משחקי הרעב 4 - נקמה

פרק 21

להתראות, תומס. אני סולחת לך.
סולחת ומתגעגעת.
כן, כבר.
אבל למי שהיית פעם.
ולמי שהיית בדקות האחרונות של שנינו יחד.
למרות הכול, אני יכולה להגיד בלב שלם,
אתה גיבור.
כמה חבל שדברים כאלה מבינים רק
בסוף.

~~~~

"סבא?"

הגב שלו מופנה כלפי, והוא לא נרתע כשאני מתקרבת ומניחה יד על זרועו. אצבעותיו ממוללות גבעול של ורד צחור כשלג. הוא מביט בו בהרהור. נראה שאינו שם לב לנוכחותי, אז אני מכחכחת בגרוני. "סבא."

כשהוא מרים אלי את מבטו, סבא נראה כמי שהקיץ מחלום.

"לוסי," הוא אומר ברוך. "למה את לא ישנה?"

אני מושכת בכתפי; לא הצלחתי לישון. אתמול נגמר עוד סבב של משחקי הרעב, והתמונה המצמררת של הראש הכרות של המיועד האחרון לא עוזבת אותי. כמובן, סבא לא מכריח אותי לצפות במשחקים, אבל הוא מאמין שזה חשוב. ומלבד זאת, אני צריכה לדעת על מה מדברים בבית ספר. "ואתה?"

"אני... נזכר."

הוא שולף ממחטה ומוחה בה את שפתיו. בזווית העין אני מצליחה לראות את הדם המכתים אותה כתוצאה מהפעולה הפשוטה הזו.

"נזכר במה?"

"במי שהייתי פעם," אומר ולא מוסיף. אבל הוידוי הקטן הזה גורם לי לפעור עיניים בתדהמה. נכון, סבא ואני קרובים. הוא תמיד מספר לי על העבודה המלוכלכת שלו ועל הבעיות שלו, אבל הוא אף פעם – אף פעם – לא באמת הראה לי פיסות מעצמו. ומעברו. לא שזה לא בסדר; לכל אחד יש סודות.

לי יש סודות.

"מעולם לא סיפרתי לך על השם השני שלך."

ראשי מתרומם במהירות. "לא סיפרתי לך על מה?"

"שמך השני," הוא מהמהם. "גריי. לוסי גריי."

קור הרוח שלי מפתיע אותי. "לוסי גריי סנואו."

זוויות פיו מתעקמות כלפי מטה. "כן. זה היה צריך להיות שמה, אילו רק הכול היה מתנהל אחרת."

"מה?"

נראה שהוא שוקע במחשבות. אני מבחינה בידו המקומטת מתהדקת סביב קוצי הוורד עד שהם ננעצים בבשרו.

"לפעמים תצטרכי לוותר על מה שאת אוהבת כדי למשיך. על מה שהופך אותך להכי חזקה. זה מחדיר בך פגיעות ותלות, כך שלא תוכלי להמשיך לבד ב... במידת הצורך.

"זכרי," הוא מסתובב אלי, ועיני האנדרדיט השחורות שלו קודחות בי חורים. "להשמיד. זו הדרך היחידה."