821 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
כשסוקג'ין הגיע לחדר בית החולים של טאהיונג עם אוכל שהכין באותו בוקר (הם התחילו להביא לו אוכל מוכן לצד הפירות), הוא הופתע כשהצעיר יותר אכל כמעט חצי מהמנה.
בחיוך גדול הוא הודה לו ושיבח את האוכל שלו, וסוקג'ין עזב לבית ספר בהרגשה טובה שטאהיונג משתפר ומצב רוחו טוב יותר גם כן.
בצהריים הוסוק סיפר שנראה שטאהיונג מתחיל לחזור לעצמו אחרי שחזר מהביקור היומי עם מזון בשביל החולה, וכולם שמחו לשמוע כמה מהר מצבו השתפר.
לכן כשסוקג'ין נכנס לחדר בשעות ערב עם אוכל בידו - מלפפונים וגמבות עם חביתה - הוא הופתע למצוא את טאהיונג יושב על המיטה בדמעות.
החדר שלו הסריח והפה שלו היה מלוכלך.
"היונג," הוא ייבב, "היונג אני מצטער אני לא התכוונתי, אני- אני ניסיתי, אני באמת ניסיתי..." הוא פרץ בבכי שובר לב וג'ין מיהר להניח הכל ולמהר אליו, לעטוף אותו בחיבוק.
"אני לא התכוונתי.. אני חשבתי שאני יכול יותר כי הרגשתי טוב, אבל אני טעיתי ו- ו- ו-" הוא שוב נקטע בידי הבכי שלו, ועכשיו סוקג'ין הבין למה הוא התכוון-
על המיטה, לצידו, היה מקור הסירחון.
הוא הקיא שוב.
אבל נראה שהפעם הוא לא עשה את זה בכוונה, הוא לא שלט בזה הפעם.
הוא העמיס על עצמו יותר מידי, ועכשיו הוא שילם על זה.
"ששש... זה בסדר, בייבי." כשסוקג'ין קרא לו ככה, זה היה שונה מג'אנגקוק.
זה נשמע כמעט אימהי, אבל אוהב ומלא חיבה בדיוק באותה מידה.
טאהיונג אהב את זה.
"אני אקרא לאחות שתנקה את זה ובינתיים אתה תלך להתקלח, בסדר?" הוא עזר לכחול השיער להתרומם מהמיטה המלוכלכת, "אתה רוצה עזרה? אני יכול לעזור, או לבקש ממישהו אחר שיבוא אם אתה מרגיש לא בנוח.." קולו היה מלא דאגה ורכות, הוא גרם לטאהיונג להרגיש חלש בברכיים.
"ל-לא.. אני אסתדר." הוא השיב לבסוף ונתן לחברו להוביל אותו למקלחת שבחדרו.
הגדול יותר הנהן בחיוך קטן וחזר לחדר כדי לקרוא לאחות שתעזור לו לנקות את כל הבלגן, אבל אחרי כמה דקות הוא שמע את טאהיונג מייבב שוב.
"היונג.." הוא קרא, "היונג.."
"טאה? טאה בייבי, אני יכול להיכנס?" היה שקט לכמה רגעים ואז הוא שמע "כן.." חלש והוא פתח את הדלת באיטיות, מוצא את טאהיונג על הרצפה חצי ערום עם ראש מושפל.
הצלעות הבולטות והבטן שנדבקה לגב על אף שאכל יותר בימים האחרונים כמעט הרתיעו את המבוגר יותר, אבל הוא התאפק לא להראות זאת ובצעדים זהירים התקרב לטאהיונג הישוב על הרצפה.
"אתה רוצה עזרה?" הוא שאל שוב והפעם טאהיונג הנהן בתבוסה, "אני מרגיש חלש כל כך.." הוא לחש וג'ין חייך בעדינות.
"זה בגלל שהקאת, הגוף שלך עוד לא נרפא מהעומס- שלא לדבר על המחסור שהיה לו עד עכשיו." הוא הסביר. "אבל זה בסדר, אני אעזור לך אם תרצה."
