Blossom In Busan | Taekook (HEB)

<•13•>

"אז מה אתם עומדים לעשות בסאול שג'אנגקוק כל כך מתרגש?" שאל צ'אניול.
"נוסעים לבקר את אחי ובעלו, וגם את חבר ילדותו של קוק," היא סיפרה.
"כן, טאהיונג ואני דיברנו דיי התכתבנו על ההגעה שלי," ג'אנגקוק אמר.

"טאהיונג, כלומר קים טאהיונג?" שאל הדוקטור הגבוה.
"כן," ענה שחור שיער, "אתה מכיר אותו?"
"ילד הסנדקאות של אחי הצעיר, ג'ימין, הוא היה כאן לפני חודש כדי לדבר קצת."
"פארק ג'ימין?" שאלה יוג'ין.
"כן."
"זה בעלו של אחי, איזה עולם קטן."
"בהחלט קטן," נשמע קול מאחוריהם, השלישייה הסתובבה כדי לראות דמות נוספת נעמדת לידם, "באק," קראה יוג'ין, "מה שלומך?"
"בסדר, באתי כדי להביא ארוחת צוהריים לצ'אן שתמיד שוכח," אמר הגבר, הוא היה נמוך בראש בערך מצ'אניול, כשנתן לו את התיק נישק אותו על הלחי ואז פנה לג'אנגקוק. "מה שלומך ג'ייקיי?"

"נוסע לחופשה," ענה הנער.
"נשמע טוב, טוב אני צריך ללכת, שיהיה לכם חג שמח," הוא אמר ואז נתן פק לשפתיו של בן זוגו ועזב אותם.
"אז קוק, מה דעתך שנלך לארוז?" שאלה אימו, ג'אנגקוק הנהן והם נפרדו מצ'אניול.

לאחר שעזבו תלמידי סאול וחזרו הביתה ג'אנגקוק דיבר עם אימו על כך שהוא רוצה לנסוע לעיר כדי לבקר את המשפחה שלא ראה כל כך הרבה זמן, כששאלה בהתלהבות מה גרם לו להיזכר בהם הוא סיפר לה על ההגעה של התלמידים והשהייה שלהם בבוסאן, הוא אפילו סיפר שטאהיונג חבר ילדותו התארח אצלם וכך חזרו להיות חברים, כך שהם מתכתבים מפעם לפעם.

אימו ישר דיברה עם אחיה שידע את התוכנית כבר מטאהיונג והם החליטו שהיא ובנה יתארחו אצלו ואצל ג'ימין לחג וכשגילו שגם יום הולדתו של טאהיונג בסוף אותו החודש החליטו להאריך את השהייה כדי שיהיה לג'אנגקוק יותר זמן לבלות עם חברו.

ככה שכשהגיע לבוסאן חודש וחצי אחרי כבר בכניסת החורף והחג ג'אנגקוק התקשר לבית החולים כדי לקבוע תור להיפגש עם דוקטור פארק לבדיקה מהירה. אימו שראתה את זה כלא נחוץ, הסיעה או בכל מקרה. הוא גם היה צריך להודיע בחנות גלידה שלא יגיע לעבוד בחופש בגלל הנסיעה, ונארי, כי היא נארי, איחלה לו נסיעה טובה ושזה מגיע לו לצאת מהעיר פעם בעשר שנים.

ועכשיו ג'אנגקוק יושב על הריצפה אצלו בחדר ואורז את המזוודה שלו לנסיעה, הוא שמע את אימו מדברת עם אביו על התוכניות חג, ואביו שלא אהב להתווכח עם אימו הסכים לכך, ורק מכיוון שלא ראו את משפחתה כל כך הרבה זמן.

כשסיים לארוז את המזוודה ולסדר תיק גב לנסיעה, נעמד בכניסה לבית ונפרד מאחיו, "תשלח הרבה תמונות לקבוצה," אמרה צ'איון כשחיבקה אותו, "תזהר מהקור," אמר וונוו והם החליפו חצי חיבוק עם תפיחה על השכם.

הנער ירד ויצא מבניין, אימו חיכתה לו למטה והם הכניסו את המזוודה שלו למונית שתיקח אותם לתחנת הרכבת. הם הורידו את המזוודות שלהם והתיקים וקנו כרטיסים, הרכבת שלקחה שעתיים וחצי מאשר לנסוע עכשיו ארבע שעות בקור ואפילו בשלג, העדיפות הייתה רכבת במאה אחוז.