לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 4

"מה חנונית כמוך יכולה לעשות?" הוא החזיק את סנטרי והרים אותו בידו הימינית, מכריח אותי להסתכל בעיניו הירוקות.
אני בטוחה שעיניי שיקפו את השנאה שחשתי כלפיו כי זה היה הדדי...אני שנאתי אותו בדיוק כמו שהוא שנא אותי.
"אם לא תעזוב אותי עכשיו אני אבעט לך בביצים" הרצינות נטפה מקולי ולא העזתי להתיק את עיניי ממנו.
הוא קרב את פיו לאוזני למרות ההיתפתלויות הרבות שלי וחיזק את איחזתו בידיי.
"תודה על האזהרה מראש" הוא לחש ויכולתי להרגיש את שפתיו על תנוך אוזני.
ואז כאילו כלום הוא שיחרר את ידי והתרחק ממני לכיוון היציאה של הכיתה...הוא פשוט...
"אני שונאת אותך!" צעקתי לעברו בעודי מנגבת באגרסיביות את אוזני שננגעה על ידי שפתיו.
"זה הדדי" הוא זרק לפניי שיצא מהכיתה לגמריי.

מעט זמן אחרי התחיל שיעור ואיידן כמובן לא הופיע, לא בשיעור הראשון וגם לא בשיעור השני.
הזכרתי לעצמי לומר לאן ותום מה קרה ונהנתי מכול רגע שלא ראיתי את פרצופו המרגיז של איידן עד שהמנהל נכנס לכיתה בשעה השלישית בעודו אוחז בזרועו ומכניס אותו לכיתה.
"מצאתי אותו משוטט לו" הוא הסביר למורה הזקנה והיא הנהנה בהבנה ומעט כעס נראה על פניה כנראה כלפיי איידן שהבריז משיעורה.
איידן נראה מעוצבן שהכריחו להיות בשיעור אבל הוא הקשיב בלית ברירה, גורר את עצמו בחוסר חשק למקומו האחורי בקצה.
"אם אני כבר כאן, אני אנצל את ההזדמנות כדי להודיע לכם על מה שהחלטתי" המנהל פנה לשאר התלמידים בכיתה והביט בי לשנייה לפני שהמשיך, אן קלטה את המתרחש לעומת תום אך לא אמרה דבר...
"אתם בטח כבר מודעים להיתקלויות הלא נעימות בין שאר התלמידים בכיתה ולפילוג בניכם...לכן החלטתי להתחיל לנקוט צעדים כדי לפתור את הבעיה" הפעם מבטו הופנה בוודאות אליי ואז לאיידן, והוא אפילו לא טרח להסתיר את זה.
אומנם היו קבוצות בבית הספר ובכיתה שלנו בכללי אבל אני בספק אם הם היו ריבים בניהם כול כך הרבה אם לא אני ואיידן.

"נתחיל בשינוי מקומות הישיבה שלכם" הוא קבע במחיאת כף וגל של מחאות נשמע ברחבי הכיתה אבל בהרמת יד אחת של המנהל כולם הישתתקו.
לא נראה לי שמישהו יעז להפר את דבריו מול פרצופו... אפילו לא איידן.
היסתכלתי אל אן ואז לתום שמאחוריי וכמו שחשדתי, הם דאגו בדיוק כמוני.
המורה הזקנה שהבינה שכבר מזמן היא לא תמשיך ללמד בשעה הזאתי, התיישבה על הכיסא וצפתה במאורע.
התלמידים שבכיתה לפי דבריו של המנהל התחילו לקום ממקומם ולהתיישב במקומם החדש שהמנהל בחר להם, אומנם הוא הכיר את רוב התלמידים אבל זה לא מנע ממנו להושיב את אן ליד תום למרות שהוא ידע ששלושתינו חברים קרובים.
לפחות שניהם לא יסבלו מיזה...מלא אנחות נשמעו בכיתה כתוצאה מסידור המקומות החדש.
המנהל הפעם סימן בידו, מורא לי לקום וידעתי בדיוק איפה הוא הולך להושיב אותי, הריי שנינו היינו הסיבה העיקרית לכול הדבר הזה.
"את ליאה היקרה תשבי ליד איידן" הוא אמר בחיוך ואני חייכתי לעברו בכוח בחזרה.

