לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 7

"ברוכה הבאה ליאה"... אני שונאת אותך איידן.
איך? איך לא זיהיתי את אמא של איידן הריי היא בעצמה ישבה בחדר המנהל ביסודי יחד עם אמא שלי כששמעו שרבנו מכות והזמינו אותן.
"אתם חברים? הייתי בטוחה שמהמקרה ביסודי לא תסתדרו כול כך בבית הספר פרח" ההתלהבות נראתה על פניה של אימי וכך גם על פניי של קרוליין אימו של איידן, אוי ואבויי לי, איך לא קלטתי!
"ברור שאנחנו חברים וכבר מזמן שכחנו מיזה נכון ליאה?" הוא כרך את זרועו סביב צווארי כמחווה חברית ועיניה של אימי התחילו לזהור בהתרגשות. לעזעזל, החרא הקטן ניצל את המצב לטובתו כדי שיוכל להשתעשע איתי.
עד היום אף אחד לא יודע מה הייתה סיבת הריב שלי ושל איידן ביסודי...אפילו לאמא שלי לא סיפרתי ואמרתי שהחלטתי לבד ללכת לבית הספר של חבריי כדי שהיא לא תדאג לי.
בקשר לריבים שלנו בחטיבה ובתיכון תמיד הצלחתי להתחמק ולא לערב את אמא בבעיות שלי, במיוחד אם הן היו קשורות אליו.

הינהנתי באיטיות כהסכמה לדבריו, הוא עוד ישלם על זה...לא היה לי את הלב להרוס לאמא שלי את ההתלהבות וגם לא לקרוליין.
קרוליין חיבקה את שנינו בהתרגשות "מהידידות" שלנו ואימי ציחקקה מעט. מנור וקאי כבר מזמן לא נראו בסביבה, כנראה הלכו לשחק.
כשהאימהות שלנו כרכו את זרועותיהן אחת סביב השנייה בחברות והסתובבו יחד למטבח, נחלצתי בשקט מאחיזתו של איידן.
"איידן תראה לה בנתיים את החדר שלך עד שנסיים להכין את השולחן" אימו קרוליין צרחה מהמטבח ואני קלטתי שאני עדיין עומדת בכניסת הבית.
"שמעת אותה" הוא הפנה את ידו לכיוון המדרגות מסמן לי לעלות ותוך כדי נהנה מכול המשחק שיצר לעצמו.
בחוסר חשק מובהק עליתי במעלה המדרגות הרבות אחריו והתאפקתי לא לקפוץ עליו מאחורה ולהפיל אותו מכול המדרגות, הייתי צריכה להיות מתורבתת בשביל אחי הקטן ואמא שלי, אני לא יהרוס להם רק כי לי קצת לא נעים, טוב אולי הרבה.

כשהגענו לקומה השנייה התקדמנו לכיוון הדלת השמאלית במסדרון ובשנייה שהוא פתח את דלת חדרו קפץ עליי עצם בילתי מזוהה שהפיל אותי לריצפה.
כול פרצופי לוקק על ידי...רועה גרמני ענק!
כשהצלחתי להתיישר, ליטפתי את הכלב השמח תוך כדי שאני שומעת ברקע את איידן נשפך מצחוק.
"יכולת להזהיר אותי לפניי!" שלחתי מבט רצחני לכיוונו ולהפתעתי הוא הפסיק לצחוק,
הכלב לעומת זאת לא נרגע והמשיך ללקק אותי.
"את צריכה להיות מוחמאת בדרך כלל הוא שונא אנשים זרים" הוא הסדיר את נשימתו מהתקף הצחוק שהיה לו מקודם אך אני התעלמתי והמשכתי ללטף את הכלב היפיפיה.
"קוראים לו ברונקו" כאילו הוא קרא את מחשבותיי הוא אמר כבדרך אגב.
"אבל ברונקו זה לא סוס פרא?" התפלאתי מבחירת השם שלו, הריי הוא היה כלב לא סוס פרא!
"אני חושב שאת כבר הבנת לבד שהוא יותר דומה לסוס פרא מאשר לכלב" הוא אמר זאת כמובן מאליו ואני גילגלתי עיניים, להשוות את הכלב המתוק הזה לסוס פרא זה טימטום מדרגה ראשונה.

אחרי שהכלב סופק מהליטופים הרבים שנתתי לו הוא הלך, איידן נכנס לחדרו ואני אחריו.
לא האמנתי למראה עיניי, החדר שלו היה בגודל עצום עם חדר ארונות ושירותים אישיים!
עיניי היו פתוחות בתדהמה אבל מיד שיניתי את הבעתי כדי שהוא לא ישים לב.
"למה אמא שלך הזמינה אותנו לכאן? ואיך פתאום האימהות שלנו הפכו להיות BFF?" התקדמתי אל עבר המיטה ומבלי לישאול אותו אפילו התיישבתי בקצה שלה.
"אני בעצמי לא מצליח להבין חצי מהדברים שהיא עושה ובקשר לעיניין של ה-BFF אני חושב שהן היו חברות עוד לפניי וכשמנור הצטרפה לחוג של אחיך הקטן זה גרם לקשר שלהן להתחדש" הוא צדק במה שאמר, הריי לא תמיד אספתי את קאי מהחוג שלו, היו הרבה פעמים שאמא שלי הספיקה לקחת אותו במקומי וזה כנראה מה שגרם לחברות בניהן.

