פרק 50:
"תעבירי את הבקבוק." הוא אמר ואני צחקקתי והעברתי אותו אליו. צפיתי בו לוגם מהנוזל וגמעתי את רוקי. הוא יושב על הרצפה כנגדו של הקיר וראשי מונח על ירכיו.
לעזאזל, גם מהזוית הזו הוא נראה טוב.
"נגמר." הוא ציין והניח את הבקבוק לצידו. "יש עוד." אמרתי, אך לא זעתי ממקומי. הרגשתי שהוא זז ואני גנחתי בתגובה. "לא. נוח לי." יבבתי כשהוא התרומם ונאלצתי להתיישב. שמעתי אותו צוחק בעודו מתרחק ואני צפיתי בהנאה באחוריו.
המכנסיים האלה מחמיאים להם.
אבל אני אעדיף להוריד אותם ממנו.
הוא הוציא את הבקבוק וכשפתח אותו, צפיתי בשרירי גבו נאבקים בחולצה הלבנה, שהיוותה מטרד עבורם. ועבורי בעיקר. "אתה יכול להוריד את החולצה, אם אתה רוצה." אמרתי בקול, כדי שישמע. גבו רעד והחלל התמלא בצחוק שלו. "זה נראה שהיא מפריעה לך, זה הכל. רק אומרת." הוספתי והוא הסתובב לעברי, לוגם מהבקבוק וגומע את דמותי במבטו מרחוק.
"אני אשאיר אותה עליי, אם זה לא מפריע לך." הוא אמר והתקדם לעברי. "בחירה שלך." אמרתי במשיכת כתפיים. "רק רציתי להבהיר שאני לא מתנגדת."
הוא התיישב במקומו וטפח על ירכיו, מסמן לי לחזור אל מקומי. הנחתי את ראשי עליו ונאנחתי. "מה יש?" הוא שאל וליטף את ראשי. "אתה בטוח שאתה לא רוצה להוריד את החולצה?" שאלתי וכיווצתי את גבותיי, מרגישה את גופו רועד וגורמת לחלל להתמלא בצחוקו.
*
"אתה יודע משהו? טכנית, הרגע התנשקנו." אמרתי בשכרות קלה, כשהוא לגם אחריי מהבקבוק, והוא הביט בי בתמיהה. "שתינו מאותו הבקבוק." גיחכתי והוא צחק את הצחוק שלו. "את מדהימה." הוא אמר והגיחוך שלי גווע מעט לנוכח התחושה המציקה שהופיעה בבטני התחתונה.
הוא הביט בעיניי ואני זעתי באי נוחות במקומי בעקבות אותה התחושה. נשכתי את שפתי התחתונה בחטף וליקקתי את שפתיי, כשמבטי הוסת אל חולצתו הלבנה, שבה כפתור נוסף נפתח, דבר המאפשר לי לראות יותר מחזהו ומעט מבטנו החטובה. אותה התחושה רק התעצמה והתקשיתי לבלוע את רוקי. החזרתי את מבטי אל שלו ובשל שנינו השתקפה התשוקה. מבטו סקר את גופי; עיניו ריצדו מעיניי לשפתיי, משפתיי לחזי, מחזי לרגליי ומרגליי אל עיניי בחזרה.
כמעין ריטואל של תשוקה.
"אם זה ככה," הוא אמר בקול צרוד וכיחכח מעט בגרונו. "התנשקנו כבר קרוב ל34 פעמים הלילה." הוא אמר כשקולו עדיין צרוד והעביר את אגודלו על שפתי התחתונה. "ספרת?" שאלתי, גומעת את רוקי. "אני פשוט חושבת שזה יותר קרוב ל57 פעמים." הוספתי והוא גיחך והביט בי צוחקת יחד איתו.
*
"איזה מזל אתה?" שאלתי מצחקקת, כשיד אחת כרוכה סביב עורפו והשנייה אוחזת בבקבוק. "אני בתולה." אמרתי ולגמתי מהבקבוק. עיניו התכהו מעט ואני גיחכתי והתקרבתי לאוזנו, נעמדת על קצות אצבעותיי. "זה המזל שלי, שלא תחשוב אחרת." הבל הפה החם שלי ליטף את אוזנו והרגשתי את גופו מתקשח ואת ידיו מתהדקות על מותניי.
נשקתי לו בנקודה מאחורי התנוך והאחיזה בי התהדקה מעט יותר. "אתה לא מזל דגים ולא טלה." אמרתי וזזתי מעט במקומי. "ולא תאומים. יש לך תאום?" שאלתי מביטה בעיניו. הוא השיב בשלילה ואני נאנחתי באכזבה. "הרסתי לך פנטזיה?" הוא שאל בגיחוך. "לא, זה פשוט הפסד לאנושות." השבתי במשיכת כתפיים.
"אתה לא מזל בתולה." אמרתי והתקרבתי אל אוזנו. "אתה לא יכול להיות מזל בתולה." הוספתי ועיניי הוסטו אל שלו. "בתולה או בתול?" הוא שאל. "לא זה ולא זה." אמרתי והוא הנמיך את ראשו אל אוזני.
"אריה." הוא לחש ואני חייכתי. "לא מפתיע." ציינתי וכרכתי גם את ידי השנייה סביב עורפו. "אתה משדר את זה כשאתה נכנס לחדר." אמרתי והוא צקצק בלשונו. "את רק שמחה שאני לא בתול." הוא אמר ואני צחקתי. "לא מכחישה."
*
חם.
