1218 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
יונגי זמזם לעצמו מנגינה שקטה בעודו מכין לטאהיונג ארוחת צהריים פשוטה-
ראמן עם ביצה קשה ומלפפונים חתוכים דק, כמו שהוא ידע שטאהיונג אוהב.
זה היה בוקר והוא היה צריך לצאת לבית ספר עוד עשרים דקות, אז הוא קצת מיהר בעודו חותך את המלפפונים ומוודא שהראמן לא מתבשל יותר מידי.
הסיבה לכך שהכין את האוכל בבוקר ולא הביא לטאהיונג טרי בצהריים הייתה מכיוון שהיה לו יום ארוך היום בבית הספר-
לכולם היה, אבל הוא התנדב לצאת בזמן הפסקת הצהריים שנמשכה שלושת רבעי שעה כדי להביא לטאהיונג אוכל ולשבת איתו קצת לפני שיחזור לעוד שיעור משעמם.
הוא טעם קצת מהראמן, מוודא שהוא מוכן ושלא חסר כלום, ואז מיהר לארוז הכל בקופסת אוכל והלך להתארגן בעצמו.
בעודו מתלבש הוא התחיל לשקוע במחשבות באופן לא מודע.
העובדה שטאהיונג היה מוכן לאכול יותר מכמה חתיכות אגס ותפוז הייתה מרשימה מבחינתו.
הוא ידע שזה לקח זמן - כבר חודש, לא פחות - אבל הוא היה גאה כל כך בדרך שהחבר שלו עשה כדי להגיע למצב הזה.
עם זאת...
הדימוי העצמי שלו היה ברצפה.
בכל פעם שקרה משהו מיוחד עם טאהיונג לאחד מהם, הם תמיד סיפרו לשאר מיד אחרי כדי שלא יהיו להם חורים בסיפור ושידעו הכל בנוגע להתקדמות של טאהיונג.
הם לקחו על עצמם את המשימה לעזור לו, והם התכוונו לעשות זאת כמו שצריך.
אז יונגי שמע על השיחה שהייתה לנאמג'ון עם טאהיונג, שמע על איך הוא רואה את עצמו מהוסוק, על כל הבכי והדמעות וכל שאר הדברים שקרו עם האחרים- איך סוקג'ין עזר לו להתקלח, איך ג'אנגקוק ראה אותו במצב הפגיע ביותר שלו ואיך ג'ימין הבטיח לו שהם לא יעזבו אותו אף פעם.
אז הוא ידע, הוא הבין-
הדימוי העצמי, הצורה בה טאהיונג הסתכל על עצמו-
היו שגויים ולוקים.
יונגי הכיר את כל זה יותר מידי טוב-
הוא בעצמו התקשה עם הדימוי העצמי שלו לא מעט, וסוקג'ין היה זה שעזר לו לצאת מזה, לצאת מהדיכאון המתמשך שבו הוא היה.
עכשיו, הוא חשב, הגיע תורי לעזור לטאהיונג.
---
היום העמוס של יונגי נעצר בצורה מספקת כשהוא הגיע לבית החולים והרגיש שלווה מוזרה פתאום.
כל הבוקר הוא עבר מכיתה לכיתה, משיעור לשיעור, ועכשיו הרגיש לו כאילו הוא נח מכל הטרטרת הזאת- ועוד איזו מנוחה נחמדה!
עם טאהיונגי, איך לא.
"היונג, אתה נראה שמח מהרגיל." טאהיונג ציין ברגע שהוא נכנס לחדרו. לקחו ליונגי כמה רגעים לקלוט שמדברים אליו, ואז עוד כמה עד שענה, "מממ, אני פשוט שמח שיש לי הפסקה מכל היום הזה. הבוקר היה די קשה, עם כל השיעורים בבית ספר." הוא חייך לעבר טאהיונג והחניכיים שלו נחשפו, וטאהיונג הרגיש משהו מוזר בלב.
YOU ARE READING
צחוקים
Fanfiction⚠️טריגר⚠️ בספר מדובר הרבה מאוד על הפרעות אכילה / הרעבה עצמית / תחילתה של אנורקסיה, לא מתאים לבעלי לב חלש / אנשים שיודעים שזה נושא קשה עבורם !!! הסוף טוב והדמות מתגברת על הפרעות האכילה שלה. • טאהיונג × BTS • כל הפרקים כבר מוכנים ויעלו פעמיים בשבוע, ב...
