עור ידו של תומס סדוק ופצוע ללא מתום.
גם מצבה של העצם יכול היה להיות טוב יותר.
הנערה המתה פצעה אותו קשה. הוא אמנם מיומן בשימוש בכלי נשק, אבל הוא לא מבין כלל במדע הבסיסי של הרפואה, כך שהטיפול בפצעיו נותר בידיים שלי.
רכשתי ניסיון רב בטיפול בפצועם בזירה - בין היתר, בי - לכן, כמו מתוך הרגל, אני מהדקת את עלי האלוורה סביב אצבעותיו. תומס גונח קלות, אבל אני מניחה יד על פיו ולוחשת לו שישתוק. הוא מהנהן, אבל דמעות כאב נמלטות מעיניו האפורות. בבוהק הרטוב הזה, הן נראות רכות וטובות. לא עיניים של רוצח.
גם את רצחת. אני מזכירה לעצמי. את לא מאוד שונה ממנו.
קול קרקור עז בוקע מקיבתו של תומס, ואני ממהרת לסיים לחבוש את ידו. אני חייבת לחדש את האספקה. עד עכשיו תומס צד, ולפני זה אית'ן, אבל עכשיו בעל בריתי היחיד פצוע ובתהליך התאוששות, כך שאיאלץ לצאת לציד בעצמי.
"תומס," הוא מרים אלי את מבטו בשאלה. "אני יוצאת לצוד."
"לוס - " הוא מנסה לקטוע אותי, אבל אני ממשיכה.
"אני עדיין לא יכולה ללכת כמו שצריך. במידה ויתקפו אותי, לא אוכל לברוח."
הוא נאנח. "זה בדיוק מה שחשבתי."
"אז תצטרך פשוט להישאר עירני. אני אשתדל לא למשוך יותר מדי תשומת לב, אבל אתה יודע להרוג גם עם יד שמאל, לא?"
"כן, אבל - "
אני מפנה אליו את גבי, ונשענת על אחד הקביים כדי למשוך את עצמי לעמידה.
"אם יקרה משהו, אני אצעק."
תומס בולע רוק ומהנהן, אבל אני רואה בעיניו את החשש. את הפחד שלא יצליח להציל אותי. כאילו שאכפת לו.
אני מניפה את תיק העור על כתפי, ואפצ'י מוציאה את ראשה החוצה הקטן ממנו. בין שיניה היא מחזיקה בחבל עבה. אני מושכת אותו מאחיזתה בעדינות.
"זה בדיוק מה שהייתי צריכה," אני מלטפת את ראשה הקטן בעדינות. "תודה, חמודה."
אני צולעת אל תוך היער בגרירת רגליים, ובו בזמן משחקת בקצה החבל ומהרהרת במלכודות שלמדתי במחנה האימונים. אבל זה רק מעלה בי שוב זכרונות רעים על בגידתו של בעל בריתי, ועל כמה שאני רוצה לרצוח אותו. לשסף לו את הלב עם סכין יהיה חלום שמתגשם.
אני נזכרת במעשיו של תומס בזמן המשתה, את הדרך שבה הפקיר וחשף אותי, רק ממחשבה על האיש הזה אני כוססת את ציפורני בכעס. אני בכלל לא רוצה לעזור לו. אני לא רוצה שהוא יחיה. הדבר היחיד שדוחף אותי לעזור לו ולטפל בפצעיו הוא התועלת שהוא מעניק לי. אני מועדת על שורש תועה שבולט מתוך האדמה, ומקללת.
"איה!" אני צועקת בתסכול. "רגל מחורבנת."
אני נשענת על אחד הקביים, ומנסה להירגע. כעס לא יועיל לי. עד מהרה אני נוכחת כי הדבר היחיד שמרגיע אותי הוא פנטזיות על מותו של תומס. כל אחת מהן מזוויעה יותר מהקודמת לה. מה נהיה ממני?
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
