לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 1

"כול הכבוד ליאה תשובה נכונה" המורה שיבחה אותי אחרי שעניתי את התשובה המובנת מאליו.
ברוב השיעורים הצטיינתי ובאלה שהתקשתי יותר הייתי מחרטטת במבחנים ומוציאה איכשהו 90.
בואו נגיד שאני דובקת במשפט- נכון לא נכון חרטט בביטחון וזה תמיד עובד לי.
קולות ציחקוק נישמעו מהשורה שמאחור וידעתי בדיוק מי מקור הבעיה...מי תמיד מקור הבעיה.
"שקט שם מאחורה" המורה העירה ואני סובבתי את ראשי כתוצאה מכך.
איידן שם את רגליו על השולחן ושלח מבט מעוצבן אל המורה כאילו היא מפריע לו ולא ההפך.
עברו 5 שנים מאז התקרית שלי איתו ואני כבר בת 17, מאז ועד היום כולם זוכרים את היום שבו הכול התחיל...
אחרי שסיפרתי לאן ולתום על מה שקרה הם נראה לי התעצבנו יותר ממני וזה גרר לריבים בין כול הכיתה. אף פעם לא חשבתי שריב אחד יפוצץ את הכול אבל זה בהחלט מה שקרה.
כאילו עד עכשיו בינינו לבינם הייתה מלחמה קרה שאף אחד מאיתנו לא התייחס לאחר אבל אחרי שאיידן רמס את החלום שלי, לא התכוונתי לשתוק לו על זה וככה גם כול החברים שלי.

אני בבית ספר פרח, ביחד עם שני החברים הכי טובים שלי ואני חייבת להגיד שהשנים שהעברתי כאן היו מלאות בסיכסוכים ומריבות.
שלא תבינו לא נכון אני אהבתי לגרום לחיוך של איידן לרדת מהפנים אבל בדיוק כמו שאני אהבתי את זה ככה גם הוא אהב להחזיר.
הריב בינינו בכיתה ו' גרם למלחמה הקרה הזאת להפוך למלחמה חמה בין כולם.
לי לא היה אכפת כי סוף כול סוף התלמידים שעד עכשיו שתקו הרימו את ראשם ועמדו על שלהם, אומנם הם כינו אותנו חנונים אבל הם לא ידעו שזה הכוח הכי חזק שלנו...המוח.
בעוד שלהם לא היה אחד כזה ובגלל זה הם לא טרחו להפעיל אותו בשיעור כמו עכשיו.
שלחתי מבט מעוצבן לכיוונו של איידן שנהנה להתעסק בעיפרון שבידיו מאשר להקשיב לדבריי המורה ולהפסיק להפריע.
הוא הסתכל לכיווני בחזרה וחייך חיוך צבוע...
אני שונאת אותו.
שלחתי אצבע שלישית לכיוונו והסתבובבתי בחזרה מתמקמת שוב בכיסא שלי, הייתי בשורה הקדמית בצד של הקיר, אן ישבה לידי ותום מאחוריי ליד עוד ידיד שלנו.

השיעור המשיך כהרגלו לאחר מכן ואני המשכתי להקשיב, אני לא יתן לאיידן להרוס לי גם את הציונים עם ההפרעות שלו.
אחריי שנשמע הצילצול התקדמנו אני, תום ואן לכיוון חדר האוכל תוך כדי התווכחות על מה נאכל היום.
"פיצהההה באלי פיצהההה" תום צעק כמו ילד קטן למרות שהוא היה בן 17 כמו כולנו.
"לי בא המבורגר" טפחתי על ביטני להמחיש להם על תאבוני הרב ואן ציחקקה בתגובה.
"אתם פשוט חסרי תקנה" היא נידנדה את ראשה בייאוש אך החיוך לא מש מפניה וגם לא מפניי.
ניכנסו לחדר האוכל לשולחן הקבוע שלנו, לקבוצה הקבועה שלנו כשמקור הרעש היחידי היה השולחן של המופרעים באמצע.
אף פעם לא הבנתי איך הם כול כך מקובלים, אומנם הם נראו דיי טוב אבל לא הייתה להם טיפת שכל?! איך מישהו יכול להימשך אליהם?

תלמיד חדש שלא זיהיתי עשה את הטעות הראשונה שלו כשהוא התקדם לכיוונם.
יש לנו חוקים לא כתובים בבית הספר הזה, כמו החוק הלא כתוב שאסור להלשין למורים על ילד אחר, כך זה גם היה לגביי הקבוצות שנוצרו.
לכול אחד יש את השולחן שבוא הוא יושב בחדר האוכל ואנחנו לא מתערבבים, כנל לגביי מקומות הישיבה בכיתה ובאטובוס.
התלמיד החדש התקדם לכיוון השולחן שלהם ועם כמה שראיתי שהוא רצה להיות חלק מהמקובלים כבר מזמן קלטתי שהוא משלנו, מהחכמים.
כמובן שאיידן הבהמתי ישר קם והחבר העוד יותר בהמתי שלו דחף את התלמיד המסכן על הריצפה.
שנאתי שככה הם מתייחסים אליו ותום קלט בדיוק אחריי את מה שקרה והתכוון לקום אך עצרתי אותו.
זה תמיד מתחיל ככה ובסוף הכול נגמר במכות.
5 שנים אני בבית הספר הזה ומעולם לא רבתי כול כך הרבה עם אותם אנשים.