אדריאן יושב בצידה האחד של הספה הזעירה שבדירתי ורגליי מונחות עליו, בעודי שוכבת בצידה השני. ידיו מונחות על רגליי ומידי פעם הוא מעביר את קצות אצבעותיו לאורכן, גורם להנאה וצמרמורות לעבור בגופי. בבקבוק היין, השלישי שלנו ללילה זה, נשאר פחות מחצי הנוזל ההתחלתי ואנחנו —וכשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת אליי— כבר לא מבושמים קלות.
שיכורה קצת. הרבה.
"חם לי." אמרתי ושלחתי יד למצחי, שם חשתי באגלי זיעה קרה. "להדליק את המזגן?" הוא שאל ואני צחקתי. המזגן הזה מקולקל כבר שנתיים או יותר ולא טרחתי לתקן אותו לאחר שאנדרו מת. ליבי נצבט וצחוקי דעך לנוכח המחשבה. "הוא מקולקל." עניתי בקצרה. "כבר כמה שנים." הוספתי ומשכתי בכתפיי. "ומה את עושה בקיץ?" הוא שאל והחל להעביר את אצבעותיו על רגליי.
"מתפשטת." אמרתי בפשטות והרגשתי איך איברו מתקשח מתחת לשוק רגלי השמאלית. "אני לא אתנגד." הוא הציע. "ביקשתי קודם, אבל-" אמרתי וקמתי בעצלות מהספה.
נעמדתי מולו ועיניו עקבו אחרי תנועותיי. הוא ישב שם ברגליים פשוקות, כמו זכר האלפא שהוא. ידיי תפסו בקצוות הבד של החולצה והרמתי אותה מעט. לשונו יצאה וליקקה את שפתו התחתונה. התחושה המציקה בבטני חזרה והרגשתי אותה גם באיברי. התגריתי בו והוא חייך, מגחך מעט בעצבנות על המשחק. הרמתי את הבד ויצאתי ממנו, משליכה אותו רחוק ממני. הוא בהה בגופי ואני משכתי בכתפיי.
אני לא שלמה עם הגוף שלי.
אבל משהו בצורה בה הוא הסתכל עליי בשילוב עם האלכוהול שזרם בדמי, גרם לי להרפות.
ברגע ההוא הייתי שלמה בכל דבר בי.
הוא גמע את דמותי בעיניו ונראה כאילו הוא נוצר כל קו מתאר וסימן בגופי. "עכשיו תורך." אמרתי בקול צרוד מתשוקה. הוא העביר את האצבע המורה ואגודלו בצידי פיו, חייך חיוך צידי ומעט זאבי וקם מהספה. הוא נעמד מולי, קרוב מספיק.
התרחקתי ממנו והתיישבתי על השולחן בפינת האוכל שקניתי לא מזמן. הוא התקדם לעברי ועצר בין רגליי. הוא החל לפתוח את כפתורי החולצה ואני כרכתי את רגליי סביבו ואת ידיי סביב עורפו. "לאט יותר." לחשתי באוזנו והורדתי את ידיי מעורפו אל חזהו ובטנו. התרחקתי מעט וחייכתי. "תן לבחורה ליהנות."
הוא גיחך ועשה כרצוני. כאשר הוא סיים לפתוח את כולם, ידיי קיבלו חיים משל עצמן ואצבעותיי החלו לעבור על קווי המתאר של גופו, במסלול של חזהו ובטנו החטובה. נשקתי לחזהו והבטתי בעיניו. אחזתי בשולי החולצה ומשכתי אותו קרוב אליי, כך שהוא צמוד ככל האפשר לנקודה החמה בגופי. עיניו נעצמו הוא שחרר קול צרוד ובלתי רצוני מתוכו ואחז בירכיי. ידיי עברו לכתפיו ונכנסו אל מתחת לבד החולצה, מפשיטות אותה ממנו. זרקתי את החולצה מבלי להתיק את מבטי משלו. ידו האחת חזרה לירך שלי והשנייה אחזה במותני, כאשר נשקתי לנקודה הרגישה מאחורי אוזנו. עברתי לצווארו, מפיקה ממנו קולות חנוקים של תשוקה. שפתיי עלו ללסתו וכשהתקרבתי לזוית שפתיו, הוא הניף אותי באוויר והצמיד אותי לקיר, כשהוא בין רגליי וגורם לגניחה חנוקה לצאת מפי.
"אני רוצה שתזכרי את הנשיקה הראשונה שלנו." הוא אמר בקול צרוד, כשהוא צמוד אליי ואיברי החל לפעום. הוא הביט בעיניי החומות ואני הבטתי בעיניו האפורות.
"תעשה שהיא תהיה בלתי נשכחת."
שניות בודדות לאחר מכן שפתיו הוטחו על שלי. כל התשוקה העצורה שהייתה בנינו מאז שהכרנו התפוצצה לה בשנייה אחת; ידיים סבוכות בתוך שיער, זוג שפתיים רעבות לזוג רעב לא פחות, חיכוכים שמעצימים את הרגע ואנחות וגניחות חנוקות.
הורדתי את רגליי אל הרצפה וזרועותיי נכרכו סביב עורפו, כשיד אחת נקברת בשיערו. ידו האחת החזיקה בראשי והשנייה במותני. בעודנו מתנשקים בלהט, הובלתי אותו אל הספה.
הייתי זקוקה לו.
ובעודנו אפופים בסערת התשוקה, באיברים סבוכים וקולות חנוקים המעידים על צורך שסוף סוף מסופק ועל רצון לעוד, ידי הונפה הצידה ופגעה בתמונה.
קול ההתנפצות עצר הכל וכשמבטי הוסט הצידה, התחלתי לפקפק בהכל.
*