נתראה בגלגול הבא - רביד פלוטניק
-
״וואלה, איזה יופי.״ מרחתי את החיוך הכי אמיתי שיכולתי לגייס.
הייתי המומה, חיכיתי שהיא תצחק ותגיד שהיא אחותו או משהו כזה, למרות ששניהם היו יפיפיים אבל בכלל לא דומים.
״יונתן.. הוא לא בבית.״ מלמלתי מבולבלת, אם היא חברה שלו איך היא לא יודעת שהוא חוזר רק מחר?
״אני יודעת, פשוט עברתי באזור וחשבתי לבדוק מה שלום אלפא,״ היא אמרה במתיקות והתכופפה שוב ללטף אותו.
״טוב, אני לא אפריע לך.״ היא מיד התרוממה מהרצפה ואספה את תיק הצד שלה שהיה זרוק על הספה, היא הניחה משקפיי שמש שחורים וגסים על עינייה והעבירה את ידה במעט סנוביות בשיערה החלק.
״היה נעים להכיר,״ היא חייכה אליי ויצאה בצעדים בטוחים מהדירה.
נותרתי דוממת. מבולבלת.
אלפא נבח מספר פעמים, כנראה היה רעב לאוכל ותשומת לב. אבל אני לא הייתי מסוגלת אפילו לזוז.
בעיקר הרגשתי מטומטמת, מפגרת, ניסיתי לחשוב כמה פתטית יצאתי ואיך אני מוציאה את עצמי מהסיפור הזה בשלום. עשיתי לעצמי כל כך הרבה פדיחות.
יונתן השלה אותי כל הזמן הזה? או שזאת אני השלתי את עצמי? מי לעזאזל אחראי לכאב שאני מרגישה עכשיו? לקנאה? לתסכול?
אני? יונתן? נטע? גברי? אן?
גברי.
אני נאנחת וקוברת את פניי בידיי, בגלל זה הוא תחקר אותי היום בלי סוף. הוא יודע שליונתן יש חברה? טוב, סביר להניח שכן, הם חברים טובים ונראה שהקשר הזה לא ממש טרי.
אני מוציאה את אלפא לטיול וכשאני חוזרת אני מחליפה לו את כלי המים ושמה אוכל חדש, נטע מסמסת לי שהשלל אצלה ושאני ארד כי האוכל ברכב הורג אותה ושיש סיכוי שאם אתעכב עוד חמש דקות לא תהיה לי ארוחת צהריים.
היום בערב אחזור בפעם האחרונה לביתו של יונתן.
הוא ינחת כבר מחר בבוקר וידאג לאלפא ולבית, אני אפסיק להגיע לכאן ולהיקשר לסביבה של יונתן כמו שנקשרתי ליונתן עצמו, אני אצא מהחיים של יונתן והוא יצא מהחיים שלי כי ככה דברים אמורים להתנהל.
״נו? מה שלום הילד המשותף?״ שאלה נטע כשעליתי לרכב, צחקתי באדישות, אני עומדת להתכחש לכל מה שקרה ביני לבין יונתן. מבחינתי? מעולם לא היה כלום. זה אפילו לא מזיז לי שיש לו חברה.
״היום בערב הסיוט הזה נגמר!״ אני קוראת ביאוש, לפחות הסיוט הזה הפך לחלום בלהות רק עכשיו, עד היום בצהריים נהנתי מכל רגע.
״כן ויתחיל סיוט הזוגיות,״ נטע צחקקה בקלילות, נחרתי בבוז, גוררת ממנה מבט מבולבלת ומיד אחר כך היא מסיטה את מבטה חזרה לכביש.
