פרק 5:
"מי זה?" סטיב שאל המום ואני עמדתי שם קפואה בניסיון להבין מה קרה לפני כמה רגעים אחדים. "זה..." אמרתי מנסה לענות לו, אבל אני בעצמי לא יודעת מי הוא.
אני לא יודעת עליו כלום.
מה אני אמורה להגיד? 'זה מישהו שאני בקושי מכירה ואני קוראת לו עיניים אפורות משום שאני לא יודעת איך קוראים לו.'? או שאולי אני אנסח את זה בצורה שונה ואומר לו: 'זה מישהו שפגשתי באמצע הלילה כשהוא כמעט ירה במישהו ומפה לשם אני משלמת לו חוב של 75,000 דולר כדי להציל את החיים של בן האדם המסכן הזה.'? כן, בטח.
"זה אף אחד." עניתי לבסוף. "את בטוחה?" הוא שאל מעוות את פרצופו. "כן כן. זה אף אחד." השבתי במהירות. ראיתי שהוא עומד להוסיף דבר מה, אבל כל כך רציתי ללכת באותו הרגע שמיהרתי לדבר במקומו.
"אני צריכה לחזור למשמרת, ניפגש בערב. ביי." אמרתי נושקת לו בלחי וממהרת לחזור לעבודה ולברוח משם.
--------
סיימתי לעבוד ובינתיים כל מה שאני עושה בבית זה לשכב על הספה ולטבוע במחשבות על זוג עיניים אפורות ומסתוריות.
מי הוא?
לעזאזל איתו.
--------
השעה כבר 19:42 ואני צריכה להתארגן למשמרת השנייה שלי להיום שתתחיל בשעה 21:00 בערך.
הקונספט של הדיינר הוא שבשעות הבוקר והצהריים זה דיינר מן הסתם, בשעה 17:00 הדיינר נסגר עד 20:45 ובזמן הזה הוא נהפך לבר ומועדון. זה המקום הכי מצליח בעיר שלנו.
לפתע הפלאפון שלי רטט והתקבלה הודעה מג'ייקוב.
ג'ייקוב: היי לאליטה.
- היי ג'יי ג'יי.
ג'ייקוב: את עובדת ערב היום, נכון?
- כן. שלחתי לו בזמן שקמתי מהספה לחדרי.
ג'ייקוב: את רוצה טרמפ? הוא הציע.
- כן! שלחתי בתשובה.
- רגע... מיהרתי לכתוב בזמן שגבותיי התכווצו בחשד.
- הצעת לי טרמפ.
ג'ייקוב: ו...? הוא שלח באי הבנה.
- זה לא שאתה טוב לב או משהו כזה. מיהרתי לעקוץ אותו.
ג'ייקוב: אאוץ'.
- זה או שאתה צריך משהו או שקרה לך משהו.
- מה מבין השניים קרה עכשיו? שאלתי.
ג'ייקוב: מצטער לנפץ לך את התאוריה, אבל הפעם לא קרה כלום. הוא שלח.
- אז מה אתה צריך ממני? שלחתי לא מסירה את החשדות ממנו.
ג'ייקוב: תהיי בריאה לאליטה. הוא שלח ויכולתי לדמיין את הצחוק שלו ברקע כמו תמיד.
ג'ייקוב: אני ואת צריכים להתארגן אז תנסי להשיג שכל בינתיים, אוקיי? הוא ניסה לעקוץ אותי בכישלון.
- אתה כל כך גרוע בלנסות לעקוץ אותי.
ג'ייקוב: היי! לפחות אני מנסה!
- אל! זה כואב! שלחתי וצחקתי בקול.
ג'ייקוב: אני שונא אותך.
- אתה חולה עליי.
ג'ייקוב: פחות פחות, חמודה.
- יותר חמדמד, יותר.
--------
השעה כבר 19:50 ואני עומדת מול הארון מתלבטת מה ללבוש. לבסוף החלטתי ללבוש ג'ינס שחור, חולצה חגיגית מעט בצבע אדום לאחרי המשמרת כשאהיה עם סטיב ומעל סווטשירט בצבע שחור למקרה שיהיה לי קר בחוץ. הנחתי את פרטי הלבוש על המיטה ונכנסתי להתקלח.
לאחר המקלחת מרחתי קרם גוף בניחוח וניל עדין על גופי ולבשתי את הבגדים. נעלתי סניקרס לבנות מאחר ואני לא הטיפוס של נעלי עקב והתקדמתי לכיוון חדר האמבטיה. סידרתי את שיערי ושמתי דאורדורנט ובושם. לא התאפרתי, אני מעדיפה את עצמי טבעית. לקחתי תיק קטן ושמתי בו את הדברים הנחוצים לי. לקחתי את הפלאפון שלי ויצאתי מהחדר.
נכנסתי למטבח כדי לנשנש משהו קטן לפני שג'ייקוב יגיע. הכנתי לעצמי שוקו ולקחתי קצת עוגיות.
איזה גיוון מהבוקר. הצד הציני של מחשבותיי החליט להעיר.
יצאתי למרפסת מתיישבת על אותו הכיסא מהבוקר.
נו, מה אמרתי? העירה אותה המחשבה.
לגמתי מן השוקו ושוב טבעתי במחשבות על זוג עיניים אפורות. הוא כל כך מסקרן אותי. אני לא יודעת עליו כלום, אפילו לא את שמו.
עברו להן כמה דקות טובות וצפירתו של ג'ייקוב העירה אותי ממחשבותי. שתיתי במהירות את השוקו ולקחתי כמה עוגיות לדרך.
"אתה לא יכול להתקשר או לעלות אליי כמו בן אדם?" שאלתי כשנכנסתי לרכבו. "שלום גם לך, לאליטה." הוא גיחך ואני גלגלתי את עיניי. "עוגיה?" הצעתי בחיוך. "את מכירה אותי." הוא אמר מכניס לפיו בבת אחת את כל העוגיה ומתחיל לנסוע.
--------
המשמרת בעיצומה וזוכרים את מה שאמרתי בהתחלה? על המוזרים עם משפטי הפתיחה? טוב, אז הם היו גם היום.
בעיצומה של המשמרת ראיתי את סטיב מפלס את דרכו אליי. "היי." אמרתי בזמן שמזגתי משקאות לקבוצת בחורים שעמדה בקרבת הבר. "היי. מתי את מסיימת?" הוא שאל בישירות.
"מה עם 'מה שלומך, לאלי?', 'איך את?'" השבתי כשהגשתי לקבוצה את משקאותיה. "כלום?" אמרתי כשחזרתי לעמדתי ועמדתי מולו. "חבל, דווקא תפסתי ממך בחור מנומס." אמרתי עוקצת ומגחכת.
"אה כן... אני מצטער." סטיב אמר במבוכה. "היי תנשום, זה היה בצחוק." אמרתי מניחה את ידי על ידו. הוא הרים את מבטו אליי ושלח חיוך מתנצל.
מבטינו הצטלבו למשך כמה שניות ואז קטע את הרגע קול עמוק שמעביר בי צמרמורות.
"מצטער להרוס את הרגע, אבל אפשר להזמין משהו לשתות?"
------------------
היי!
פרק קצר ומשעמם ביותר, אבל אני אשתדל לעניין יותר בפרק הבא!
אל תשכחו להגיב ולהצביע!
אני אוהבת אתכם. ♥️