"אדם לאדם זאב"
עמנואל קאנט
* * *
צל ארוך נמתח לצד הנערה כאשר צלעה אל הרחוב שטוף-השמש. זה היה יכול להיות יום יפה אילו רק הנסיבות היו טובות יותר. רגלה הימנית התחככה באבן קטנה, מה שגרם לה למעוד. בתגובה, חצי תריסר אוכפי שקט כיוונו נשקים דרוכים אל פניה. המסר היה ברור; צעד אחד שלא כשורה, והיא לא תשרוד די זמן כדי להגיע אל ההוצאה להורג של עצמה. בכל מקרה אחר זו הייתה עלולה להיות אפשרות טובה יותר, למות מוות שקט ומהיר על פני הוצאה להורג מפוארת, ומי יודע - אולי גם כואבת, בנוכחות רבבות בני אדם. אבל היה לה מסר להשאיר. היא לא תצליח להותיר חותם אילו תיהרג על מדרכה סתמית ברחוב סתמי. מותה יהיה חסר משמעות, היא תמות... לשוא.
הבחורה כיווצה את עינייה כנגד קרני השמש המסנוורות והסיטה קווצת שיער צבועה שחור אל מעבר לכתפה. היא לא הייתה מוכנה למות. עדיין לא. אבל... לפעמים החיים מנתבים אותנו למקומות בלתי-צפויים, ולא משאירים לנו ברירה אלא לעשות דברים שלא היינו עושים בנסיבות אחרות.
כמו בזירה.
מוות תמורת חיים. תמיד.
אוכפי השקט דחקו בה להתקדם השער, והיא כבר הצליחה להבחין בקול תרועות מרוחקות. בטח עוד אנשים שֶׁשָּׂשִׂים לקראת מותה. למען האמת, היא הצליחה להבין אותם. עד לפני זמן מועט גם היא רצתה בו.
הדרך המרוצפת הובילה אותה אל אמפיתאטרון רחב ידיים, אחד שמסוגל להכיל אלפי אנשים. ובכל זאת, הוא הצליח להיראות צפוף כשההמון המשיך לנהור אליו. הקהל התחלק לשניים; חציו צופה בה, והשני צופה במרכז הבמה. בגרדום העץ המאיים שהתנשא לגובה.
ככה חייה עתידים להיגמר. היא התנחמה בעצם העובדה שתמות עבור המטרה למענה הקדישה את חייה. לפחות לאחרונה. את הנפש המצולקת תותיר מאחור, ואת הגוף החבול לא פחות. אולי טוב יותר ככה.
היא עצמה את עיניה ונשמה עמוק. כשפקחה אותן חזרה, שבה להביט בלולאת החבל המתנופפת ברוח הקלילה, רק מחכה שתתלה בתוכו את ראשה. מעניין אם זה יכאב.
אוכפי השקט דחקו בה לעלות על הבמה, עד שעמדה ממש במרכזה. עתה, היא הבחינה בדמות מוכרת משוחחת עם דמות מוכרת נוספת. הראשון היה גבוה, לבוש בפשטות, אך עם זאת נאה מכדי שבגדיו הסתמיים יסוו אותו; עיני ה"תפר" האפורות שלו בהקו ככל שנסחף לשיחה, וקולו התגבר ככל שהתלהטה.
"היא נעדרת," שמעה אותו אומר. הגבר השני ניסה נואשות להסות אותו, אך נראה כי נזקק לניחומים בעצמו. הוא לגם מבקבוק שתייה חריפה וגיהק, ולאחר מכן מחה את הנוזל המטפטף על סנטרו.
"ה-היא - " ניסה לומר, אך גיהוק נוסף קטע את רצף דיברו. גייל נאנח, והפנה את גבו להיימיץ'.
"ברוכים הבאים," העלה על פניו חיוך מזויף, ופנה לקהל. "לטקס ההוצאה להורג של נכדתו של קוריאולנוס סנואו. רבים מכם ודאי חיכיתם לרגע הזה בקוצר רוח, לרגע הניצחון המוחלט שלנו על הנשיא ועל הקפיטול עצמו..."
