780 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
טאהיונג נעצר כשהוא קלט שהוא עומד על גשר גבוה באמצע פארק שומם. קור מקפיא שרר בחוץ וטאהיונג שם לב אליו רק עכשיו, כשנעצר והאדרנלין התחיל להתנדף ממנו לאט לאט. הוא התנשף, אדי קור יוצאים מפיו ולחייו ורודות מהריצה והקור.
אבל הוא התעלם מהקור, מביט למטה אל המים.
בעיניים מהופנטות וראש מעורפל הוא התקרב לקצה הגשר.
הוא רוצה למות?
לא...
אבל באמת, מה הוא עושה כאן?
מה הוא עושה, לעזאזל??
המבטים של ג'ימין וג'אנגקוק התנוססו מול עיניו פעם נוספת. הם שונאים אותו עכשיו. וברגע שהשאר יגלו, גם הם ישנאו אותו. ובטח סוקג'ין רק היה נחמד ולא באמת התכוון למילה שאמר. אולי הוא אפילו רצה לפגוע בטאהיונג בכוונה, לגרום לו לספר לכולם כדי לגרום להם לשנוא אותו מחדש כי הוא הבין כמה פתטי באמת טאהיונג היה.
"שמנצ'יק"
"עצלן שמן"
"באת לזלול?"
"עצלני!"
טיפש, טיפש, טיפש!
זה הכל היה טריק, הוא יודע את זה.
הוא לא ידע למה הם משכו את הדבר הזה כל כך הרבה זמן, למה שיטרחו וידאגו לו כל כך הרבה, אבל הראש שלו התקשה להתמקד בפרטים הקטנים והתרכז רק בתמונה הגדולה שניצבה אל מול עיניו:
החברים שלו - כלומר, האנשים היחידים שהכיר בערך - שנאו אותו, השתמשו בו, והשפילו אותו. ועכשיו?
עכשיו הם התכוונו לזרוק אותו.
ידיו נגעו בעץ שיצר את הגדר בשני צידי הגשר והוא אחז בו בחזקה, נשען קדימה לכיוון המים עוד, ועוד, ועוד, בלי לשים לב שהרגליים שלו כבר התרוממו מהקרקע.
העץ התחפר בבטן השטוחה-עד-לכדי-לא-קיימת שלו, ושבבי העץ הלא משוייפים חדרו לעור כפות הידיים החשופות שלו, ורגליו שלמעשה היו חשופות צרבו מהקור והריצה והדברים שדרך עליהם בדרך הנה.
הוא לא שם לב בכלל לדבר.
האוויר נעשה כבד פתאום, והוא התקשה לנשום.
הוא יעשה את זה, נכון?
כן, הוא יעשה את זה.
מה כבר יקרה?
אין לו איש בעולם כעת.
הוא יעבור חיים שלמים לבדו, ומה זה שווה את זה?
מה שווה כל הסבל הזה, אם שום דבר טוב לא יוצא מזה בכל אופן??
"-אהיונג!"
הוא דמיין?
כן...
הוא דמיין...
"טאהיונג!"
YOU ARE READING
צחוקים
Fanfiction⚠️טריגר⚠️ בספר מדובר הרבה מאוד על הפרעות אכילה / הרעבה עצמית / תחילתה של אנורקסיה, לא מתאים לבעלי לב חלש / אנשים שיודעים שזה נושא קשה עבורם !!! הסוף טוב והדמות מתגברת על הפרעות האכילה שלה. • טאהיונג × BTS • כל הפרקים כבר מוכנים ויעלו פעמיים בשבוע, ב...
