לראשונה בחיים שלי התפרקתי בגלל בחורה. כבר שבועיים שאני בקושי אוכל, מבטל חזרות להופעות, בלי חשק לכלום, מתהלך כסהרורי במסלול הקבוע שלי - מהבית, למשרד של צחי, לצילומים וחזרה לבית. פעם ראשונה, ששום בחורה לא עניינה אותי.
גם עם שיר לא יצרתי קשר, אחרי שהיא הלכה ממני, סימסתי לה שאני מתנצל וזה לא יעבוד, ושאני חייב זמן לעצמי, רגע להירגע.
הקפדתי לפזר חיוכים לכל עבר, חיי את עולם השקר. כרגיל. עוטה מסיכה יפה ומאושרת המסתירה מה אני עובר באמת. לא להאמין שבחורה הצליחה לפרק אותי ככה, בזמן כל כך קצר, אלוהים.
היה לי קשה לקבל את זה שאיבדתי אותה עוד מלפני שהייתה שלי. הייתי מוכן לתת הכל בשביל לזכות לראות אותה רק עוד פעם אחת. היא לא הגיעה למשרד של צחי יותר, לעזור לו, והנחתי שאני זו הסיבה. היא חיפשה להתרחק בכל דרך.
צלצלתי יותר מ20 פעם אליה ושלחתי קרוב ל30 הודעות בלי הגזמה, כולן נקראו ונסגרו. היא לא הגיבה. אפילו ניסיתי לגשש קצת עם צחי אבל פחות הצליח לי...
ישבתי במשרד של צחי, קורא את החוזה החדש לדואט שלי עם תום, חבר ילדות שלי, שפרץ לאחרונה דרך והתפרסם. היום יש השקה לשיר החדש שלו במועדון בעיר, ואני מתרגש בשבילו ברמות.
"אווו...שלום, נסיכה יפה קטנה. בואי לדוד" צחי קרא בהתלהבות, קם ממקומו. סובבתי את ראשי, מניח את הדפים. בפתח הדלת עמדה יהלי עם מוצץ בפה ובקבוק ביד. צחי הרים אותה גבוה, גורם לה לצחוק בצורה מתוקה ביותר.
הלב שלי היה על 200, ידעתי שאם יהלי פה, אני הולך לראות את עומר בכל רגע.
"אל אל" יהלי קראה, מושכת את ידיה לכיווני מחכה שארים אותה. "את רוצה לדניאל?" צחי חייך חיוך חושף שיניים, מתקדם לעברי ומאפשר לי להרים אותה. התיישבתי חזרה, מושיב את יהלי על ברכיי.
"מה איתך ועם עומר אגב?" צחי שאל באגביות. "אה...סתם, בסוף לא הסתדר, צדקת...מורכב מדי" ביטלתי את דבריו, מרגיש תחושת אשם על שאני לא דובר אמת במלואה.
"אמרתי לך" אמר בניצחון, "אתם במקומות אחרים בחיים..עזוב אותך, צא, תהנה, תשתכר, תהיה עם בנות. אתה עוד תתגעגע לתקופה" אם רק יכולתי לומר לו כמה הוא טועה, כמה כל מה שאני מתגעגע אליו זו רק עומר.
"איך היה בגן?" פניתי ליהלי, נושק ללחייה.
היא הוציאה מכיס הג'קט שלה חמניה.
"או...את יודעת איזה פרח זה?" שאלתי מתקרב קרוב אליה ומחבק אותה משני צידי גופה. "זו חמנ..."
"יהלי בואי.. אנחנו הולכות" עומר נכנסה למשרד, קוטעת את ההסבר שלי על פרח החמניה ופונה ליהלי בתקיפות, משתדלת לא להביט בי. הבטתי בה, מנצל כל שניה, הרגשתי איך הלב שלי מחייה את עצמו, הולם בחוזקה לאור נוכחותה. היא הייתה כל כך יפה, שיערה הגולש נח על כתפייה והיא לבשה ג'ינס וטישרט שהחמיאו מאוד לגופה וגרמו למחשבות שלי לנדוד למקומות אחרים.
לא החלפנו מילה. יהלי הושיטה ידייה, מסמנת לעומר להתקרב ולהרים אותה. עומר התקרבה, רוכנת לכיווני ומרימה אותה ממני, מבלי להביט בי כלל. מתעלמת מקיומי באופן מובהק. הריח שלה הקשה עליי, ועם כל הרצון הטוב שלי להודות לאלוהים על שנתן לי את ההזדמנות לפגוש אותה, הסיטואציה הייתה לא נוחה לי ורציתי רק שתיגמר.
"את באה היום להשקה, כן? תשאירי את יהלי אצל מירית. אל תדאגי. אני צריך אותך בכרטיסים".
"כן, בטח" ענתה בקצרה, אוחזת ביהלי בידייה ופונה לכיוון הדלת, "נתראה בערב", כיוונה לצחי בלבד.
"מה.. לאן? היא באה להשקה?" שאלתי בתמיהה, פונה לצחי
"כן, היא צריכה כסף לאחרונה, היא תקתקנית. הצעתי לה לארגן את כל הכספים והכרטיסים, הבטחתי לשלם לה כפול" צחי הסביר
"הבנתי"
אז מסתבר שהמפגש שלי עם עומר אלימלך לא הסתיים עוד להיום.
YOU ARE READING
הכי מוכר במדינה
Romance"ו....נראה לי שמחכים לך..." היא סימנה עם עיניה לכיוון הדלת. הסתובבתי עם פלג גופי העליון, צופה בשיר נשענת על משקוף חדר ההכנה בהפגנתיות. לפי שילוב הידיים שלה, ידעתי שמצפה לי שיחה ארוכה בבית. הסתובבתי חזרה, ועוד לפני שהספקתי להשיב, צפיתי בעומר נעלמת כל...
