דראקו התיישב במיטה, מאוכזב שהארי לא היה שם. דמבלדור ביקש ממנו לצאת למשימה כלשהי והארי לא בטוח מתי הוא יחזור. עברו רק כמה שבועות שהוא משוטט בין משימות למשימות אבל דראקו לא רצה לישון לבד יותר.
הווילונות שלו נפתחו והוא חשב שזה הארי אבל תקוותו נגוזה כשראה שזה בלייז. "מה אתה רוצה?"
בלייז נשם בכבדות ועיניו היו פעורות. "איפה הארי?"
"באיזושהי משימה עם דמבלדור, למה?"
"הרגע שמעתי שאוכלי המוות מצאו דרך לפרוץ להוגוורטס. בבקשה תגיד לי שלא סיימת לתקן את הארונית הנעלמת."
דראקו התיישב במהירות, לבו זינק לתוך גרונו. "מה? הם באים הלילה?"
בלייז הנהן. "זה מה ששמעתי."
הוא קם על רגליו במהירות וזרק כמה בגדים. "אני צריך להזהיר את הארי. אתה יכול ללכת ולהרוס את הארונית הנעלמת? אולי נוכל לעצור אותם לפני שהם מגיעים לכאן."
בלייז הנהן ומיהר לצאת מהדלת. דראקו תפס את שרביטו ויצא אחריו. הוא רץ למשרדו של דמבלדור, בתקווה למרלין שהוא לא איחר כבר את המועד. הוא עצר מול פסל הגרפין מתנשף, לא יודע את הסיסמה.
לפתע צץ רעיון במוחו. אם הם כבר הגיעו מהמשימה שלהם אז הם יגיעו למגדל האסטרונומיה, שממוקם כמעט בדיוק מעל דלתות הכניסה של הטירה. פרץ של אנדרנלין מטורף תקף אותו והוא רץ במהירות שיא אל מגדל האסטרונומיה. כוחו לא נטש אותו גם כשעלה בגרם המדרגות הרבות בדרך למגדל. ברגע שהוא עלה בכל המדרגות, הוא ראה את דמבלדור עם שרביטו מחודד. מתוך אינסטינקט דראקו פירק אותו מנשקו.
"איפה הארי?" דראקו שאל והסתכל סביב החדר.
"בטוח, אני מבטיח לך."
"הוא מוחבא, מה שאומר שאתה יודע. אתה יודע מה התבקשתי לעשות."
"אני מודע למשימה שלך, כן." אמר דמבלדור, נשען בכבדות על קורת התמיכה מאחוריו. "ידעתי כל השנה."
ליבו של דראקו נפל. "ידעת? למה לא עצרת אותי או גירשת אותי מפה?"
"הניסיונות שלך היו חלשים. היה ברור שהלב שלך לא רצה בהם, מה שאומר שנאלצת להיכנס לזה. אתה לא רוצח, דראקו."
"אני -"
לפני שדראקו הספיק לסיים את גזר דינו, אנשים נשמעו ממהרים במעלה המדרגות. דראקו הסתובב לראות את בלטריקס, גרייבק, סנייפ ועוד כמה אוכלי מוות שהוא לא זיהה. דודתו חייכה וניגשה אליו.
"כל הכבוד, דראקו." היא גרגרה והסתובבה סביבו. "עכשיו, תהרוג אותו!"
דראקו התקשח, שרביטו למטה לצדו. לבו הלם בחזהו והוא לפתע לא היה בטוח מה לעשות. הוא לא רצה להרוג את דמבלדור. הוא צדק; הוא לא היה רוצח. הבוקר הוא היה בטוח שהוא לא יבצע את המשימה. הוא התכוון לברוח עם הארי. הכל עמד להסתדר. אבל כשאוכלי המוות מקיפים אותו ודמבלדור לא נראה טוב בעליל, הוא איבד את העשתונות שלו. הוא תכנן לברוח לפני שמישהו יגלה שהמשימה לא בוצעה. הוא היה אמור לברוח לאיזה מקום לא ידוע עם הארי, שם אף אחד לא היה יכול לאתר אותו. עכשיו, אם הוא לא יהרוג את דמבלדור, שום דבר לא יעצור את אוכלי המוות מלהרוג גם אותו.
"למה אתה מחכה?" שאלה בלטריקס. "הרוג אותו!"
"ידעתי שלילד אין עמוד שדרה לזה." התפרץ גרייבק.
"קדימה, דראקו! עכשיו!"
גרונו של דראקו התכווץ והוא התחיל להוריד את שרביטו.
"לא." נשמע קול וכולם הסתובבו לראות את סנייפ. דראקו נשם לרווחה וזז הצידה, מפנה לו מקום.
