פרק 7

213 14 11
                                    

"ג'ימיני!!" קפצו עליי שניהם.

"אתה לא אחד שהולך מכות מה נסגר איתך בזמן האחרון? "
אמר גין
"הכל באשמת נאמגון והחברים שלו.
אני שונא אותם!" דמעות עלו בעיניי.
טאה חיבק אותי.
"ילדון אתה לא שונא אף אחד אתה פשוט לא מחבב אותם.
לשנוא זה בזבוז זמן.."
ציחקקתי.
"גימין סליחה שאני אוהב אותו " אמר גין וחיבק אותי.
"זה לא אשמתך... 
הלב שלנו לא מתחשב ונמשך לאנשים שאתה לא מבין למה אתה אוהב אותם."
"אה גימין אז הכל היה פייק?" אמר קוקי ונשען על משקוף הדלת של החדר שלנו.
"קוקי לא דיברתי עלייך! יש לי מזל שיש לי אותך ואני מודה בכל יום על זה!"
"כן אני רואה" והוא הלך.
"קוקי שנייה חכה!" ניסיתי לקום מהמיטה ובנסיון כושל נפלתי.
"היי תיזהר גימיני" אמר טאה והרים אותי אל המיטה
"ועכשיו מעבר חד" אמר גין
"קוקי ואתה זוג ולא סיפרת לנו?!" קפצו עליי טאה וגין
"זה קרה כלכך מהר.."
טאה חיבק אותי
"טאה הבטחת משהווווו" אמר גין כמו ילד קטן
"מה?"
"אמרת לי ולגימין שתגלה לנו מי הקראש שלך אם אני וגימין נגלה לך!"
"אין סיכוי לא אני לא אומר."
"בבקשה? זה לא יכול להיות כלכך גרוע!" אמרתי
"יונגי"
"מה יונגי איזה יונגי?"
"אני דלוק על האקס שלך יונגי.." הוא אמר והסמיק.
"מה?!" 
אמרנו אני וגין
"אממ כן"
"אין לי כוח פשוט אין לי כוח.
במי לעזעזל אתם מתאהבים?!" ציחקקתי
"באד בויז" צחקנו
"אגב באד בוי, לך דבר עם גאנגקוק.."

______________נקודת מבט קוקי_________________________________

ירדתי למטה בכעס והתיישבתי על הספה.
הסתכלתי על תמונות של וויונג וסאן.
הם אחים חורגים אבל כל כך מתוקים.

איזה מתוקים הםםם! חשבתי לי

(מי שלא מכיר את וויונג וסאן  אז הנה לכם :)
(אז סאן עם הבלונד והחולצה השחורה ו- וויונג עם החולצה הלבנה והשיער השחור)

(מי שלא מכיר את וויונג וסאן  אז הנה לכם :) (אז סאן עם הבלונד והחולצה השחורה ו- וויונג עם החולצה הלבנה והשיער השחור)

