הלכנו לביתי.
"גאנגקוקשי הבית שלך ענקייי" אמר ג'ימין בקול מתפלא
"אכן" חייכתי
"ההורים שלך בבית?" "אמא ואבא שלי נפרדו.. כרגע זה רק אני ואבא שלי.. מה איתך?"
"אממ ההורים שלי גרים מחוץ לארץ ואני מגדל את אחי ואחותי הקטנים.."
"ג'ימין אפשרי ללכת לבית שלך?"
"אממ כן" היסס ג'ימין
התחלנו ללכת בשתיקה
"זה הבית" הבית היה בצבע לבן אפור כזה והוא היה נראה קטן ולא נוח.
נכנסנו לבפנים אחותו של ג'ימין קפצה עליו.
"ג'ימיני שליייי הגעתתת" היא קפצה עליו בחיבוק והדביקה לו נשיקה בלחי.
"תכיר זו אחותי פארק מיונג הי.
היא בת 14 ואחי קאי עדיין בבית הספר הוא בן 16"
"נעים להכיר גון גאנגקוק"
"הייייי" אמרה בהתלהבות אחותו "מיונגי לכי לחדר טוב יפה?" "כן ג'ימיני והכנתי ראמן לכו קחו מהסיר"
אמרה בחיוך והלכה לחדרה.
"ג'ימין יש לי הצעה" "כן דבר" אמר בחיוך שגרם לי לחייך טיפה.
"כמה חדרים הבית הזה?"
"4 חדרים..."
"תעבור לגור אצלי ואני אשפץ לך את הבית למה שאתה רוצה.."
"גאנגקוק זה קצת.." קטעתי אותו
"ג'ימין הכל בסדר באמת... יש לנו הרבה חדרים והכל מצוין ומסודר"
חייכתי.
"טוב בסדר" השתכנע ג'ימין
"בעוד יומיים אוקיי?"
"אוקיי " חייך
הלכנו לעשות סיבוב ויצאנו לסרט אימה בערב
"אמאלה קוקייייייי" חיבק אותי חזק
ליטפתי את ראשו
"פחדן" ציחקקתי ויצאנו מחובקים שגימין מסתכל לאחור לראות שלא רודפת אחריו איזה רוח או משהו.
"ג'ימיני בוא נחזור לבית שלך טוב?" הוא הנהן בראשו
יומיים חלפו והגיע יום המעבר.
"החלטת למה הבית שלך יהפוך?"
בהתחלה הוא היסס.
"סטודיו לריקוד וחדר הקלטות קטן.."
"אני ואתה חצי חצי בכסף אוקיי?"
שאלתי
"למה??"
"אני גם ארקוד ואשיר כאן וגם עולה הרבה לתחזק כזה דבר..."
"אוקיי אני קופץ לקניון לעשות כמה דברים ואני אחזור בערב.." חייך בחיוך שמבפנים גרם ללב שלי לדפוק מהר.
ג'ון ג'אנגקוק תתאפס על עצמך! אמרתי לעצמי
ג'ימין הלך לקניון וההובלה נסעה לבית שלי.
<בערב>
פתחתי את הטלוויזיה על החדשות והיה מבזק מיוחד.
"שריפה פרצה בקניון *&₪&#& בסאול עדיין לא יודעים אם יש ניצלים" שני האחים הקטנים של ג'ימין רצו אליי.
"קוקי מה יש לפנים שלך?"
"אני הולך שנייה וכבר חוזר תעשו סיור במטבח ותכינו משהו לאכול" רצתי החוצה אל האוטו הפורש שאבא שלי קנה לי ונסעתי אל הקניון
כל הבניין עלה באש ושוטרים הקיפו את המקום בשביל שלא יכנסו למקום.
עקפתי את אחד השוטרים ונכנסתי לזירת האירוע
"ג'ימיני!!" צעקתי ודמעות בעיניי.
יד חמה נגעה בכתפי. "קוקי?" ג'ימין השתעל מכל העשן ששאף ולקח סוג של חמצן שהפרמדיק אמרו לו לשים.
חיבקתי אותו חזק.
"למה לא התקשרת?" בכיתי. "היי קוקי תסתכל עליי.
על תבכה." אמר ג'ימין בעודו מנגב את דמעותיי ומושך אותי לחיבוק שוב.
חברים וחברות מקווה שנהנתם יפים שלי כי אני כושלת. תגידו לי אם כדאי לי להמשיך לכתוב את הספר או להפסיק.. לוב יו מיי לובבבב:-) :-)