"סוורוס. בבקשה." דמבלדור דיבר, קולו רך.
סנייפ חלף על פני דראקו והרים את שרביטו למעלה. "אבדה קדברה."
קרן אור ירוקה נורתה מהשרביט של סנייפ ופגעה בדמבלדור ישר בחזה. דמבלדור מעד ונפל מהמגדל. אוכלי המוות סביבו הריעו ודראקו עמד בהלם. בלטריקס הלכה למרפסת וירתה סימן אפל אל השמיים. דראקו נרתע כשהסימן האפל שלו הגיב, זע ונשרף מתחת לעורו.
האחרים מיהרו לצאת מהדלת מהדלת בזמן שדראקו לא הצליח לגרום לרגליו לזוז. הוא בהה בנקודה שבה היה דמבלדור, אימה והלם נטמעים בו עמוק ומעמידים אותו במקום. סנייפ עצר ליד הדלת ופנה אל דראקו.
"אנחנו חייבים לעזוב. ממש עכשיו."
דראקו לא זז. "אני לא יכול..."
סנייפ לא נתן לו לסיים. פשוט תפס את זרועו ומשך אותו החוצה מהדלת.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי אפילו לא הצליח לצרוח. כל מה שהוא יכול היה לעשות זה לצפות באימה בדמבלדור נופל מהמגדל. הוא היה מודע רק מעט לכישוף שהתפוגג ממנו אבל הוא אפילו לא זז. הוא לא האמין. היו לו כל כך הרבה שאלות. מה דראקו עשה כאן? למה הוא התכוון במשימה? איזה נסיונות? מה אוכלי המוות עושים בהוגוורטס? למה סנייפ הרג את דמבלדור?
הוא לא התכוון לקבל תשובה בעמידה. הוא הסתובב בדיוק בזמן כדי לראות את סנייפ ודראקו רצים מהדלת. הארי הלך אחריהם. הוא יכול היה לשמוע צעקות וצרחות מלפנים ודברים נשברים. ברגע שהגיע לתחתית המדרגות, הוא לא יכול היה לראות יותר את דראקו וסנייפ, אז הוא פשוט עקב אחרי הקולות של הדברים שנשברים. הוא רץ על פני האולם הגדול שהיה מבולגן ויצא מהדלתות לעבר הבקתה של האגריד. מלפנים, הוא היה יכול לראות את אוכלי המוות ממהרים במורד הגבעה. בלטריקס צחקה בצורה מטורפת והארי הרגיש פרץ של כעס על הקול. הוא רץ מהר יותר.
דראקו נגרר על ידי סנייפ והוא רצה לצעוק אליו. אבל, הוא לא יכול. אף אחד לא יכול לגלות שאכפת לו מדראקו. אז במקום זאת, הוא כיוון את שרביטו לעבר סנייפ ואמר כישוף. המטרה של הארי הייתה כבויה והקסם החמיץ. סנייפ הסתובב וכיוון את שרביטו לעבר הארי. הארי זרק עוד לחשים אבל סנייפ פשוט חסם אותם.
"הילחם בחזרה, פחדן!" הארי צעק. "תילחם בחזרה!"
לחש פגע בחזהו והוא נפל על גבו. הוא קם על רגליו במהירות וראה שבלטריקס היא זאת שכיוונה את שרביטה אליו עכשיו.
"לא, הוא בשביל אדון האופל." נהם סנייפ לעבר בלטריקס. סנייפ דחף את דראקו לזרועותיה של בלטריקס. "קח אותו ולך. אני אטפל בזה."
דראקו הסתכל על הארי, פחד נוצץ בעיניו. הארי כמעט רץ אליו, אבל סנייפ חסם את דרכו.
"אל תעשה." אמר סנייפ, נמוך מספיק ככה שרק הארי יכול היה לשמוע אותו.
הארי הביט מעבר לכתפו ויכל רק לראות איך דראקו נגרר. הוא לא יכול היה לתת להם שום סיבה לפגוע בו. שניהם לא הצליחו לצאת מזה ביחד.
הארי הפנה את עיניו לסנייפ. "איך יכולת?"
"לא הייתה לי ברירה."
"הוא בטח בך!" הארי זרק עוד כישוף שסנייפ חסם בקלות. "פחדן!"
הארי הטיל את הכישוף שכמעט הרג את דראקו בתא השירותים אבל סנייפ שוב התחמק. "אתה מעז להשתמש בכישוף שלי נגדי? אני הנסיך חצוי הדם."
זה היה הדבר האחרון שהארי זכר לפני שסנייפ עילף אותו.