שלושה שבועות עברו מאז שחתכתי משיר. זה היה לא פשוט. אבל ללא ספק ההחלטה הכי נכונה שעשיתי עבור עצמי עד היום. כבר לא היה אכפת לי מה ייכתב בעיתונים, איךההורים שלי יגיבו או אפילו מה צחי יאמר. רציתי פשוט לחתוך מה שממזמן כבר לא עובד, אלא רק נראה יפה למראית עין.
שיר לקחה את זה קשה, היא הגיבה בעיקר בצעקות ובהאשמות. מניתי לה בדיוק את הסיבות המדויקות ללמה זה כבר לא עובד, ולהפתעתי, עם חלקן היא אפילו הסכימה.
הימים עברו, קשה לי לומר שאני לא מתגעגע בכלל, אבל זה יהיה שקר לומר שהיא חסרה לי. כל מה שהעסיק אותי, זה רק הדרך להתקרב לעומר. עומר ויהלי כבר חזרו לביתם, השיפוצים הסתיימו. מה שהקשה עליי לפגוש אותה אצל צחי בבית.
המשכתי לפגוש אותה פה ושם במשרד של צחי, משתדל לפתח איתה שיחה, אבל אז, באותו בוקר חמישי, החלטתי שאני רוצה להתקרב אליה עוד קצת, ואעשה הכל בעבור זה.
נכחנו שלושתנו במשרד הגדול של צחי, צחי ישב על המחשב, מקריא לי כל שורה ופסיק מהחוזה בהופעת יום העצמאות ביבנה ועומר ישבה בצד המשרד, בשולחן נפרד, מתייקת נתונים.
צלצול טלפון נשמע והסטתי את מבטי אליה. "כן, כן מירית, לא לא...ברור, הגזמת!! אני מבינה. אל תדאגי אני אסתדר. זה שטויות...תודה רבה על הניסיון, יום טוב" הסתקרנתי מהשיחה.
"הכל בסדר?" צחי שאל את עומר ורציתי לחבק אותו. עכשיו אוכל לדעת מבלי שאתעניין אני בעצמי.
"כן, כן.. מצוין. סתם, פשוט מירית לא יכולה לקחת את יהלי מחר למסיבת חנוכה בגן, אמא שלי עובדת ואני בטקס חשוב בבית הספר...אבל לא נורא, אולי אבדוק עם ספיר הבייביסיטר, בתקווה שהיא לא לומדת.."
"אני אקח אותה" פלטתי. דפוק. חשבת על זה לפני???? הראש שלי רב עם הרצון להתקרב לעומר.
גם צחי וגם עומר הפנו אליי מבטים. צחי החל לצחוק ועומר הרצינה "מה...מה פתאום, אל תדאג הכל בסדר. אני אסתדר"
"לא, אני יכול. באמת. את יודעת שיהלי אוהבת אותי, אני יודע להסתדר, יש לי שני אחיינים. זה באמת בסדר".
"נו מה אתה רציני?" צחי צחק. "ומה יכתבו במהדורת הרכילות?? 'דניאל עזרן נצפה עם תינוקת בת שנתיים, ככל הנראה ביתו המוסתרת מבחורה לא ידועה' הוא החל לצטט, מגחך.
"אל תדאג, נתמודד גם עם זה. מחר אין לנו גם ככה כלום בלו"ז" פניתי חזרה לעומר, מניח את ידי על ליבי "אני אקח אותה, באמת, תני לי"
עומר הביטה בצחי שהביט בה חזרה וקם ממקומו בדרך לצאת מהמשרד "טוב, תני לגרביל הזה אם את סומכת עליו ואם הוא מתעקש...אבל תשמור עליה אל תהיה חמאר, ותשים עליך כובע אין לי סבלנות להתמודד עם כתבים עכשיו. יש לנו מספיק צרות עם הפרידה"
עומר צחקה והתיישבה בכיסאה, פניתי עם כל גופי אליה, מפנה את כיסאי אל מולה, על אף שכל אחד בקצר אחר של המשרד.
"איזו פרידה?" היא הרצינה במבטה. "אני ושיר כבר לא" עניתי בנונשלנטיות לא מסיט את מבטי ממנה.
"אני מקווה שאתה בסדר" השיבה ברוך, לא מתעניינת יותר מדי.
"אני בסדר גמור. תודה רבה" הנהנתי. יותר מבסדר. הרבה יותר מבסדר גברתי.
"אז....בנוגע למקודם, היית רציני?"
"הכי רציני שיש" עניתי
"אני בטוחה שיהלי תשמח. אני באמת באמת מודה לך מקרב לב" היא חייכה חיוך לא חושף שיניים.
"הכל בסדר תרגישי בנוח, בואי" קמתי ממקומי, "תביאי לי את הבוסטר" אמרתי, מלווה אותה אל הרכב בכדי לקחת ממנה את הבוסטר וציוד נוסף שיהלי צריכה למחר.
היא התקרבה אליי, הניחה את הבוסטר בין ידיי והוסיפה "ו...דניאל" הרימה את עיניה אליי, "אני חייבת לך".
"ארוחת ערב". עניתי מבלי לחשוב. "יום ראשון".
היא חייכה, הרכינה ראש בביישנות ואז הביטה בי שוב "סגרנו".
התהלכתי לרכב שלי עם הבוסטר ביד ושלל בקבוקים ובגדים, עם חיוך מסופק ומרוצה, חשבתי לעצמי שלבלות שעתיים במסיבת חנוכה עם ילדה בת שנתיים, עם עוד 20 אמהות רכלניות בגן, זה לא הבילוי האידיאלי לשישי בבוקר. אבל מה לא אעשה בכדי להתקרב יותר לעומר?
YOU ARE READING
הכי מוכר במדינה
Romance"ו....נראה לי שמחכים לך..." היא סימנה עם עיניה לכיוון הדלת. הסתובבתי עם פלג גופי העליון, צופה בשיר נשענת על משקוף חדר ההכנה בהפגנתיות. לפי שילוב הידיים שלה, ידעתי שמצפה לי שיחה ארוכה בבית. הסתובבתי חזרה, ועוד לפני שהספקתי להשיב, צפיתי בעומר נעלמת כל...
