נקודת מבט של אדם שלישי:
'אני רוצה להרוג את שניהם' צעקתי חזק והרבצתי חזק אל המושב שהיה מלפניי,'אני רוצה להרוס להם את כל רגע האושר והאהבה שהם מרגישים,אני רוצה שהם יסבלו כמו שאני סבלתי' הוא הוסיף ופניו רתחו משנאה שהרגיש כלפיי משפחתה .
הוא המשיך להביט בהם מעבר לחלון של המכונית וגיחך,'תהנו מהרגע שלכם כי זה לא ימשך עוד הרבה זמן' הוא אמר בלחש,וסימן לנהגו לנסוע מהמקום הארור הזה.
הוא מביט בהם בפעם אחרונה ומחייך חיוך ערמומי ואכזרי.
כעבור חמש דקות קיבלתי צלצול טלפון ועניתי במהרה 'הלו' ,
'הבאתי את המכתב למלצר כמו שביקשת' הקול מצד השני אמר ,
'יופי,תעדכן אותי את התגובה שלה אחרי שהיא תקרא אותו' עניתי וניתקתי את השיחה .
נקודת מבט של דיאנה:
'אנחנו צריכים לחזור פנימה' יונגי אמר באנחה,
'בוא נשאר ככה רק עוד קצת' אמרתי בקול מתחנן,להפתעתי הוא לא התנגד וקירב אותי אליו בחזרה,הבטתי בפניו וקולטת חיוך שבורח מפניו ,חיוך שחשף את שיניו הלבנות.חייכתי ביחד איתו.
'הלוואי ויכולתי לעשות כך שהזמן יעצר' הוא פלט מפיו וראשו התרומם למעלה,מביט בכוכבים.
הרמתי את ראשי גם כן והבטתי בשמיים,שנינו עמדנו אחד ליד השני בדממה עד שקולו של מישהו קטע את הבועה שהיינו נמצאים בה .מחזיר אותנו למציאות.
סובבנו שנינו בבת אחת את פנינו אל עבר האיש ,
'סליחה על הפרעה ,דיאנה' הבחור אמר בקול מתנצל,בחור שמעולם לא ראיתי ידע את שמי.בחנתי את בגדיו ושמתי לב שהוא היה לבוש כמו אחד המלצרים ובכל זאת לא הססתי לשאול אותו מהיכן הוא יודע את שמי .
אך הוא התעלם משאלתי,'ביקשו ממני להעביר לך את המכתב הזה' הוא אמר ומראה לי את המכתב שהיה בידו.יכולתי להרגיש במבטו הרותח של יונגי שלא מבין מאיפה הוא צץ פתאום .
'מי אתה ? אני לא זוכר שראיתי אותך' יונגי שאל בקול תקיף .
הבחור הביט בו לרגע ולאחר מכן החזיר את מבטו אליי,מושיט את המכתב אליי וחיכה שאקח אותו. הבחור בהחלט יודע איך לשמור על קור רוח כי לא נראה שהזיז לו בכלל איך שיונגי דיבר אליו .
'היי, אני מדבר אלייך ' יונגי אמר בכעס כשהוא תופס אותו בחולצה ומקרב אותו אליו .
הבחור גיחך ליקק את שפתיו,לא נבהל בכלל ותופס את יונגי גם בחולצתו.
יונגי קימט את מצחו ותופס אותו חזק יותר .
'אני לא חושב שכדאי שתדע מי אני' הוא אמר כשהוא מחייך אליו חצי חיוך ומשחרר אותו מאחיזתו בו ודוחף אותו בחוזקה ממנו .גורם ליונגי למעוד מעט.
'מי שלח אותך ?' שאלתי בצעקה ,'תגלי בקרוב' הוא אמר כשהוא עמד עם גבו אליי,הוא הטה את פניו הצידה לפני שהלך ואמר 'אני מציע לך לקרוא את המכתב' והחל לברוח.
ניסיתי לרוץ אחריו אך מצאתי את עצמי מהר מאוד נופלת אל הרצפה,'דווקא עכשיו ' לחשתי בקול רוטן,יונג'י מיהר לעזור לי לקום אך עצרתי אותו מיד.
'לך לתפוס אותו ,אני אסתדר' אמרתי לו ,הוא הביט בי במבט דואג ולאחר מכן עשה כדבריי.
לפני שהתרוממתי מבטי נתפס אל המכתב שכעת שכב סמוך אליי,הושטתי את ידי אל המכתב והרמתי אותו.היססתי לפתוח אותו וחושבת שוב מה יכול להיות רשום שם.
הייתי רגילה למקרים כאלה שכאשר אנשים פנו אלינו עם דברים כאלה אבל כעת כשהמצב הפוך ,אני לא אשקר שאני מרגישה מאוד מפוחדת . לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את המכתב.
ומתחילה לקרוא את המכתב בשקט.
'הנסיכה הקטנה של אבא אוהבת לעבור על חוקים אה ?
נהנת ממה שאת עושה כרגע ?
שמח לדעת אבל אני מציע לך לנצל את הרגע שלך כי הוא לא ימשך הרבה זמן .
את הולכת לסבול כמו שלא סבלת ,
ואותו הדבר גם עם השומר ראש שלך.
או שיותר נכון שאגיד עם החבר שלך ?
מצפה ונרגש כבר לפגוש אותך פנים מול פנים
מעריצך הסודי והאהוב.
