צחוקים

✔️פרק 4 - המצב די מתדרדר

377 מילים

★★★★★★★★★★★★★★★★★★

חודש.

כבר חודש.

כבר חודש, פאקינג חודש שלם שטאהיונג מרעיב את עצמו כמו אידיוט גמור-
כי זה מצליח, זה באמת מצליח לו והוא ירד עשרה קילוגרמים כבר.

לא הפך אותו לפחות שמן, לעומת זאת.

אבל הוא ידע שאם הוא ימשיך ככה - אם הוא ימשיך לאכול מינימום עד לכדי אפס אוכל בכלל וימשיך לזוז הרבה - הוא יהיה רזה, סוף סוף.
יראה טוב, סוף סוף.
יפסיקו להמציא בדיחות עליו, סוף סוף.
הוא יהיה שמח, סוף סוף.

מה גם שהוא התחיל לעבוד בתור מלצר (סוף סוף הוא מצא מישהו שיעסיק אותו). זה היה יום כן - יום לא, אז היו הרבה הליכות והרבה תזוזה והרבה דברים מתישים שעזרו לו לרדת במשקל.
והוא כמובן השיג כסף, שהיה בונוס.

העובדה שהחברים שלו לא שמו לב בכלל והמשיכו עם הבדיחות גרמה לו לרגשות מעורבים.

מצד אחד, הוא שמח שהם לא מונעים ממנו להמשיך במסע האובדני כביכול הזה, שמח שהם לא מנסים לדחוף לו היגיון לראש - או גרוע יותר, לא מנסים לדחוף לו אוכל לגרון.
רק זה היה חסר לו עכשיו, שהם יפריעו לו להיראות נורמלי סוף סוף.
להיות נורמלי סוף סוף.

מצד שני, לעומת זאת, זה גרם לו להרגיש ממש רע.
כשהם, החברים הכי טובים שלו תיאורטית, הרעיבו את עצמם כדי להיראות טוב - כאילו הם באמת היו צריכים את זה, פור פאק סייק - הוא ישר שם לב, ומיד ניסה לעזור להם.

הוא מעולם לא ירד או צחק על המראה שלהם או על הדרך בה הם חושבים או על... דברים שכאלה בכללי, אבל הם עשו את זה בלי לחשוב פעמיים- בלי לחשוב בכלל.

הם צחקו עליו, זלזלו בו, התעלמו ממנו- זה כאב.

באמת כאב.

זה כאילו שהם לא שמו לב אליו בכלל, הוא היה שם רק בשביל שיהיה להם על מה לצחוק ולדבר, וכדי שיבואו אליו- כמובן רק כשהיו צריכים משהו ממנו.

קים טאהיונג?

מי זה בכלל.

אנחנו מכירים רק את מר-שמן-בטטת-כורסא-
חסר-יכולת-עצלן.
ההוא שכיף לצחוק עליו.
ההוא שלמי אכפת אם הבדיחות והמילים שלנו עליו פוגעות בו, ההוא שלמי אכפת ממנו עד שצריכים ממנו משהו.
ההוא הפתטי, שיחזור לדאוג לנו ולשבת איתנו בשולחן למרות שאנחנו פשוט רעילים כלפיו, כי הוא חסר חברים- ועצלן כמובן.

קים טאהיונג?

לא שמענו.

הם לא שמעו.

הם גם לא ראו, אבל הם לא ניסו לראות או לשמוע.

כי ברור שזה סתם היה בצחוק, הם עשו צחוקים.

כי ברור שהם לא באמת מתכוונים לזה.

ברור, נכון?

★★★★★★★★★★★★★★★★★★

פרק🥳🥳🥳