הבטתי בו במבט לא מאמין.
'מה אתה בעצם מנסה לומר?' שאלתי אותו בקול גבוה וכועס,
'שכל מה שקרה עכשיו זה טעות?' הוספתי, מתבוננת בעיניו החומות שהיו מלאות חרטה.
הוא ניסה להרגיע אותי אבל העפתי את ידיו ממני 'אל תעז לגעת בי יותר' עניתי לו, הפעם בקול חנוק. לא הייתי מסוגלת לעמוד בפניו.
'דיאנה, זה לא היה אמור לקרות' ,
'הכל באשמתי ,הייתי צריך להחזיק את עצמי' הוא הוסיף, תופס בראשו כאילו הנשיקה חירבה את עולמנו.
'אתה אומר את זה כאילו קרה אסון' אמרתי המומה מתגובתו.
'לעזאזל דיאנה. את לא מבינה שאני עובד בשביל אבא שלך ?'הוא אמר כשהוא הרים את קולו ,'אסור לנו לשלב עבודה ורגשות ביחד. במיוחד שזה רגשות אסורים שיכולים להסיח את דעתנו.'
'אתה מצפה ממני פשוט להמשיך הלאה ולשכוח ?' שאלתי בגיחוך.
הוא פשוט הביט בי ושתק. הבעתו אמרה את התשובה שלו.
הדמעות שהחזקתי החלו לפרוץ וכל מה שהוא אמר היה 'אני מצטער'.
'מאוחר מדי' עניתי ללא קול כמעט כשעיני היו אדומות והדמעות המשיכו לרדת.
שכבתי במיטתי אחריי שנכנסתי בסערה לביתי,הוריי שנבהלו החלו לשאול אותי שאלות אך לא עניתי להם וישר עליתי לחדרי ונעלתי אותו.
לא הצלחתי לעצום את עיני ולהרדם.
חשבתי על הנשיקה.
חשבתי על יונגי.
עייני נעשו שוב רטובות,פשוט עצמתי אותן חזק וחיבקתי את השמיכה שלי.
כעסתי אליו שהוא גורם לי להרגיש ככה,
כעסתי שהוא גורם לי להשתגע ממנו,
כעסתי שהוא גורם לי לרצות שהוא יהיה כאן לצידי .
יומיים שלמים שהוא לא הגיע לעבודה .
יומיים שלא התראנו,יומיים שלא דיברנו,יומיים שלא שמעתי את קולו,יומיים שלא ראיתי חיוכו,
יומיים שלא ראיתי את עיניו מביטות בי.
הם הרגישו בשבילי כמו נצח.
ניסיתי להתרכז בעבודה שלי אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו .
'היי דיאנה מה עובר עלייך בזמן אחרון שאת כזאת מעופפת' רון שאל אותי כשהוא מנופף בידו מול הפנים שלי .
תנועת ידו גרמה לי להתנער ממחשבותיי,'סתם אני פשוט עייפה' עניתי וזייפתי פיהוק.
'את בטוחה?' הוא שאל,מתקשה להאמין.
'כן..' עניתי בקול אמין יותר.
'רוצה שאני אקח אותך לאנשהוא שתרגישי טוב יותר?'
רציתי לסרב לו אבל אז חשבתי פתאום מה יש לי להפסיד.
'אתה יודע מה ? מתאים לי'
'באמת ? אז גלידה מתאים ?'
צחקתי טיפה והנהנתי,
'יופי אז קבענו .אחרי עבודה אנחנו הולכים 'הוא אמר וקרץ .
'הייי , תפסיק עם זה ' אמרתי כשאני מנסה להתרחק ממנו כאשר רון ניסה למרוח עלי את כל הגלידה.
'היית צריכה לראות את עצמך ,כל האף שלך היה מרוח' הוא אמר מתפקע מצחוק.
שלחתי לו מבט כועס וניגבתי את פניי.
'את כזאת חמודה' הוא אמר כשהוא צובט את הלחיים שלי .