הנערה הפסיקה להקשיב לנאום והחלה לתכנן את צעדיה בקפידה.
גייל סיים לדבר, והקהל הריע.
כמה אוכפי שקט דחקו בה באלימות להתקרב את גרדום העץ, מה כמעט גרם לה לאבד את שיווי המשקל. גברים משני צדדיה הרימו אותה על במת העץ המוגבהת ואחד אחר השחיל את לולאת החבל סביב צווארה.
ואז כולם התרחקו. מלבד אחד. גייל.
הנערה נאנחה.
גייל משך את לוח העץ עליו עמדה, ולפתע צווארה נשא את כל משקל גופה. היא רצתה לצרוח, אבל החליטה לשמור את רגעיה האחרונים למטרה לשמה באה.
למסר אותו רצתה להעביר.
"אני העורבני החקיין," אמרה קטניס, תוהה במעומעם אם היא מתכוונת לעצמה, או ללוסי - שעתה נראיתה כמוה. היא גם תמשיך את דרכה. הכוחותיה האחרונים הוסיפה בלחישה, "אתם הקפיטול."
ואז נפחה את נשמתה.
***
אז בגלל שבאפילוג אין חוקים, החלטתי לכתוב אותו בגוף שלישי🥳❤
קודם כול, ממש מצטערת על הסוף הרע אם זה מצער מישהי או מישהו פה, אבל הוא הכרחי ומתוכנן כבר המון זמן מראש.
הפאנפיק הזה נכתב מלכתחילה כי נורא עיצבן אותי שבסדרה המקורית המורדים רצו לעשות משחקי הרעב לקפיטול מיד כשהם קיבלו את הכוח לידיים, בייחוד אחרי מה שהם עברו. כאילו, הענישו אותם במשך שבעים וחמש שנה על מה שאבות אבותיהם עשו והם עושים בדיוק אותו דבר!
(עוד יותר עצבן אותי שלא היה על זה ספר, אז החלטתי לכתוב אותו😇)
בכל אופן, אני המכורה למוסרי השכל רוצה להעביר פה משהו: אין אדם שלא נשחק, לפחות קצת, כשכוח מונח לו בין הידיים. איכשהו ומתישהו בחיים הוא ישתמש בו לרעה; כמו שלוסי אמרה, הכוח מעוור גם את הטובים ביותר, וגורם לו לשכוח מי ומה הוא היה פעם.
לגבי ספר המשך: אני יודעת שהסוף יחסית פתוח, אני יודעת שאמרתי שלוסי תמשיך את מה שקטניס התחילה ותביא איזשהו שיוויון, תיישר את ההדורים בין המורדים לקפיטול, אבל לצערי לא יהיה המשך. ראשית, אני ממש אוהבת את הסוף הנוכחי; ממש חבל לי להרוס אותו. שנית, בטח שמתםן לב (ברור שכן) שבערך באמצע הסיפור הפרקים התחילו לעלות מאוד לאט, וזה קרה מהסיבה הפשוטה שהוא הפסיק לעניין אותי. קשה לי להאמין שיהיו לי מספיק אנרגיה ורצון להמשיך את זה, גם אם יהיה לי רעיונות. מה גם שיש לי רעיונות לעוד משהו כמו שלוש פרוייקטים שאני מתה כבר לכתוב (אני אעלה עוד פרק בהמשך בו אספר על הפרוייקטים האלה ואתייעץ איתכם מה להעלות קודם).
אז זהו, כאן הספר נגמר. מוזמנים להשאיר אותו בכל זאת בספריות לעדכונים על הסיפורים הבאים שיעלו בפרופיל שלי. תודה שהמשכתם לקרוא עד כאן, על התמיכה והתגובות החמות. זה כל-כך לא מובן מאליו❤
וכמובן כפיים על שהצלחתםן לסבול את מחסומי הארוכים שלי🐧
בננה🍌
ESTÁS LEYENDO
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfic#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