טאהיונג שם לב ששוב ושוב הוא הציע עזרה אם הוא רוצה ולא אם הוא צריך.
הוא נתן לו לבקש את העזרה בעצמו ולא כפה אותה עליו, וטאהיונג העריך את תשומת הלב לפרט הקטן והלא חשוב כביכול הזה, הוא העריך את ג'ין.
הוא גם הבין שההיונג שלו ניסה ללמד אותו לבקש עזרה מעצמו ולא להתמודד עם הבעיות שלו לבד כמו שעשה עד עכשיו. למעשה, גם את זה הוא העריך.
עם הנהון קטן מצד הצעיר יותר, סוקג'ין עזר לו להתפשט עד לבוקסר ואז הושיב אותו על כיסא שהיה במקלחת.
הוא חפף לו ואז סיבן את גופו הקטן והרזה, הכל בזמן שטאה ישב בשקט ושיתף פעולה, ראשו מושפל.
השקט שלו הדאיג את המבוגר ביותר בחבורה שלהם, והוא עצר ממעשיו והניח אצבע עדינה מתחת לסנטרו כדי להביא את עיניו להביט בשלו, מוצא עיניים מלאות דמעות ושפה רועדת מבכי עצור.
עיניו התרככו מיד, טאהיונג נראה כל כך מתוק וכל כך חלש ופגיע ככה-
כמעט ערום לחלוטין, בוכה, בידיעה שלא יוכל להסתדר לבדו לזמן הקרוב ויזדקק לעזרת חבריו.
זה גרם לג'ין לרצות להגן עליו.
גרם לו לרצות לעזור לו תמיד.
גרם לו.. לחבב אותו, כיותר מחבר.
העובדה שטאהיונג סמך עליו מספיק כדי לעזור לו וכדי לראות אותו במצב כל כך פגיע- זה גרם לו להיקשר לטאהיונג יותר משהיה אמור בתור רק חבר טוב.
אחרי שסיים לקלח את כחול השיער הוא הסתובב כדי שיחליף את הבוקסר הרטוב באחד נקי, ואז, כשקיבל את האישור של טאהיונג, הוא הסתובב שוב ועזר לו להתייבש ולהתלבש בבגדים חדשים ונקיים שכללו סוודר רך וגדול, מכנס טרנינג נוח וגרביים עבות נעימות.
הוא ייבש לו את השיער ועזר לו לצחצח שיניים כדי להיפטר משאריות הטעם הרע שהיה לו בפה, ואז הוביל אותו בידיים עדינות בחזרה למיטה הנקייה כעת, מצעיה הוחלפו והחדר כולו אוורר כדי להיפטר מהריח הרע.
כשטאהיונג היה שוב תחת הסדינים, הוא ניסה להציע לו לאכול.
"אני יודע שאתה לא מרגיש טוב כרגע, אבל אתה רוצה אולי לקחת אפילו רק כמה ביסים? תוכל להפסיק ברגע שתרצה."
ושוב הוא השתמש בניסוח של 'כמה שתרצה' ולא 'כמה שתוכל', וזה דרבן את טאהיונג לנסות שוב, על אף הכישלון המוחלט של היום לפני פחות משעתיים.
אז בהנהון הוא לקח את הקופסא המחוממת מחדש שסוקג'ין הגיש לו והשתדל לאכול- הפעם לא כמה שיכל, אלא כמה שרצה - וחברו המבוגר יותר אפילו דאג להזכיר לו לא להעמיס אם הוא לא חושב שהוא יכול ולהקשיב לגוף שלו כל הזמן.
בסופו של דבר, טאהיונג נרדם תחת השגחתו של ג'ין והוא מצא את עצמו נשאר דקות נוספות רק כדי להתבונן בצעיר יותר.
יכול להיות..
יכול להיות שהוא..
מאוהב?
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
כמו שהבטחתי, יצורים ובני אנוש, דאבל
אפדייט😍😍
תהנו לכם💋💋