פרק 25 - ידידות מהסוג הזה

4.9K 246 13
                                    

"בחיי שאת מושלמת" לחשתי לאושר, מרפרף נשיקות על בטנה הרכה. עומר באמת התברכה בגוף מדהים שיודע לספק אותי כשאני צריך. 

כבר שבוע שאושר מסיימת אצלי את הערב אחרי כל סוף משמרת שלה בבר. וזה תמיד מסתיים בזיון טוב אבל היא לא נשארת לישון. היא יודעת שאצלי לא ישנים. זה ההסכם, ככה זה היה וככה זה יישאר עם כולן. 

עליתי לאט לאט למעלה, מרפרף נשיקות ומרים עוד יותר את חולצתה, צלצול פעמון קטע אותנו.

"לא הבנתי מי זה מפריע לנו עכשיו?" אושר רטנה, מגלגלת עיניים, חצי מתרוממת, מניחה מרפקיה על המיטה.

העברתי את ידיי בראשי, תוהה מי צריך להגיע? "אני אלך לבדוק" זרקתי לעברה, לובש חזרה את השורט.

"בוא לפה, עזוב אותך אל תפתח" היא תפסה את ידי ומשכה אותי חזרה אליה בחיוך פלרטטני.

"מה פתאום, את משוגעת?" משכתי את ידי חזרה בכעס, ממהר אל דלת הכניסה תוך כדי מלמול "רגע"

פתחתי את הדלת ולעיני עמדה עומר, מוצפת דמעות, "היי" היא לחשה, "אנחנו יכולים לדבר?"

"מי זה שם?" אושר צעקה מהחדר. סובבתי את ראשי לכיוון, לא עונה לה

"אני מפריעה?" היא שאלה בשקט

"מה פתאום!!" אמרתי בביטחון

"זה באמת בסדר, אני מצטערת... אני אלך הביתה" עומר מלמלה ממהרת להסתובב לכיוון המעלית, תפסתי את ידה בזמן, הפעם לא מאפשר לה לברוח.

"היי, תסתכלי עליי" רכנתי לעברה, תופס בידיי את לחייה "את לא מפריעה ואני שמח לראות אותך כאן, בואי. תכנסי"

"אני מפריעה באמצע עניינים, נכון?" היא שאלה בקול חמוד תוך כדי שהיא מחתה דמעה אחת מלחייה. 

"את לא מפריעה בכלום. בואי נו...תיכנסי" סימנתי לה עם העיניים, לא מותיר לה ברירה.

עומר צעדה באיטיות והתיישבה בסלון, הורידה נעליים והדליקה לה טלוויזיה. "תעשי לך נס" זרקתי לעברה, "אני כבר חוזר"

המשכתי לכיוון החדר, ממהר לספר לאושר שהיא צריכה ללכת מפה ומקווה שזה לא יהיה מלווה בסצנות מצידה. "אני מתנצל, אבל את צריכה ללכת...היום זה לא יקרה"

"מה אתה רציני איתי?" אושר שאלה בתדהמה תוך כדי שחזרה להתלבש, המומה מהבקשה שלי. 

"רציני מאוד" עניתי בקונקרטיות. 

אושר התקדמה אל עבר פתח הדלת, לא לפני שהעבירה מבט מזלזל וכועס לעומר ומלמלה לכיוונה בגלגול עיניים "אה, אז זה בגללה? כדאי מאוד שתעריכי" היא השתהתה מעט בכניסה לבית, בטרם יצאה וטרקה אחריה את הדלת.

"יש לי דה זה וו משהו.." עומר חייכה חיוך צדדי, מזכירה לי נשכחות מהיום שבו תפסה אותי עם שיר.
"בבקשה בואי לא נזכיר את זה" העברתי את ידי בשיערי הלוך ושוב במבוכה.

הכי מוכר במדינהWhere stories live. Discover now