"מה... מה קרה?" הכל, הכל כואב לי. אבל הסבל... הוא שונה, מוזר. כאילו הוא מכוסה שכבה עבה של ערפל שמעמם אותו איכשהו.
"לא זוכרת?" מרעים קול גברי מעלי. זה נער, בן שש עשרה או שבע עשרה, מאוד גבוה. ו-וואו, הוא נראה טוב. השיער שלו בצבע זהב כהה ונופל על עיניו החומות החמימות בצורה מרהיבה, ושריריו בולטים מתחת לחולצה הדקיקה. שפתיו מתעקלות לחיוך לגלגני מעט ואני מחפשת את המילים לענות.
"אני- לא-" הקול שלי לא יציב משום מה. "טיפה מעורפלת," אני מצליחה לפלוט לבסוף.
הוא מגחך. "תני לי לרענן את זכרונך."
"רגע- מי אתה?" אני מסיטה את השיער מעיני בנשיפה. "איפה אני בכלל?"
"או-אה, הלך רחוק עם המכות, כנראה." הוא ממלמל. "את בזירה, מתוקה." הוא מוסיף.
המציאות נוחתת עלי באכזריות ואני מתרחקת ממנו במהירות. ואז נאנקת מכאב ראש פתאומי. "מי אתה ומה אתה רוצה ממני? איך אני בחיים? מה קרה?" הראש שלי מסתחרר בדקירה נוספת של כאב.
"תחזרי לשכב, את עוד פצועה," הוא אומר. "היו להם תחבושות וקצת תרופות, טיפלתי בפצעים שלך אבל עדיין הם זקוקים לעוד זמן כדי להחלים." בתשובה לבמט המודאג שלי הוא מוסיף. "אבל לא הרבה, רק קצת. אני אית'ן, ואת עוד בחיים כי אני צריך אותך. אני זקוק לבעלת ברית."
"דווקא בעלת ברית?" אני מקשה עליו.
"אני זקוק דווקא לך," הוא מתקן אותי.
"למה שתרצה אותי כבעלת ברית?" אני מגחכת. "למה שמישהו ירצה?"
"ראיתי אותך רצה," הוא מפטיר לבסוף. "כשהם רדפו אחרייך, בבוקר."
ואז הכל חוזר אלי.
קליירי מורידה את הארנבת - את אפצ'י - מהמקל, ומתחילה לפשוט את עורה.
"לא," אני לוחשת, כמעט ללא קול. "זה לא יכול להיות. זה לא קורה לי." אני אהרוג אותה. את כולם.
"עשי את זה," אומר לי סבא. "הרגי אותה, הרי זה מה שאת רוצה. תנקמי." הוא צודק. אין דבר שאני רוצה יותר מנקמה. הם הביאו את זה על עצמם. אני חולצת את המגפיים ובועטת אותן הצידה כדי שלא ישמעו את הצעדים שלי ומתקרבת אל החרב של קליירי ששמוטה מעט מאחוריה. היא לא שומעת אותי ונשארת מרוכזת בפשיטת העור מהארנבת. אני אוחזת בניצב החרב, וכשאני בדיוק מאחורי קליירי אני מכסה את פיה בידי. עיניה נפערות והיא מנסה לנשוך אותי, אבל אני לא שמה לב לכאב. המקום היחידי שבו כואב לי הוא הלב. "לא היית צריכה להרוג אותה," אני משספת את גרונה בחרבה. הדם פורץ כמו גייזר והיא לא מספיקה אפילו לצרוח.
רגע לפני שאני דוקרת את ברני בשנתו, התותח יורה ומעיר אותו. הוא מספיק לראות את הרחפת לוקחת הרחק משם את הגופה של החברה שלו, לפני שהיא נעלמת לעד.
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
