300 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
"טאהיונג? טאהיונג, אתה יכול לפתוח את הדלת?" הקול הרך של סוקג'ין נשמע מעבר לדלת וטאהיונג הרגיש לרגע מעופף, אבל הוא בכל מקרה לא הגיב ורק הסתובב אל הקיר,מפנה את גבו אל הדלת בשעמום.
"הוא עדיין לא עונה, אבל הוא היה תקוע בחדר כל היום ולא אכל שום דבר.." הוא שמע את ג'ין מתלונן למישהו.
"אני יודע, היונג. אני גם דואג לו. אבל אולי אנחנו צריכים פשוט לתת לו קצת זמן לעצמו." קולו השקט של נאמג'ון הסביר וצל של חיוך רפאים רפרף על שפתיו של טאהיונג במרירות, קצת זמן לעצמי..
קצת זמן לעצמו לא יועיל בכלל.
למעשה, זה רק יחמיר את המצב.
טאהיונג ידע את זה.
ושוב, פשוט לא היה לו אכפת כדי לעשות משהו בעניין.
לא היה לו אכפת מכלום.
מעבר לדלת, ג'ין נאנח. "בסדר..."
---
בימים הבאים, אותו הדבר קרה.
חופשת החורף התחילה כעת אז הם היו בבית כל הזמן, ויכלו לדאוג לטאהיונג.
אז מידי פעם סוקג'ין או ג'ימין הניחו אוכל לפני הדלת שלו בתקווה שיפתח אותה ויאכל משהו, אבל כשהם חזרו עם צלחת נוספת כמה שעות לאחר מכן האוכל כבר היה קר והצלחת עוד הייתה מלאה.
זה הדאיג אותם, יותר מתמיד.
עכשיו לא רק שטאהיונג שוב לא אוכל, הוא גם לא מתקשר איתם ולא נותן להם גישה אליו, לא פותח את הדלת לפניהם אפילו לא פעם אחת.
זה הקשה עליהם.
בשלב הזה, כולם כבר ידעו מה קרה באותו יום שטאהיונג ברח מהבית בריצה, ולכולם היה רגע קנאה בסוקג'ין, ג'ימין וג'אנגקוק שעבר במהירות,
וכולם היו מאושרים שגם טאהיונג מרגיש משהו כלפיהם, וכולם הסכימו שלא משנה להם אם יחלקו ביניהם את טאהיונג כי העיקר שהוא יהיה שלהם ושמח.
אבל עכשיו טאהיונג פשוט לא הגיב, לא תקשר, וזה הקשה עליהם מאוד כי הם רק רצו לספר לו כמה הם אוהבים אותו וכמה הם ישמחו להיות איתו במערכת יחסים, הם רק רוצים לטפל בו ולדאוג לו ולשמח אותו.
מה הם אמורים לעשות?
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
טוב נראלי אני אתחיל להעלות במוצש במקום בשישי כי אני אף פעם לא מספיקה/זוכרת אז די כמה אפשרר
BẠN ĐANG ĐỌC
צחוקים
Fanfiction⚠️טריגר⚠️ בספר מדובר הרבה מאוד על הפרעות אכילה / הרעבה עצמית / תחילתה של אנורקסיה, לא מתאים לבעלי לב חלש / אנשים שיודעים שזה נושא קשה עבורם !!! הסוף טוב והדמות מתגברת על הפרעות האכילה שלה. • טאהיונג × BTS • כל הפרקים כבר מוכנים ויעלו פעמיים בשבוע, ב...
