לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 26

"כדאי שתלבשי בחזרה את הבגדים שלך" הוא החזיק את פיו בידו, מתאפק לא לצחוק ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר...עד שהסתכלתי למטה.
כנראה שבמהלך הלילה החולצה של איידן עלתה כי עכשיו ראו לי את התחתונים.

הורדתי את החולצה במהירות כשכול פניי רותחות ממבוכה.
"תשכח את מה שראית" מילמלתי בפנים אדומות וזה רק גרם לצחוקו להתגבר יותר ויותר.
"זה בלתי אפשרי" הוא הוסיף בין נשימה לנשימה.
"אז אני אוציא לך את זה מהזיכרון בכוח" שלחתי את אגרופיי לכיוונו אבל הוא התחמק כשבהלה מעושה על פניו.
"רגע חכי" הוא ניסה להכניס בי קצת היגיון אך זה לא עזר לו...
זה לא עצר בעדי, שלחתי שוב את אגרופיי בניסיון לפגוע בו אך הוא תפס בהן ומנע ממני זאת.
כשהפתעתי אותו בקפיצת קרב איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי... אך לא כאב לי כמו שציפיתי.

ואז הבנתי למה...
איידן גחן מעליי כשביד אחת הוא מנע מראשי לפגוע בריצפה וביד האחרת הוא יצב את עצמו כדי לא למעוך אותי.
כשהוא פקח את עיניו תחילה ראיתי את הבילבול שבהן ואז את ההבנה שהתפרסה.
כול מה שיכולתי לחשוב עליו באותו הרגע הוא עיניו הירוקות שמתבוננות בי עכשיו בשתיקה.
הבעת פניו הפכה לקרה ברגע ואני לא הבנתי מדוע...
ידו השמאלית הניחה בעדינות את ראשי בקרקע ועברה ללטף את איזור הבטן שלי שהייתה חשופה כרגע, עמדתי להתנגד למעשיו כהרגלי אך כשהבטתי שוב...קפאתי, הסימן הסגול אדום שהגבר שהייתי איתו באכסנייה עשה לי נראה בברור כרגע בבטני.
"מרתיח אותי לחשוב שהוא נגע בך" הוא אמר לפתע חושק את ליסתו בעוד שידו ממשיכה לעבור על הסימן.
ראיתי עוד באכסנייה כמה הוא רצה לירצוח אותו ועכשיו כשהתבוננתי בעיניו יכולתי ליראות זאת שוב.
"פעם שעברה אמרתי לך את זה אבל לא באמת הקשבת" הוא המשיך.
"לא נכו..." הוא קטע אותי בהנד ראש ואני השתתקתי.
"את באמת לא מבינה מה היה יכול ליקרות אם לא הייתי מגיע" בשלב הזה הוא כבר לא היה איתי, כאילו המחשבות גררו אותו למקום אחר.
"את לא יודעת אם הוא התכוון להשתמש באמצעי מניעה... או אם הוא היה עושה את זה בכוח? את לא יכולה לדעת מה עובר לאנשים כאלה ברא..." הפעם זה היה תורי לעצור אותו.

לא כי לא רציתי להקשיב...להפך, כי ראיתי את המבט הרדוף בעיניו...הפחד.
פחד שלא ציפיתי שאראה לעולם ובטח שלא בגללי, תחושת אשמה התפרסה בי אך השקטתי אותה.
"סליחה" שלחתי את ידי מעלה וליטפתי את הצלקת מעל גבתו בעדינות.
גופו נרפה מעט תחת מבטי אך הדאגה עוד נותרה בעיניו.
"תבטיחי לי שלא תעשי את זה שוב" הוא הפציר בי בעודו מניח את ידו על לחי ואני הינהנתי בתגובה.
"אני מבטיחה" המילים שלי הרגיעו אותו אך אני חושבת שלא רק הן אלא גם עיניי הכנות.
מבטי נדד אל שפתיו הורודות והרגשתי איך הרווח בינינו לאט לאט מצטמצם.
"ליאה!!! איידן!!!" צעקה פילחה את האוויר לשניים וגרמה לכול הרוגע ששרר מסביבנו להיעלם.
הוא התרומם ממני במהירות ועזר לי לקום כשאני דואגת הפעם שחולצתו הרחבה מכסה את כולי.
"הם מחפשים אותנו" הוא אמר את המובן מאליו ואני לקחתי במהירות את השורט שלי מבינה שהוא עדיין רטוב טיפה מאתמול.