פרק 27

4.4K 282 61
                                    

אני לא בחורה של ריצות, בזמני הפנוי לא תמצאו אותי בטייץ וגוזייה רצה ברחובות תל אביב.

סביר להניח שתמצאו אותי בפיגמה מול הספה, צופה בשידור החוזר של הישרדות וטוחנת איזה חטיף משמין שיגרום לי להצטער על הרגע שאני עצלנית.

תמיד אני מתבאסת על עצמי, אף פעם לא הייתה לי את הבטן השטוחה שכולן חולמות עליה, אף פעם לא הייתי שמנה אבל כן הייתה לי בטן חמודה, אמא שלי תמיד אומרת שזה מתוק ואני למדתי לחיות איתה והבנתי שזה פשוט לא המבנה גוף שלי - או האופי שלי לצאת לריצה.

עם המחשבות האלה אני דוחפת את הקערה ממני באגרסיביות, הפופקורן הזה גורם לי לפחד מתקופת חצ׳קונים, למזלי קברתי אותה אי שם בחטיבת הביניים, תקופה חשוכה שגם ככה אף אחד לא זוכר.

שיא המתח של הפרק החל ואני מצאתי את עצמי נרדמת מול המסך, תמיד התקשתי בלעקוב אחרי סדרות לבד, אני צריכה איתי פרטנר שידבר איתי תוך כדי, מישהו שיקשיב לכל הטענות והדעות שלי על חווית הצפייה.

מעניין מה היה קורה אם יונתן ואני לא היינו מסבכים את הסיפור הזה יותר מדי, אם הוא לא היה מסבך הכל יותר מדי.

בטח עכשיו היינו רואים סדרה מחובקים, יונתן היה מתרכז בסדרה ותוך כדי דואג להסביר ולענות על כל השאלות המטופשות שלי.

אני לא מבינה למה הוא התנהג כל כך מוזר היום, הוא היה מדהים בבוקר ואז חזרנו למשרד והוא פשוט התהפך, הוא התחרט? הוא לא נהנה איתי בבית הקפה?

מה שמעצבן אותי עוד יותר זה שיונתן משפיע על מצב הרוח שלי, אני שונאת שזה קורה.

הפלאפון שלי רטט ואני נאנחתי בעייפות ושלחתי את ידי בשביל לתפוס אותו.

׳אני צריך לדבר איתך׳

אני מתיישרת ומרימה את מבטי חזרה אל השם, מוודא שזה באמת הוא.

על מה יונתן ואני צריכים לדבר עכשיו? הוא היה מגעיל היום, מה הוא רוצה עכשיו?

׳תבוא אליי׳ אני מסמסת במהירות, אין לי כוח להתארגן, שהוא יחכה לי למטה, אני אהיה נבוכה עד עמקי נשמתי לעלות לרכב שלו בשביל שהוא יגיד לי שהכל מהר לו מדי ויזרוק אותי החוצה. שיעשה את זה כאן ועכשיו וגם יסתלק אחר כך.

׳בדרך׳ חשבתי שזה היה קשה יותר לשכנע אותו, שכחתי שיונתן לא בן 17.

באמת שתכננתי לסדר קצת את הבית, לסמס לנטע שאני פה עם יונתן למרות שהיא אמורה לחזור רק לפנות בוקר כי היא עובדת, אולי להחליף מהפגימה הקצרצרה שלי למשהו קצת פחות מביך ולדאוג למים קרים במקרר.

אבל כמו תמיד התעצלתי ולא שמתי לב לזמן שעובר כל כך מהר ופתאום דפיקה בדלת גרמה לי לפעור את עיניי בבהלה. אוי לי.
הוא היה רציני כשהוא אמר שהוא בדרך? אני חשבתי שזה ביטוי.

מלש״ביותWhere stories live. Discover now