"הייתי מורידה לך גם את האוזן השמאלית," היא מגחכת. "אבל מה הכיף בזה? את לא תוכלי לשמוע את הצרחות שלך." מי יודע, בקצב הזה הצרחות יחרישו את האוזן בעצמן. רווח כפול. מדהים.
"טוב די, שרלוט, זה מספיק," אומר הנער בשנית.
"תומס, תפסיק להתערב. אמרת ששחררת ממנה. היא הקורבן שלי. או שאתה רוצה לעזור לי?" אני מרימה מבט. הוא נראה אחוז בחילה.
"לא.. לא, תהני. תעשי בה כרצונך." כשמדובר בתומס, שום דבר כבר לא מפתיע אותי. בתגובה, שרלוט מורידה את הסכין על עצמות הבריח שלי ושורטת בהן חתך ארוך ועמוק. מאוד. אני עוצמת את העיניים וזועקת כשתחושת השריפה מציפה אותי.
"תפסיקי!" הוא צועק, כאילו אינו יכול לעמוד במראי המדמם דקה נוספת. שקרן. וצבוע. כשהיא מסתובבת לעברו בחיוך מקפיא דם הוא מתחיל לגמגם, כמו שהוא תמיד עושה במצבי לחץ. "א-אמרת שאני יכול לע-עזור." תומס אומר בקול רועד.
הבעת פניה של שרלוט מפשירה, והיא מחייכת אל תומס בחמימות, כמו שהייתה מסתכלת על אח אבוד שסוף-סוף שב הביתה. "כולה שלך." היא מושיטה לו את הסכין החדה שלה. אור השמש נלכד בלהב ומסנוור אותי. ביד רועדת הוא אוחז בניצב. "שרלוט... תודה," אומר ונועץ את הסכין בכתפה. מה הוא עושה?
"מה אתה עושה?" קול נשי וצווחני מגיע לאוזני האחת כמו הד למחשבותי.
"אלודי.. אני..." כשהוא מבין שכנראה אין הסבר הגיוני לכך שהוא משפד את שרלוט הצורחת בסכין, הוא מתחיל לברוח.
"לא כל כך מהר!" היא צועקת אחריו. "אתה תישאר כאן ותישא בדין שלך, בוגד!" היא פורצת בריצה אחריו בחנית שלופה והמילים הבאות שהיא אומרת נשמעות לי עמומות ולא הגיוניות כשפרץ דם נוסף נפלט מהשקע שבצד ראשי, איפה שהייתה האוזן שלי כמה דקות לפני כן. זעקות הכאב שלי מתערבבות באלו של שרלוט בהרמוניה מושלמת. קצת כמו מוזיקה מצמררת, מלאת אימה. בזווית העין אני רואה את שרלוט שולפת את הסכין מכתפה בידיים רועדות ומשאירה אחריה שובל דם אדום. לרגע היא רוכנת קדימה, חיוורת לגמרי מאיבוד נוזלים, ואז מקיאה את נשמתה על הקרקע.
כשהיא גומרת היא אוחזת בסכין בידה הבריאה ומקרבת אותה אל חזי בכוונה רבה. "נתראה בגיהנום," היא לוחשת.
שנייה לפני שהלהב מפלח את חזי אני מעיפה אותו מידה. היא כל כך חלשה שהיא לא מצליחה להדוף את המכה. האדרנלין מניע אותי קדימה ואני מצליחה לתחוב את הסכין אל תוך בטנה. במשך רגעים ספורים שרלוט רק שוכבת מכווצת ומפרכסת על הרצפה, אבל אז גופה נרפה והתותח יורה.
ניצחתי...
...זהו.
החושך אופף את היער. כבר הפסקתי לספור כמה פעמים איבדתי הכרה מיום כניסתי לזירה. אני מוצאת את עצמי שוכבת בשלולית של דם. בשארית כוחותי אני קמה ומנסה להתקדם למקום שבו לא אהיה מטרה לשאר המיועדים.
YOU ARE READING
משחקי הרעב 4 - נקמה
Fanfiction#הושלם, תודה לאל# "נערוך סבב נוסף של משחקי הרעב עם ילדי הקפיטול," אומרת קוין. "למה לא?" משיבה ג'והאנה. "זה נראה לי הוגן מאוד. לסנואו יש אפילו נכדה. אני מצביעה בעד." ~ מתוך משחקי הרעב 3 ~ סיפורה של לוסי סנואו, נכדתו של הנשיא. לוסי נשלחת למשחקי הרעב ה...
