טריגר לפרק: תיאורים גרפיים מאוד של אלימות, אפילו יותר מהרגיל. על אחריות הקורא בלבד :)
הקליע מזנק מקנה האקדח בקול נפץ.
אני מתכווצת כשהכדור מסתחרר לעברי בשריקה ומצפה למכה, מצפה שיפלח את חזי וישלח אותי ישירות לעולם הבא.
העטלף מגיח - יש מאין - ומשליך את עצמו על פלג גופי העליון. הגוף הארוך והמוצק שלו מכסה אותי לגמרי כשהוא סופג את הקליע במקומי.
דם.
הכל מלא דם. אדום ארגמני, שחור כזפת, אני לא מצליחה להבחין בהבדלים כשכל העולם מיטשטש.
צליל הירייה עוד מהדהד בראשי, ואני כבר לא יודעת אם הצרחות הגבוהות שמהדהדות ביער שייכות לי. אני כבר לא יודעת אם הכאב הוא מהירייה או מהטציות שתקפו אותי.
אבל אז נוספת צעקה נוספת, גברית ועבה יותר, שמחזירה אותי למציאות.
אני מרימה את מבטי, ופוגשת אותו בזה של הבחור - שמשפיל אותו חזרה מיד לגוף הקטן והמדמם שהוא אוחז בין ידיו. הוא נראה המום. בצדק. למה שטציה - ובטח ובטח אחת מאלה שתפו אותי לפני זמן קצר - תקריב את עצמה כדי להציל אותי? להציל אותי.
למה?
אני מחזירה את מבטי אל המיועדים. פני הילדה חיוורים כפני גופה, והיא עוצמת את עיניה בחזקה כאשר הדם מפעפע מפצע רחב בבטנה. כנראה שרסיס מהקליע ניתז חזרה, או שהיא הצליחה איכשהו לירות בעצה. הרי זה הגיוני; היא החזיקה את האקדח ביד אחת בלבד, ועם כוח פיזי של ילדה בת שתיים-עשרה כמעט מובן מאליו שההדף יסיט את הירייה ממסלולה.
אני מנסה לסגת, לברוח, אבל דורכת בטעות על הרגל הפצועה.
קול התפצחות מחריד נשמע מכיוון הקרסול שלי, והתנשפות חדה בוקעת מבין שפתי ההדוקות. המיועד משיב אלי את תשומת-לבו.
זה חסר סיכוי.
ניצוץ מתכתי מושך את עיניי. הוא לא מאוד רחוק ממני. למעשה, הוא כלוא בין זרועותיה של המיועדת הגוססת.
אני יודעת שאנחנו מבחינים בו בדיוק באותו זמן; המיועד מתנפל על האקדח ברגע שאני מגיעה אליו, ומנסה לתלוש אותו שוב מידיה של בעלת-בריתו. אבל היא מנענעת בראשה באפיסת כוחות ומהדקת אותו, קרוב אליה. הוא מתחפר אל תוך הפציעה שלה, אבל לא נראה שהיא שמה לב לזה יותר מדי; היא רק פוערת את עיניה ופולטת אנקה קצרה.
"מעולם לא עזבתי אותו," הילדה ממלמלת, ומלעלעת חזק. "ולא אעזוב. הוא שלי." הקול שלה חלוש, וברור שרוח-החיים תנטוש את גופה בעוד שניות ספורות. זה רק עניין של זמן, והאקדח ינוכס לאחד מאיתנו. והשני, כנראה, ימות.
הילדה משתעלת, ויורקת דם. הנער מביט במחזה בזעזוע, אבל לא מאבד עשתונות: הוא מרים יד וחובט בלסתי חזק מספיק כדי שאפול לאדמה בצרחה.
DU LIEST GERADE
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