איך שסיימתי לקרוא את המכתב לא יכולתי שלא לזרוק אותוהרחק ממני ,ידי כיסו את פי ועייני התרחבו .
מי רשם את הדבר החולני הזה ?
מי כל כך שונא אותי ?
מה הוא רוצה ממני ?
הרגשתי צמרמורת בגופי רק ממחשבה שיכול להיות שהוא כרגע מביט בי או אפילו אחד מאנשיו .הסתכלתי סביבי מחפשת מישהו חשוד אך לא היה אף אחד בחוץ .
-----------
'תפסת אותו ? ' שאלתי כשרצתי אל יונגי ,מתפללת לתשובה חיובית.אך פניו של יונגי נראו מתוסכלות ועצבניות עוד יותר ,הוא הניד את ראשו לשלילה .
'לעזאזל ,איך הוא הספיק לברוח כל כך מהר ' צרחתי חזק כמעט איבדתי את עשתונותיי.
יונגי מיהר להרגיע אותי ולהושיב את בכסא שהיה לידנו,'דיאנה תסתכלי אליי' הוא אמר לי כשהוא רכן אליי ומרים את ראשי כך שמבטי היה אל פניו.'אני מבטיח לך שנתפוס אותו ויהי מה' הוא אמר בביטחון.הזזתי אותו ממני וקמתי כמו מטורפת מהכסא ,'אתה לא מבין יונגי,הכל יותר מסובך ממה שיכולנו לתאר לעצמנו' אמרתי כשקולי רועד.
'למה את מתכוונת ?' הוא שאל כשהוא מבולבל,הבטתי בו בהיסוס ,לא יודעת האם להראות לו את המכתב או לא .
'תדברי כבר' הוא אמר בצעקה גורם לי להירתע ממנו ,לא הוספתי שום מילה ופשוט נתתי לו את המכתב .
לאחר שהוא סיים לקרוא ,הוא קימט את המכתב בעצבים וזרק כל מיני קללות לאוויר .
'אני הולך לתפוס את שתי החלאות האלה ולגרום להם להצטער ' הוא אמר כשהוא מאגרף את אגרופיו חזק.
'אני לא מבינה איך הוא הצליח להכנס לכאן ' שאלתי
'זה לא משנה כרגע,מה שמשנה שיש מישהו ששם עלייך עין וצריך להיות מוכנים להכל' הוא אמר ברצינות רבה .
'אם היינו תופסים אותו היינו יודעים מי מאחורי כל זה' יונגי מלמל.
באתי להניח את ידי על כתפו אך קול של אבי קטע ובזריזות החזרתי את ידי כדי שלא יראה.
'אלוהים ישמור,שמעתי מה קרה את בסדר מתוקה ?' אבא שלי שאל כשעיניו הראו עד כמה מודאג הוא היה,'כן אני בסדר עכשיו' עניתי לו במטרה לשכנע אותו אך זה לא הצליח ממש.
'אני מצטער שלא הייתי פה איתך' הוא אמר וחיבק אותי.
'הוא לא עשה לך כלום ? 'הוא הוסיף וסקר את גופי לראות שאני שלמה.
'לא ,יונגי היה איתי אז לא קרה לי כלום' עניתי.
הוא מיהר להודות ליונגי על כל מה שהוא עושה בשבילנו ,יונגי הרגיש לא בנוח וביקש שיפסיק .
'אל תדאגי אנחנו נתפוס אותו' הוא אמר כשהוא מראה לי מבט מרגיע.
מבטו עבר אל יונגי שוב ושם לב פתאום למכתב שבין ידיו ,אבא שלי פתאום הצביע אל המכתב ושאל 'זה המכתב שההוא הביא לך ?'
'כ..ן' עניתי בגמגום ובחשש.
'יונגי תושיט לי את המכתב .אני רוצה לדעת מה רשום בו ' אבי ציווה על יונגי .
'לא אבא עדיף שלא תקרא' מיהרתי להגיד וחסמתי אותו מלקחת את המכתב.
'דיאנה מה יש לך ? אין לך מה להסתיר ממני ' הוא אמר מבולבל וניסה להזיז אותי כדי לקחת את המכתב אך המשכתי לעמוד .
'אבא עזוב' אמרתי מתחננת שלא יקרא.
בדיוק שאבא שלי כבר איבד את הסבלנות ובא לומר משהו ,יונגי הזיז את גופי הצידה .גורם לי להביט בו עם עיינים גדולות ,'קח תקרא' יונגי אמר ונתן את המכתב לאבא שלי .
אבא שלי הנהן עם ראשו ופתח את המכתב,
הבטתי בדמותו כה לחוצה וחוששת מתגובתו .
השניות שעברו הרגישו כמו נצח ,אבי המשיך להביט במכתב ולאחר מכן חשף את מבטו הכועס .
הוא הרים את ראשו והביט בשנינו כשהוא מנופף במכתב באוויר ושואל בצעקה 'מה פשר המכתב הזה ??'
קפאתי במקום מצעקתו,'זה נכון מה שרשום במכתב?' הוא שאל כשהוא זועם מכעס.
'כן אדוני' יונגי אמר כשהוא לא מזיז אף חלק בגופו והביט ישר בפניו של אבא שלי .
רציתי להגיד תודה לכל הבנות שקוראות,מצביעות ומגיבות ♥
אין לכן מושג כמה זה משמח אותי לדעת שאתן נהנות מהסיפור !!