פתאום הרמתי את מבטי והחלתי לשים לב איפה אנחנו נמצאים .המקום היה מלא פרחים ועצים,אנשים ישבו עם המשפחות שלהם ודיברו ,הבטתי ברון וראיתי שהעיינים שלו מתמלאות בעצב.
'הייתי מגיע לכאן עם ההורים שלי כל הזמן ,יכולנו לשבת פה שעות על גבי שעות ופשוט לצחוק.אני זוכר איך אבא שלי היה מחייך אל אמא שלי ואליי ומפנק אותנו בכל מיני מאכלים'.
הנחתי את ידי על גבו ופשוט חיכיתי שימשיך .
'המקום הזה מעלה לי הרבה זכרונות,אם אפשר היה להחזיר את הזמן אחורה',
'אני בטוחה שהוא תמיד איתך שומר עלייך',
'את חושבת?' הוא שאל
'אני בטוחה' עניתי בחיוך קטן וחם .
'את היחידה שאני סיפרתי לה על זה' הוא אמר ומביט עמוק בעייני.
'זה טוב שאתה משתף ,אני תמיד כאן בשבילך ' עניתי.
הוא החזיר לי חיוך גם וחיבק אותי.
המשכנו לטייל סביב המקום עד שמשום מקום צץ מולנו ילד קטן .
'אתה חושב שהוא נאבד?'
'לא יודע ,בואי נשאל אותו'
'שלום חמוד' אמרתי לו כשאני מתכופפת אליו,הוא הביט בי בפחד,
'הלכת לאיבוד?אתה לא מוצא את אבא ואמא?',הוא הנהנן והחל לבכות.
'היי אל תדאג אנחנו נמצא את ההורים שלך' אמרתי כשאני מנסה להרגיע אותו.
,'איך קוראים לך?' שאלתי כשאני מראה לו חיוך קטן.
'שון' הוא ענה בשקט ובתמימות,
'איזה שם יפה לילד יפה 'אמרתי מחייכת אליו והחזקתי בידו.
'אתה זוכר מה ההורים שלך לבשו?'
'אמא שמלה שחורה,אבא חולצה כחולה וג'ינס' הוא אמר .
'אוקיי' רון ענה והחל לחפש זוג הורים אבל הבעיה שהיו מלא כאלה.
'אתה לא צריך לפחד ,אנחנו שוטרים ואנחנו נמצא את ההורים שלך בסדר? '
'אתם באמת שוטרים ? ישלכם מכונית לבנה כחולה?'
'כן בעבודה,אני מבטיחה לך שאני אעשה לך סיור בה אחרי שנמצא את ההורים '
'יששש' הוא צעק באושר.
הסתבובנו סביב המקום למצוא זוג הורים.
עד שראינו אישה יושבת בספסל ומיבבת בבכי, וגבר שעומד לידה מנסה להרגיע אותה.
'אני חושב שזה הם' רון אמר כאשר החל ללכת לכיוונם.
'סליחה זה הילד שלכם ?'שאלנו ,האישה הרימה את מבטה כאשר דמעות בעייניה,
'כןןן,תודה שמצאתם אותו.אלוהים ישמור חשבתי שכבר חטפו אותו' היא אמרה כשהיא קמה ממקומה וישר הלכה לבנה ,
בעלה החל להודות לנו .
'אממא,האישה הבטיחה לי סיור בניידת'
'הו חמוד,פעם הבאה תשאר קרוב לאמא ואבא כן?לפעמים זרים יכולים להיות מסוכנים'אמרתי כשאני מלטפת את ראשו.הוא הנהן עם ראשו ונתן לי חיוך קטן ממיס.
נפרדנו מזוג הורים והלכנו לדרכנו.
'את אוהבת ילדים קטנים?' רון לפתע שאל אותי.
'כן,הם היצורים כאלה קטנים ועדינים' אמרתי
'ללא ספק תהיה אמא מדהימה ' הוא אמר ,הבטתי בו והסמקתי.