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

החלטתי להתקשר לסאן ולספר לו על המקרה.
- היי היונג
-סאני איפה אתה?
-בבית.. קרה משהו?
-אתה יכול לבוא לפארק ונדבר שם?
-בטח!
-בעוד כמה זמן אתה יכול?
-אממ אני יכול עכשיו אם אתה רוצה..
-סבבה אני מגיע עכשיו ביי סאני תודה
-בכיף 
ציחקק וניתק.
שמתי סוודר מעליי ושמעתי מישהו יורד במדרגות.
"קוקי שנייה !חכה שנייה!"
"מה"
"נו על תהיה כזה! אתה יודע שאתה חשוב לי!"
"טוב בסדר"
"לאן אתה הולך?" טרקתי את הדלת של הבית והלכתי.
שמעתי את גימין מתחיל לבכות ופשוט נשבר לי הלב.
"קוקיייייי!" רץ אליי סאן
"סאנייייי" רצתי אליו וחיבקתי אותו
"איפה היית ולמה לא רואים אותך כמעט בבית ספר?"
"שב אני אספר.."
התיישבנו והתחלתי לספר.
"אז הגעתי לכיתה חדשה והתאהבתי בילד ממש נחמד מהכיתה."
"ושמו בקוריאה?"
"גימין"
"פארק גימין?!"
"כן.."
"מההההה?!"
"אתה מכיר אותו?"
"הוא היה חבר ילדות שלי ואז הוא עזב את העיר והקשר התנתק בגיל 17..."
"אה"
"כן סליחה תמשיך.."
"אוקיי אז אחרי זה מפה לשם גליתי שהוא גם דלוק עליי ומפה לשם נהיינו זוג.."
"אווו אוקיי ואז העניינים מתחממיםםםםםם" ציחקקתי
"החברים שלו באו היום בגלל שהוא הלך מכות עם הנאמגון הזה"
"נו ו.."
נשמתי והמשכתי לספר.
"אחד מהחברים שלו כנראה דלוק על נאמגון.. "
"אוייש חבר שמאוהב במישהו שאתה שונא זה מזעזעעעעע"
"בקיצור הוא אמר להם שזה לא בחירה שלהם את מי לאהוב-"
"אוווו איזה חבר נחמדדדד"
ציחקקתי
"ואז הוא אמר להם שהלב רוצה לאהוב אנשים שבעצם שאנחנו לא רוצים."
"אווץ לך.... רגע מה?!"
"אממ מפה לשם הקשבתי לשיחה ואני והוא רבנו וסוג של השארתי אותו בוכה בבית.."
"טוב אז אני יענה לך ככה.
קוקי תשמע,
בתכלס בוא..
אני רציתי להתאהב בוויונג? תכננתי את זה? אמרתי יאללה בוא נתאהב בו כי לא משנה מה?
לא אני לא אמרתי את זה.. זה פשוט קורה.. 
אז יכול להיות שזה מה שקרה בהתחלה.. הוא פחד או היה פגוע כבר.
אני זוכר את האקס שלו יונגי. הוא כל כך אהב אותו אבל יונגי פגע בו.
הוא אמר לי שהוא לא ייתן לאף אחד לפגוע בו או באחים שלו.
קוקי הוא פוחד להיפגע.
אני מאמין ויודע שהוא לא אמר את זה בכוונה או שהוא לא התכוון אלייך בכלל... ואני מבין גם את הצד שלך.
זה לא בדיוק נחמד המילים אלו.."
"סאני תודה" חייכתי אליו וחיבקתי אותו.
"היי קוקי אם אתה צריך משהו אני תמיד כאן תזכור.
ועכשיו רוץ אליו הביתה!"
חייכתי ונסעתי בחזרה הביתה.
גין וטאה כבר הלכו וקאי היה בבית ודיבר עם גימין.
"היי גימיני על תבכה... יכול להיות שזה קצת פגע במקום רגישי.."
נכנסתי הביתה.
"גימיני יש לי להתפנות טוב? אני כבר חוזר.."
"קאי על תשאיר אותי לבד!" לחש גימין.
קאי עלה בזריזות למעלה והתיישבתי מול גימין.
"בוא נשב על הספה ולא ליד השולחן"
"למה?"
"אני רוצה לדבר איתך"
התיישבנו על הספא אחד ליד השני.
"גימין סליחה אני מצטער אני קצת רגיש"
"אתה נראה אחרת במראה."
"מה?"
"אתה לא נראה רגיש"
"אני אקח את זה כמחמאה..?"
"קבעתי עם טאה וגין אני הולך."
משכתי אותו אל הספה והשכבתי אותו.
"אתה סולח לי?" שאלתי
"תלוי"
חייכתי ונישקתי אותו.
הוא כרך את ידיו מסביב לצוואר שלי והתנשקנו נשיקה עמוקה ותשוקתית.
ירדה לי דמעה מעיניי.
התנתקנו.
"היי אל תבכה" אמר וניגב את דמעתי.
"גימין אני אוהב אותך"
"גם אני אותך"
התנשקנו שוב
טאה וגין באו לנקוש בדלת ואז הציצו מהחלון.
"אתה רואה את מה שאני רואה?!"
שאל גין
"כןןןןןן הם חזרוווו"
שניהם קיפצו להם כמו בנות בנות שלוש שרואות דיסני והחזיקו את עצמם לא לצרוח.






מקווה שנהנתם זה הפרק של היוםםםםםם:) 
אוהבת אותכםם:)







don't leave me/jikookWhere stories live. Discover now