מערבולת

פרק 11 - קופה

אני מחזיקה קערה מלאה בפופקורן. ״תבחר איזה סרט שאתה רוצה״ אני ממלמלת ומתיישבת לצידו של ים. הוא לוחץ עם השלט על אחד מסרטי האימה שהוא רואה שם. ״אני לא חושבת שזה רעיון טוב״ אני מלמלת. הוא מבין שאני מתכוונת לבחירת הסרט. הוא צוחק במעט ולפניי שהוא לוחץ על הפעל, הוא מזיז שוב את השלט ובוחר בסרט אקשן חדש. אני נאנחת בספה והסרט מתחיל. אני מושיטה יד לעבר הקערה הגדולה שעל ברכי ומרגישה את ידו של ים, הוא מביט בי וחוטף את הקערה בזמן שאני צוחקת.

הינו אוהבים ללכת לקולנוע יחד, תמיד שיצא סרט חדש הינו הולכים לראות. משתדלים פעמיים בחודש לפחות. הטעם שלנו בסרטים אף פעם לא היה אותו דבר, אני יותר בכיון של קומדיה ורומנטיקה והוא יותר טיפוס של אקשן ואימה, אך עדין הינו הולכים לראות יחד. לפעמיים הוא היה בוחר את הסרט ולפעמיים אני. למרות שלפעמים הינו רבים על בחירת הסרט עדין הינו הולכים כל פעם מחדש, רק שנינו.

ים מביט במסך במלא ריכוז. למדתי כבר להסתדר עם סרטי אקשן ואימה אך הראש שלי לא היה במקום, הוא הפליג במחשבות. הלילה כבר הגיע ממזמן. את כל היום העברנו יחד, שלושתנו. אני, ים ונתנאל. לרגע הינו נראים משפחה. כל מי שהביט בנו מהצד היה רואה ילד קטן בעגלה וזוג הורים שמחים מטיילים בפארק בשכונה. אף אחד לא היה יכול לתאר לעצמו שהאמא והבת זוג של שני הבנים שלצידי מתה לפני שלושים ושלושה יום.

בערב קילחנו את נתנאל יחד וים השכיב אותו לישון. זה הרגיש שהכל תקין, הכל שלם, מחובר. שאין כאב ועצב. הסרט ממשיך לרוץ ואני נזכרת בבוקר. ״את בסדר? ידעתי שאת תיהיה מופתעת אבל לא חשבתי שככה״ הוא אמר עשר מילים. מההרגל אני עדין המשכתי לספור לו מילים בבוקר. הוא מחייך. אני מביטה בו עדין מופתעת ולא מעקלת. מביטה בנתנאל שהוא מחזיק בין ידו. אני עוקבת עם עיניי אחרי כל תנועה שלו ועדין לא מפסיקה להביט בזיפים ובשיער הקצר שלו. ״אין לי מילים״ זה הדבר הראשון שאני אומרת מהרגע שראיתי אותו מסופר. הוא כתגובה משך אותי לחיבוק גדול וחם וליטף את שערי. ״עכשיו את זאת שאומרת שלוש מילים ואני זה שלא מפסיק לדבר.״

חיוך גדול נפרס על הפנים שלי. חושבת על המשפטים מהבוקר. יד מנופת מלפני. ים מעיר אותי מהמחשבות. אני מביטה על המסך וכתוביות לבנות רצות על גבי מסך שחור. הסרט נגמר. לא הבטתי בו לרגע. כל הסרט חשבתי על הבוקר, הייתי מרוכזת במחשבות. ״מה את מחייכת? ראית בכלל את הסרט?״ ים אומר ומגחכך. אני נאנחת על הספה ומחייכת לעברו. לא אומרת דבר. מרגישה שאין צורך להוסיף מילים לסיטואציה. ים מנשק את ראושי וקם, הוא לוקח את הכוס יין שהוא מזג לי בתחילת הסרט והבקבוק בירה שהוא שתה מימנו.

״יא קופה אחת קומי ותביאי את הקערה למבטח.״ הוא קרא לי קופה. זה היה כינוי שהוא תמיד היה אומר לי בילדות. שלושים ושלוש יום שלא שמעתי אותו קורא לי ככה. אני מחייכת לעצמי ולוקחת את הקערה של הפופקורן אני מבחינה שהיא רקה לחלוטין. ים השמן אכל את הכל. אני מתקדמת למטבח ורואה אותו יושב על השיש. אני מתקדמת לכיון הכיור ומניחה אותה בכיור. ״התגעגעתי לזה שאתה קורא לי קופה״ אני מלמלת בלחש. ״גם אני״ הוא מלמל כתגובה.