בחורים כמו יונתן הם ממכרים, והתמכרות היא תמיד מסוכנת.
אני מבוהלת כל כך, אני לא רוצה להמשיך להישאב לסיפור עם יונתן, אני עדיין לא מאוהבת בו וזה הזמן הנכון לעצור את זה, אסור לי ליפול לשם, רק שיפסיק להיות עקשן כל כך.
״הי,״ אני מרימה את ראשי בבהלה, קולו של יונתן מפריע לי לחשב ולהחליט מה אני רוצה ממערכת היחסים איתו ודלת המשרד נטרקת, אני שמה לב כי גברי עזב את המשרד ויונתן התגלגל עם כיסא המחשב שלו סמוך אל הכיסא שלי.
אני מחייכת אל יונתן באופן בלתי נשלט, הוא מחייך אליי חצי חיוך צדדי ממיס ואני נושכת את שפתי התחתונה מבלי לשים לב. אוף הוא כל כך.. גברי.
״אפשר להזמין אותך לקפה?״ הוא שואל בביטחון, מתי הוא נעשה כזה ג׳נטלמן ומקסים?
״ג׳נטלמן״ - בסך הכל כוס קפה, אבל עדיין, כשרק הגעתי לכאן וכולנו להטביע אחד את השנייה בקפה לפני שהיינו יושבים על אחד ביחד.
״רק אם זה מגיע עם מאפה,״ חייכתי אליו בשובבות, ״תסמכי עליי.״ הוא קורץ לי ומתגלגל חזרה אל מקומו.
מיד אחר כך גברי חוזר, הוא נכנס אל המשרד ומשתהה עם מבטו עליי, אני מרגישה אותו נועץ בי את מבטו ומרימה אליו מבט מבולבל ״מה יש ל-״ הוא קוטע אותי בעזרת ידו ״מישהו חיפש אותך אתמול.״ הוא ממלמל, מה?
״מישהו?״ אני שואלת לא מבינה, הייתי מבינה אם זאת הייתה נטע, אבל נטע ואני היינו כל היום ביחד אחר הצהריים.
״אבל הייתי פה אתמול, איך פספסתי?״ שאלתי לא מבינה ״הוא הגיע אחר הצהריים,״ גברי מלמל מגרד בראשו בניסיון להיזכר.
״אז גם אני לא הייתי.״ יונתן פלט בצרידות, שנינו מסוקרנים לדעת במי מדובר.
״איך הוא נראה?״ שאלתי בניסיון לדלות עוד פרטים, ״הוא לא היה פה פיזית, הוא התקשר.״ גברי הסביר ואני גלגלתי את עיניי ״דביל.״ יונתן פלט בלחש גורם לי לצחקק.
״מה הוא אמר?״ שאלתי מגחכת ״הוא שאל אם דניאל נמצאת, זאת הייתה שיחה מחול.״ גברי סיפר בקלילות. שיחה מחו״ל.
אוי לא, יש לי הרגשה שאני יודעת במי מדובר.
״מה הוא עוד אמר?״ שאלתי שוב, הפעם לחוצה יותר, ״לא זוכר, ביקש למסור שהוא מתגעגע ומחכה לראות אותך.. משהו כזה.״ גברי מלמל לחוץ.
נשענתי לאחור על כיסא המחשב שלי, בזווית עיני יכולתי להבחין בלסתו של יונתן מתהדקת מרוב כעס, על מה לעזאזל הוא כועס? לגמרי בעיה שלו.
כל פעם שאני נמצאת עם יונתן אני שוכחת לגמרי מתומר, ואז החומר הזה מזכיר לי שהוא קיים, אי שם, מחכה לי שאגיד לו לחזור.
יש שקו במשרד, גברי לא אומר יותר כלום ואני מבליגה את סיפור תומר, שוכחת ממנו.
משהו מאחורי הראש שלי כועס ומעיק עליי:
לא נתת הזדמנות שנייה לתומר, נכון? אז למה ליונתן כן? תומר לפחות גמר איתך לפני שהיה עם מישהי אחרת. אבל יונתן ואת בכלל לא הייתם ביחד.
״אני יוצא לשתות משהו,״ קולו הצרוד של יונתן קוטע את המחשבות הבלתי פוסקות שלי בשנית, ״את באה?״ הוא מפנה אליי את מבטו, אני מהנהנת במהירות ולפני של גברי יש בכלל הזדמנות להצטרף יונתן ואני חומקים מהמשרד.
הוא הולך בצעדים גדולים אל עבר המעלית ואני בעקבותיו, הכל נעשה בשתיקה, הוא מחייך אל המזכירה שמחייכת ובכלל לא מסתכלת עליי, גם היא מוקסמת ממנו.
יונתן ואני עוברים את כל הדרך אל בית הקפה הסמול למשרד בשתיקה, אין לאף אחד מאיתנו מה להגיד וזה בסדר גמור, לא הרגשתי צורך לדבר או ליזום שיחה.
״לאטה מקיאטו, נכון?״ הוא לוחש לי כשאנחנו עומדים מול הקופאית, אני מביטה בו המומה ״איך אתה יודע?״ שאני שואלת מופתעת ״יודע.״ הוא ממלמל בגאווה קטנה. עזבו הכל, הוא לא צנוע, הוא מניאק שחצן רק איתי.
אני מפשפשת בתיק שלי בזמן שיונתן מדבר עם הקופאית וכשאני שולפת את הארנק שלי היא כבר מחזירה לו את כרטיס האשראי שלו, ״תודה רבה,״ הוא מחייך אליה בנימוס.
אני מביטה בו בכעס והוא מתעלם מפרחוני הזעוף ועוקף אותי אל אחד השולחנות.
״שבי,״ הוא פוקד עליי כשהוא מוצא שולחן זוגי צמוד אל חלון הראווה המבריק המשקיף אל הרחוב השטוף שמש.
״תן לי לפחות להביא את ההזמנה,״ אני כמעט מתחננת, אני מתיישבת מול יונתן והוא נשען קדימה, הפרצוף שלו קרוב אל שלי, מאוד, יונתן מותח את שפתו העליונה לחיות קטן ומושלם, אך ממש לא מספק.
״לא. ״ הוא אומר בהתגרות, ״אני לא שואלת אותך,״ אני ממלמלת ומתכוונת לעמוד, אך יונתן כמובן מקדים אותי ונעמד לפניי כשהוא חוסם אותי עם גבו ומתקדם אל עבר דלפק ההזמנות.
״בן זונה,״ אני ממלמלת בלחש ומתיישבת חזרה, אני נאנחת בתסכול כי אני יודעת שכל הדברים הקטנים האלה פשוט קונים אותי, זה בא לו כל כך בקלות, אצל גברים אחרים הייתי מתעצבנת ונגעלת מההתנהגות הזאת אבל זה יונתן, הוא עושה הכל מושלם והכי טוב שפגשתי.
יופי, הוא גם הביא לי קוראסון שוקולד. יש עוד משהו שאתה יודע עליי מבלי שסיפרתי?
-
פרק 25
Start from the beginning
