והריקודים וקומה שנייה המשקיפה אל המועדון שם אפשר לשבת. שריל לקחה אותנו לשתות, לרקוד קצת ולהשתחרר ואז עלינו יחד איתה אל הקומה השנייה.
היא קראה בהתרגשות וחייכה כשראתה כמה מהחברים שלה. אני ואמילי הלכנו אחריה כמו צל ונעמדנו לידה כשהציגה אותנו בפניהם. הבנות חייכו אלינו ונצמדו איתו לחבר שלהן וכולם, הבנים והבנות, קיבלנו אותנו בשמחה.
אמילי השתחררה מהר מאוד וישבה לדבר עם אחת הבנות, הן דיברו על בגדים ועל מותגים שהן לבשו. אני דיברתי עם מישהי אחרת על העובדה שאני עוזבת לניו יורק והיא התעניינה במעבר שלי. אם לומר את האמת לא ציפיתי לזה, חשבתי שהבנות לא יהיו נחמדות אלינו ובסוף יצא שאיתן אני מדברת הרבה יותר מהבנים. לא שזה הפריע לי, גם ככה אני ביישנית.
הזמן עבר וכולם החליטו שהגיע הזמן לרקוד. ירדנו למטה ורקדנו לקצב המוזיקה. חיוך עלה על פניי כשאחד הבחורים התחיל לרקוד איתי. הוא הציג את עצמו כשפיו קרוב לאוזני מאחר ולא היה ניתן לשמוע כמעט כלל בגלל המוזיקה החזקה. הצגתי את עצמי גם ואז המשכנו לרקוד.
עברו דקות ארוכות ואז הוא כרך את זרועו סביב מותניי וקירב אותי אליו. חייכתי ביישנות אך המשכתי לרקוד איתו. יד אחת שלי על הכתף שלו והשנייה באוויר. הוא הפתיע אותי כשרכן אליי ונישק אותי. נרתעתי מתוך אינסטינקט אך לאחר שבחן את פניי ושלח לי חיוך כובש החלטתי לזרום איתו. נישקתי אותו.
רציתי לדעת איך שפתיים של מישהו אחר מרגישות. התנשקתי רק עם סקוט ומשום מה הרגשתי צורך להשוות. לא הרגשתי אפילו קצת כמו שאני מרגישה כשאני מתנשקת עם סקוט. הבחור הזה בהחלט יודע מה הוא עושה אך הוא באמת לא משתווה אליו או שאני פשוט התרגלתי לנשיקות של סקוט וזה הדבר המוכר בשבילי.
אין לי מושג מה לחשוב. אבל מאחר ולא התלהבתי מהנשיקה עם הבחור הזה רציתי לנסוע אל סקוט רק כדי שינשק אותי וישכיח ממני את הנשיקה הזו. לא אשקר, זה היה נעים וכיף אבל הוא לא הדליק אותי. הוא לא גרם ללב שלי לפעום במהירות, לבטן שלי להתהפך ובקיצור להתרגש.
התנתקתי ממנו והוא חייך אליי חיוך רחב. חייכתי אליו חזרה והלכתי ממנו בתירוץ שאני הולכת לחפש את חברה שלי, אמילי. כשמצאתי אותה אחזתי בידה, היא צחקה והסתכלה עליי ואז על הבחור מאחוריי. "לא ידעתי שיש לך את זה מיה!" היא קראה וצחקה.
גיחכתי וחייכתי חיוך ביישני. "גם אני לא..." שיקרתי.
"הכל בסדר?" שאלה. הנהנתי.
"רציתי להיות איתך קצת פשוט."
"בכיף! יופי אני שמחה שבאת אליי."
אני והיא המשכנו לרקוד יחד והעפנו כל בחור שהתקרב אלינו. הערב הזה היה שלי ושל אמילי ורקדנו ושתינו כאילו אין מחר.