לא אהבתי את כול המצב הזה בכלל וזה לא רק בקשר לזה שאמא שלי נהפכה לחברה של קרוליין, אלא שאיידן ניצל את המצב כדי להקשות עליי עוד יותר...שאני והוא ניהיה ידידים, זה הסיוט הכי גדול שלי.
הסטתי את מבטי ממנו והמשכתי לבחון את החדר הענק, מקווה שבעוד שנייה השולחן יהיה מוכן ויקראו לנו למטה.
"ידעת שאני יבוא לכאן?" שאלתי, נכנעת לסקרנות שאכלה אותי מבפנים.
"לא בדיוק...אמא שלי זרקה איזה משהו על חברים ישנים אבל לא חשבתי שהיא התכוונה לאמא שלך" ידעתי מתי הוא משקר ומתי הוא אמר את האמת ובפעם הראשונה מיזה הרבה זמן עיניו היו כנות.
הינהנתי בהבנה ונעמדתי על רגליי.
עמדתי ללכת ולעזור בהכנות למטה כתירוץ לא ליראות אותו אך הוא אחז בידי כשהתכוונתי לעקוף אותו.

"בואי נעשה הפסקת אש" ראשי הסתובב במהירות שיא כדי להביט בעיניו הירוקות ושוב פעם לא נראה שהוא התלוצץ, הוא רציני!
"השתגעת?" התבוננתי בפניו מחפשת סימן כלשהו שיראה לי את אי שפיותו אך לא מצאתי שום דבר חריג.
"אני רציני ליאה" הוא שיחרר את ידי ואני עדיין נעמדתי מולו בהלם, הוא לא זוכר כלום ממה שעברנו עד עכשיו! לא אני התחלתי את היריבות הזאת!
כשראה את הבעת פניי הוא הוציא אנחה עמוקה ובילגן את שערו בידו לפניי שהמשיך את דבריו, בקושי רב אם יורשה לי לומר.

"עם כמה שקשה לי להודות בזה, המנהל לא הולך לשחרר מאיתנו בזמן הקרוב ועכשיו גם האימהות שלנו הפכו לBFF אז אני חושב שיהיה עדיף אם נעשה את זה" הוא סיים את נאומו ואני עדיין נותרתי המומה, הוא באמת מציע דבר כזה?!
"אני צריכה להזכיר לך למה אנחנו לא מסתדרים?" חוסר אמון מובהק נשמע בקולי ולא טרחתי לנסות להסתיר אותו.
"זה לא כאילו שאני בסדר עם זה אבל בלי קשר למנהל, אמא שלי כולל אחותי הן הדבר הכי חשוב לי בחיים ואני יעשה הכול כדי שהן ישארו מאושרות" טון קולו היה חלש אבל מצמרר ולא יכולתי שלא לחשוב למה הוא לא מחשיב את אבא שלו.
"אבל למה לי להסכים לדבר הזה?" ניסיתי להתעלם מהחסרונות בהצעה שלו אך לא הצלחתי.

"לא אכפת לך מאמא שלך?" מיד שלחתי מבט אזהרה לכיוונו והוא שיחרר, יודע בדיוק מה יקרה אם ימשיך בדבריו.
תפסתי בסנטרי וחשבתי לעומק על הצעתו שוב, אנחנו באמת נצליח להחזיק את הפסקת האש הזאת?
"את תוכלי להמשיך לשנוא אותי אחר כך" הוא המשיך בגילגול עיניים ולומר את האמת זה דווקא המחשבה היחידה שהקלה עליי.
"אם אנחנו באמת הולכים לעשות את זה, נצטרך חוקים" הוא הביט בי בשיעשוע כדי ליראות אם אני רצינית אך אני חושבת שהבעת פניי שכנעה אותו.
"ליאה! איידן! האוכל מוכן רדו למטה" אימו של איידן, קרוליין צעקה וגרמה לי להתיישר במקומי מההפתעה.
"בסדר נקבע חוקים אבל לא עכשיו, אחריי האוכל" הוא קבע ועקף אותי, התקדם לכיוון המדרגות.

אנחנו באמת הולכים לעשות את זה...הפסקת אש אחרי כול כך הרבה שנים של שנאה וריבים.
עם כמה שלא רציתי לראות את פרצופו של איידן שוב, הייתי חייבת לחשוב על האושר של המשפחה שלי קודם כול ואם הוא קשור לאושר הזה אני פשוט יצטרך לסבול גם אותו.

........
טוב אז זהו הפרק להיום וכמו שאתם רואים איידן וליאה חייבים להתמודד אחד עם השני למען המשפחות שלהם.
אז מקווה שאהבתם ומחכה ללייקים ולתגובות :) ;) :)