הבטתי לעברו של הבנאדם השנוא עליי קולטת שהוא מחייך אליי חיוך צבוע.
הרגשתי את גופי מתחמם, רק מלהיסתכל עליו כול הגוף שלי עולה בגיצים של אש אז להעביר איתו שנה שלמה כשהוא יושב לידי? איך אני ישרוד את זה?!
התיישבתי לידו בשולחן האחורי שליד הקיר בקצה והוא נשען עם גבו על הקיר, מתבונן בי כשעצבים נראים על פניו.
להיתעלם...כול מה שאני צריכה לעשות זה להתעלם, נשמעתי אוויר עמוק לתוך ראותיי, נותנת לגופי להירגע.
"אין סיכוי שאני יעביר את כול השנה כשהיא יושבת לידי" הוא קם לפתע על רגליו והסתכל בעצבנות על המנהל המחוייך שהיה באמצע הכיתה.
"אתה בכול מקרה לא נמצא בחצי מהשיעורים" חייכתי לעברו חיוך מתוק וגילגלתי עיניים.
שמעתי את אן מחניקה גיחוך ותום שלח לי מבט מלא ברחמים, מבין מה אני הולכת לסבול.
"אתם שניכם תצטרכו ללמוד להסתדר" המנהל קבע לפניי שיצא מהכיתה והצילצול לא איחר לבוא כמה דקות אחריי, איידן התיישב במקומו והניח את ראשו בין ידיו בייאוש.

המורה למתמטיקה נכנס יש אחרי המורה הזקנה ולא ביזבז אפילו לא דקה מהשיעור שלו.
הוא אמר לכולנו לפתוח בעמוד 30 בספר ולא היה אכפת לו ששינו מקומות.
הבנתי שלעבור מהמקום הזה בזמן הקרוב אני לא אוכל ולכן החלטתי להקשיב לבנתיים, פתחתי את הספר מולי והתחלתי לכתוב במחברת את התרגיל.
הרגשתי שהוא מסתכל עליי אבל כמו שכבר החלטתי לפניי...התעלמתי.
"תעברי למקום אחר" הוא אמר במעין משפט מוזר שלא הצלחתי להבין אם זה בקשה או פקודה.
"למה שלא תעבור אתה?" הפסקתי לכתוב לרגע והבטתי בעצבנות לכיוונו.
"זה המקום שלי" גילגלתי שוב את עיניי וחזרתי לכתוב כשהבנתי ששיחה איתו רק תוביל לעוד ריב.
"עכשיו זה גם המקום שלי" זרקתי לפניי שהמשכתי להעתיק את התרגילים ללוח.

למזלי רוב השיעור עבר בהצלחה עד שאיידן החליט שהוא גם רוצה 'ללמוד'.
הוא הוציא עט ולחץ עליו ואז עוד פעם ועוד פעם כאילו הוא ידע שזה מה שיחרפן אותי.
"אתה יכול להפסיק?" ביקשתי בנימוס אך ידעתי שזה לא יהיה קל לגרום לבור המוח הזה להקשיב.
"מה זה מפריע לך? מי חשב שיש לך בעיות קשב וריכוז" הוא אמר בתמימות ואני החזקתי את העיפרון שלי חזק יותר כאילו זה מה שימנע ממני מלהתנפל עליו.
ניסיתי להתעלם...שוב, אבל כול פעם שהוא לחץ על העט הזה הסבלנות שלי התחילה להיגמר.
לא רק שהוא לא לומד בעצמו הוא מפריע גם לי!
"אולי דיי כבר!" צעקתי עליו והתנפלתי כדי לתפוס את העט המחורבן אבל הוא רק התחמק בחיוך כול פעם שניסיתי לתפוס אותו.
המבטים של כולם בכיתה כולל של אן ותום היו עלינו אך לא היה לי אכפת...אני רציתי את השקט שלי ולכן המשכתי לנסות לתפוס את העט המזורגג.
"איידן וליאה שקט בבקשה!" המורה העיר לנו והסתכלתי עליו במבט לא מאמין, פעם ראשונה שמעירים לי.
המורה הסתכל עליי במבט מבין אך המשיך ללמד.
עוד ממבטו הצלחתי להבין שהמנהל הזהיר אותו לא להעביר אותנו מקומות גם אם נריב כי בדרך כלל המורים מפרידים ישר...זה היה כאילו אפילו הקירות שומרים שנישאר לשבת ביחד.

מה שאני לא יצליח לקלוט בשיעור אני יקלוט בבית, חשבתי לעצמי והתעלמתי ממבטו המחוייך של איידן לידי כשהעט עדיין בידיו.
הוא היה מאושר שמצא את נקודת התורפה שלי אבל מה שהוא לא ידע זה שאני מתכוונת למצוא את שלו...בקרוב מאוד.

.......
טוב זה הפרק להיום ועוד מעט יתחילו החזרות למחזה של בית הספר שלהם אז אתם תראו כבר למה זה יגרום בין איידן לליאה.
אז מקווה שאהבתם ומחכה ללייקים ותגובות :) ;) :)