מערבולת

פרק 24 - שיחת נפש

״אני מכינה לי קפה, להכין לך גם?״ אני שואלת את רותם שיושב על השיש ומביט בי כמו ילד קטן. הוא מחייך לעברי ומהנהן במהירות לחיוב. היום יום חמישי, היום החופשי של רותם מהלימודים ולראות אותו ער ביום החופשי שלו זה מחזה מיוחד ועוד במיוחד שמהרגע שהוא נכנס לתוך הבית הוא לא מפסיק לחייך. אני מרתיחה את המים והוא מחייך מאוזן לאוזן ומביט בי.

״אחי הגדול והחתיך האם אתה רוצה לספר לי למה אתה כל כך שמח?״ אני שואלת ומוזגת את החלב לשתי כוסות הקפה שהכנתי לנו. הוא קופץ מהשיש שעל המטבח ומתקרב לעברי. בידי שתי הכוסות קפה והוא לוקח אותם מידי ומנשק את הלחי הימנית שלי. אני מביטה בו בהלם, רותם תמיד אהוב להציק לי, להראות אהבה זה לא משהו שרותם עושה הרבה, רק בימי הולדת הוא היה מראה אהבה וגם זה רק כי חייב. עדין לא מעקלת שרותם נישק אותי ומיוזמותו לקח את הכוסות ועזר לי. הבן אדם הכי עצלן בעולם עזר לי מרצון הרגע. ״רותם הכל טוב?״ אני שואלת בחשש ומביטה בו עדין מופתעת.

״אחיך הגדול והחתיך שמח, אסור לו להיות שמח?״ הוא אומר בחיוך גדול ומניח את שתי הכוסות על השולחן בסלון. אני מביאה שתי פרוסות עוגה שחתחתי קודם ומתקדמת לכיון הסלון תוך כדי שאני צוחקת על ההתנהגות שלו. אני מתיישבת למולו על הספה ואומרת בחיוך ״ברור שאפשר. רק תספר לי למה אתה כל כך שמח״.

״ים בבית?״ רותם שואל בזמן שהוא מתרווח על הספה והחיוך עדין מרוח על פניו. אני לוקחת את השמיכה שבצד הספה ומחסה את רגלי בזמן שאני עונה לשאלתו. ״הוא בחדר כושר. אל תשנה נושא, דבר.״ אני אומרת בחיוך קטן והוא ממשיך להביט בי ללא תגובה. הוא לרגע נראה כמו ילד קטן ומאוהב שלא יכול להוריד את החיוך מהשפתיים.

״זה עוד מוקדם כדי לדבר על זה אבל הבנתי שמישהי שהתגעגעתי אליה מאוד התגעגע אלי גם.״ רותם אומר בזמן שהחיוך עדין על פניו ומרים את הכוס קפה שהכנתי לו ושותה ממנה. ברגע שהוא אומר את מילותיו אני ישר מבינה שהוא מדבר על אופיר. אתמול בצהריים ישבתי איתה במסעדה ודיברנו על הדברים ולפי ההתנהגות של רותם אני רואה שהיא לא ביזבזה יותר מדי זמן ושהיא נפגשה איתו.

״אל תגיד לי יותר מדי אבל תזכור שיש לך הרבה מה להוכיח וטעויות עושים רק פעם אחת. תלמד מהדברים שהיו לך בעבר.״ אני אומרת והחיוך של רותם יורד באטיות משפתיו, הוא מביט בי בבילבול ולא מבין בדיוק למה אני מתכוונת. הוא הבין שאני יודעת שהוא מדבר על אופיר אבל עדין לא מבין איך קשרתי בין הדברים שהוא אמר לכך שזאת אופיר. ״נפגשתי איתה אתמול.״ אני אומרת בלחש, מקווה שהוא לא שמע את מה שאמרתי. אני לא מביטה בפניו, אלה על הספה.

״את עשית מה?״ קולו של רותם נשמע לאחר מספר שניות של שקט. קולו משדר כעס ואני מביטה בו מניח את הכוס קפה חזרה על השולחן ומביט בי. ״את דיברת איתה?״ הוא שואל שוב, קולו מופתע וכועס. לא מבין. הוא מתרוממם במהירות מהספה והולך מצד לצד בחלל החדר, ידו על הראש והוא לא מבין עדין למה אני בדיוק מתכוונת.