'את יודעת עוד מעט יש מסיבה מהחברה של דוד של אבא שלי,וחשבתי אולי תרצי לבוא איתי ?
'אממ..לא יודעת.אני בטח אהיה לא קשורה'אמרתי באי נעימות.
'אל תדאגי את תהיה איתי' הוא אמר בביטחון.
'לא יודעת אני אחשוב על זה, בסדר ?' אמרתי בקול מהוסס.
'הייתי רוצה שהמשפחה שלי תכיר אותך ,הם ישמחו שיש לי חברה כמוך'
'אוקי אני אחשוב על זה מבטיחה' אמרתי .
'אוקי אני מקווה לתשובה חיובית'
מולנו עברו חבורה של בנים ושתי בנות.עד שאחד מהם תפס את מבטי.
הרגשתי איך העולם לפתע נעצר.
כבר לא שמעתי על מה רון דיבר,את הרעש שהחברים שלו עשו ואת הצחוק של הבנות.
רק הבחנתי בנוכחות שלו ובפניו.הרגשתי מאוכזבת ופגועה.הוא הבחין זאת ,והבעתו נותרה מופתעת.
פתאום מבטי עבר אל עבר הבת שתפסה את ידו וניערה אותה על מנת שהוא ישים לב אליה.הרגשתי איך נשמתי משתתקת.
הרגשתי פתאום מישהו תופס לי את היד,גורם לי להעביר את מבטו אליו ויכולתי לראות על מבטו שהוא הבין .
הוא שילב את ידי בשלו ומשך אותי יחד איתו כשהוא לוחש לי 'אל תתייחסי ותמשיכי ללכת'.
עברנו על פניהם והרגשתי במבטו של יונגי ,הוא רצה לומר משהו אך עצר את עצמו .
לא יכולתי יותר להחזיק את עצמי,והדמעות החלו לזלוג.
'אני לא יודע מה הוא עשה לך אבל הוא ממש לא שווה את הדמעות שלך'
פשוט שתקתי וניגבתי את עייני.
'סליחה שאתה צריך לראות אותי ככה' עניתי מבויישת.
'זה בסדר דיאנה' הוא אמר
'אני בטח נראית עלובה בעייניך' אמרתי כשראשי כלפי מטה.
'ממש לא,מה שאני יודע שהוא חלאה אם הוא גרם לאישה כמוך לבכות'
'באמת תודה רון,אתה תמיד יודע מה להגיד בזמן הנכון'
'אני תמיד כאן בשבילך'הוא אמר מחבק אותי כאשר הופיע לו הבעה שלא יכולתי להבין אך התעלמתי ונתתי לו לחבק אותי.
נקודת מבט של יונגי:
צפיתי בה עוברת על פניי יחד עם הבחור שהיה לידה.
רציתי לגשת אליה ולהסביר לה הכל ,למרות שלא ידעתי מה בדיוק להגיד לה.
אהבתי אותה,אהבתי את הנשיקה אבל אני לא יכול לערב רגשות עם העבודה.
זה רק יהיה קשה יותר בשביל שנינו, אך שראיתי אותה איתו הרגשתי איך העולם צוחק עליי .
כאשר חבריי המשיכו ללכת ושחררתי את ידה של מינה שתפסה אותי .הסתובבתי לאחור וראיתי אותו מנגב לה את הדמעות ומחבק אותה.איגרפתי את ידיי ונשכתי את שפתיי,שנאתי את זה שלא יכולתי לעשות כלום .שנאתי את זה שהוא צריך להיות זה שמחבק אותה ולא אני .
למה לא יכולנו להפגש במצב אחר.
פתאום הבחנתי במבט שהוא שלח אלי ,מבט ערמומי וחיוך גדול ,רחב ומשונה.עיניי הצטמצמו למראה עייני .
מצפים לכם הרבה דברים בהמשך,
מקווה שתמשיכו להנות מהסיפור,להצביע ולהגיב ♥
ותודה על 500+ צפיות !!