איידן שעד עכשיו הסתכל בהנאה על חבר שלו, לקח כוס מיץ ושפך אותה על ראשו של התלמיד.
הוא היה בגבו אליי ונמאסה עליי כול הסיטואציה אז התקדמתי מאחוריו בצעדים מהירים ודחפתי אותו הרחק מהתלמיד המסכן שישב רטוב על הירצפה, שמעתי את תגובות ההשתנקות מסביבנו חזק וברור.
איידן הסתובב עם מבט מעוצבן וכשקלט שזאת אני חיוך צבוע התפשט על פניו.
"עוד הפעם את נדחפת חנונית?" הוא התקדם לכיווני ואני החזקתי את עצמי לא להתנפל עליו...הספיק לי לריב איתו מכות פעם אחת.
"עוד הפעם אתה חזק על חלשים?" גבותיי כווצו בכעס והחזקתי את אגרופיי.
"זה לא אשמתי שהוא לא יודע את מקומו" הוא הביט על התלמיד המסכן שהשפיל את מבטו בבושה.

שנאתי ליראות אותו ככה אז לקחתי כוס מיץ שהייתה שולחן לידי ובשנייה של חוסר תשומת לב מצידו של איידן, שפכתי עליו את כול תכולת המיץ בלי למצמץ אפילו כשחיוך מרצד על פניי.
בהתחלה הוא לא עיקל את מה שקרה אבל אחר כך הוא הגיב במהירות מפחידה ולקחת את חתיכת העוגה שעל שולחנו, מורח אותה על פרצופי בחיוך מסופק.
לא הייתה לי ההזדמנות להגיב ומישהו כבר צעק מלחמת אוכל, כול הריצפה הפכה למלוכלכת.
אן ותום גם הצטרפו למלחמה כששלושתינו זורקים שאריות של ציפס וקולה על איידן והחברים שלו...
התלמיד החדש עדיין לא עיקל מה הולך וניצל את הסיטואציה כדי להתחמק מהם.

האוכל עף לכול עבר וכול התלמידים שעד עכשיו ישבו ואכלו, הצטרפו מיד למלחמת האוכל כול אחד נגד הקבוצה היריבה שלו.
מרוב שכול כך הרבה אוכל אף מול פרצופי הייתי חייבת להגיע לנקודה יותר גבוה כדי לזהות את ראשו של איידן ולזרוק עליו את הגבינה הצהובה שהייתה בידי.
טיפסתי על השולחן שלידי ולא ציפיתי שעל השולחן מימול יעמוד איידן בדיוק כמוני.
לא פיספסתי אפילו לא שנייה אחת וישר זרקתי עליו את הגבינה הצהובה בעוד שהוא זרק עליי חתיכת המבורגר. אפילו לא שמתי לב שבחדר האוכל השתרר פתאום שקט ושהמבטים של כולם כולל של אן ותום הופנו לכיוון אחד.
הסתובבתי גם אני לאותו כיוון וגיליתי את המורה התורן עם חתיכת המבורגר על הראש...איידן הולך להסתבך עכשיו, חשבתי לעצמי בגאווה אבל מה שלא קלטתי זה שאני עדיין עומדת על השולחן,
בדיוק כמוהו...

החיוך ירד מפרצופי במהירות וגיליתי שגם איידן לא חייך יותר.
"אף אחד לא יוצא מכאן עד שחדר האוכל מצוחצח!" המורה אמר בכעס והעיף את ההמבורגר מראשו.
יצאנו בזול הפעם מחשבה של הקלה עברה בראשי אך זה היה מוקדם מידיי כי בדיוק כשבאתי לרדת מהשולחן המורה התורן שלח את מבטו לכיווני ואז לכיוונו של איידן.
"ואתם שניכם לחדר המנהל...עכשיו!" ירדתי בכניעה מהשולחן וניסיתי לנקות את שאריות העוגה מפרצופי. המורים כאן כבר מזמן הבינו את הסיכסוך ביני לבין איידן ומה אנחנו מסוגלים לגרום אם אנחנו מתחילים לריב.
המורה הזה בטח הסיק את המובן מאליו שבגלל שנינו שוב פעם בית הספר נגרר לריב שלנו, טוב אבל זה לא כאילו הכרחתי את שאר התלמידים לזרוק אוכל אחד על השני...

התקדמתי לכיוון חדר המנהל כשאני מרגישה את נוכחותו של איידן הולכת מאחוריי...

.......
טוב אז כמו שכבר הבנתם היחסים בין ליאה ואיידן הם לא משהו ומי שקרא את הפרולוג יכול להבין גם למה😏
אז מקווה שאהבתם ומחכה ללייקים ולתגובות :) ;) :)