✔️פרק 5 - שלושה חודשים מאז השיחה עם המראה

152 25 4
                                    

412 מילים

★★★★★★★★★★★★★★★★★★

"קים טאהיונג, תישאר איתי בבקשה בסוף השיעור לעוד כמה דקות, אם לא אכפת לך."

טאהיונג דאג מהסיבה האפשרית לכך שהמורה שלו קראה לו לשיחה אישית אחרי השיעור בגלל בעיות בלימודים, אבל ההקלה העפילה על אותה דאגה.

אחרי השיעור הזה הייתה הפסקת האוכל, וזה היה התירוץ המושלם בשביל לא ללכת עם הכביכול-חברים שלו.

הם די הפחידו אותו כבר, למען האמת.

למרות שעברו כבר שלושה חודשים טובים אותם הצליח להעביר בהורדת משקל בצורה דרסטית (לא שזה הספיק לו עדיין, הוא רצה עוד, עוד, עוד) אותם אנשים להם עדיין קרא חברים המשיכו לצחוק על המשקל שלו ועל כמה עצלן הוא היה.

טאהיונג כבר לא חשב ככה על עצמו.

לא שהוא עצלן, כלומר.
הימים שלו היו מלאים בתזוזה מתישה כל כך, הוא השיג כל כך הרבה כסף והוא ידע יותר ממאתיים ריקודים בעל פה- ובצורה מושלמת כל כך שהוא יכל להיות יותר טוב מהוסוק וג'ימין שהיו הרקדנים של החבורה, יחד עם ג'אנגקוק פה ושם.

אבל הוא לחלוטין היה שמן, אם כי פחות מלפני כן.
לפחות בעיניו, מול המראה. כשנגע בבטן שלו.

הוא דמיין הכל, כמובן. הוא היה כל כך רגיל לראות את עצמו עם שומן ועם מה לתפוס- אז הוא גם המשיך לראות את עצמו ככה.

אבל למען האמת, הוא היה כל כך שטוח בבטן שהיא התחילה כבר לשקוע פנימה והצלעות שלו התחילו להיראות.

לא שמישהו שם לב, כי הוא לבש כל הזמן סוודרים ובגדים גדולים- שנועדו להסתיר את הגוף שלו כמה שיותר, כמובן, וזה עדיין הצליח לו כי הבגדים לא השתנו אלא רק הוא.

למען האמת, הייתה בעיה קטנה עם כל הירידה הזאת במשקל והעבודה שלו והעובדה שהחברים שלו לא שמו לב בכלל.
הם ידעו על המצב המשפחתי ועל הסיבה לכך שהוא גר לבד, אבל אם הם פתאום ישימו לב שהוא התחיל לעבוד כי הוא לעומתם היה צריך להתחיל להרוויח כסף לעצמו ושהוא הרזה מאוד, זה יהיה רע.
זה יגמר רע, וטאהיונג ידע לאיזה צד זה יגמר רע בדיוק.

לו עצמו, כמובן.

אולי הם כבר לא יוכלו לצחוק על זה שהיה שמן, אבל הם בטח יצחקו על איך הוא ירד במשקל- על זה שהוא בטח היה צריך להרעיב את עצמו כדי להיות כל כך רזה פתאום כל כך מהר כביכול.

והחלק הכי גרוע בזה היה שהם היו צודקים, הוא באמת היה צריך להרעיב את עצמו בשביל להגיע לתוצאה הזו.

אבל בדיוק בגלל זה הוא היה נחוש למנוע מהם לגלות, לא עכשיו, לא כרגע.

עכשיו הוא עוד היה בסדר, כי הם תמיד היו ככה והוא כבר היה רגיל.

חוץ מזה, זה סתם היה בצחוק, הם עשו צחוקים.

חוץ מזה, הם לא באמת התכוונו לזה.

נכון?

צחוקיםUnde poveștirile trăiesc. Descoperă acum