פרק 17

403 50 32
                                    

"קחי," אומר תומס ושומט לכיווני שני ענפים עבים וארוכים. "זה יעשה את העבודה." הרחפת כבר אספה את גופת המיועדת שתומס רצח, אבל בכל זאת נשאר על הקרקע כתם דם מבהיל. נראה שתומס רוצה להתרחק ממנו ככל האפשר ויצא ליער בתירוץ שאני צריכה קביים, כי אם לא אוכל ללכת זה יהווה בעיה. אבל הוא צדק, כמובן. אני לא יכולה להיות שוב מעמסה. לא במשתה.

"אני מקווה שהרגל לא תאט אותי בכל זאת יותר מדי." אני מושיטה יד אל אחד הענפים ומתחילה לגלף את תחתיתו בעזרת סכין חדה. שיהיה כמה שיותר נוח להליכה. לריצה.

כשאני גומרת, תומס פוצה את פיו ואומר: "המיועד ההוא, האחד שדיברת עליו, את חושבת שהוא כבר שם?"

אני נושכת את שפתי התחתונה בחזקה. אני עדיין לא יודעת אם זה הדדבר הנכון. אם אני באמת רוצה להרוג את אית'ן. אחרי כל מה שעברתי איתו, ואחרי כל מה שסיפר לי. הוא אדם טוב שבחר בדרך שגויה, לא נכונה. סך הכל - היו לו כוונות טובות. הוא לא רצה לפגוע בי, לא באמת...

"לוסי, את איתי?" אני מתנערת ממחשבותי. הוא ניסה להרוג אותי, וישא בתוצאות.

"כן. הוא מתכנן להגיע לקרן השפע עוד היום בבוקר." אני קמה מהרצפה ומתחילה להתאמן בהליכה עם קביים. העץ מחוספס ודוקרני תחת אצבעותי. "יכול להיות שהוא כבר שם, מציב מארב. אגב, אני חושבת שכדאי שאקבע את הקרסול."

"בסדר."

הוא פושט את חולצתו וכורך אותה סביב רגלי עם ענף רחב וישר שמשמש כסד. את חזהו מכסה חתך ארוך, לא מאוחה עד הסוף. וטיפה מוגלתי. אני מעווה את פני. "ומה איתך? תתהלך לך ביער בעירום?"

תומס מחייך באוויליות, בשמץ מן ההומור הישן והדפוק שלו. "כן, למה לא? לא אוהבת את מה שאת רואה?" הוא מנפח את שריר הזרוע וזוקר גבה.

אני שולחת בו מבט צונן. "אתה חושב שאני אתלוצץ איתך כי כרתנו ברית? נראה שאני תמיד אצטרך להזכיר לך שאני שונאת אותך. יותר מהכל." אני נוהמת. "הסיבה היחידה בגינה אתה נמצא פה היא שאתה יכול לעזור לי. אז אתה תעשה את זה, ולא מעבר."

חיוכו נמחק באחת. "והסיבה היחידה בגינה את נמצאת כאן היא שהצלתי לך את החיים. ולא רק פעם אחת." הוא מארגף את ידו עד שפרקי אצבעותיו מלבינים. "אלמלא הייתי שם כל פעם מחדש כדי למנוע מהמוות לקחת אותך... לא תמיד היית כפוית טובה. זה חדש - "

"ואתה לא תמיד היית בוגד." אני לא נותרת חייבת. "זה חדש."

הוא מפנה אלי את גבו וממשיך למלמל בשקט. "בכל אופן," הוא מהמהם. "צחוק אף פעם לא הרג אך אחד - "

"אם תצחק חזק מדי, יצודו אותנו ונמות." אני מעירה. "כנראה שנהיה הראשונים."

" - ומלבד זאת, זה לא שיש לי פה מלתחה שלמה."

משחקי הרעב 4 - נקמהWhere stories live. Discover now