מערבולת

פרק 21 - ספירה לאחור

אני מוציאה את התיק שלי מהארון תוך כדי שאני מביטה בטלפון. מתעדכנת בהודעות האחרונות ששלחו לי בזמן המשמרת. אני מתקדמת לכיון היציאה ולפני שאני הולכת אני אומרת להתראות לכולם. אני עוברת את המארחת כשאני מחייכת לעברה ולפני שאני יוצאת מדלת הכניסה אני שומעת את קולו של מור קורא בשמי. אני מסתובבת והוא מתקדם לעברי במהירות, אני מביטה בו בשאלה ומחכה שידבר.

״חשבתי אולי ניפגש הערב, נצא לשתות משהו״ מור אומר ומגרד את ערפו בזמן שהוא מדבר. מאז שנפרדנו הוא מביט בי כל המשמרת אך לא מעז לפנות אלי. זאת הפעם הראשונה מאז שנפרדנו שהוא מתקשר איתי. ״כבר יש לי תוכניות, פעם אחרת.״ אני אומרת בחיוך, מבלי לפרט יותר מדי על התוכניות שלי להערב, מרגישה שזה לא ענינו. הוא רק מהנהן להבנה ואני מסתובבת חזרה ויוצאת מהדלת ישר לרכב שלי.

השירים של הרדיו מנגנים ואני מרימה את הטלפון, רושמת במהירות את שמה ומחייגת. ממתינה שהיא טענה. ״הלו״ קולה של אופיר נשמע, היא ענתה מהר. היא נשמע מאוססת אך גם טיפה לחוצה. ״היי״ אני מלמלת לעבר הקו. ״משהו קרה לרותם?״ היא שואלת בלחץ ואני מחייכת לעצמי ברכב. בדיוק כמו שחשבתי עדין אכפת לה, עדין חשוב לה. ״לא, לא״ אני אומרת במהירות ואני שומעת אותה נאנחת. ״רציתי לדבר איתך על משהו. אולי ניפגש?״ אני שואלת אותה.

״אפשרי. הכל בסדר?״ היא אומרת ונשמעת מאוססת, לא מבינה על מה לאחות הקטע של האקס שלה מלפני שלוש שנים יש להגיד פתאום. ״ביום רביעי בצהריים מתאים לך?״ אני שואלת ומתעלמת מהשאלה שלה. אני מקווה שהיא לא תשאל שאלות נוספות שהיא פשוט תסכים בלי יותר מדי דיבורים. ״ניפגש בבית קפה הרגיל?״ היא שואלת ואני מחייכת. בתקופה שהיא ורותם יצאו, אני הייתי בת שש- עשרה, תמיד אופיר הייתה מפנקת אותי ולוקחת אותי לאכול בבית קפה. עם הזמן זה נהפך למקום שלנו. רק איתה הייתי הולכת לאכול שם. ״קבענו.״ אני אומרת לה והשיחה מתנקת כשאני מחייכת שהשגתי את המטרה שלי.

אני חונה את הרכב בחניה ונכנסת במהירות הביתה מנסה להתחמק כמה שיותר מהר מהקור. ים בדיוק יצא מהמקלחת עם מגבת על החלק התחתון והביט בי בחיוך. ״יאלה עוד שעה אנחנו יוצאים. תתארגני מהר״ הוא אומר בחיוך כשהוא מביט על בגדי העבודה שלי. ״אתה זוכר מה יש מחר בשלוש בצהריים?״ אני שואלת והוא מהנהן לעברי. אני מחייכת ובתוך מספר שניות כבר נכנסת לתוך המקלחת. אני פותחת את הזרם של המים החמים וסוגרת את הוילון באמבטיה. דפיקות נשמעות ולפני שאני מספיקה לענות ים כבר בתוך המקלחת.

״אני רק לוקח משהו ויוצא״ הוא אומר ואני רק מחייכת לעצמי. ״העיקר שאתה דופק״ אני מלמלת לעצמי בלחש. אני שומעת את ים צוחק ומבינה שהוא שמע מה שאמרתי ופירש את זה למקום אחר, אני מגחכך על המחשבה שלו. ״איפה נתי?״ אני שואלת ואני שומעת קול ניפוץ, אני מוציאה את הראש מעבר לוילון של האמבטיה. הבושם שנועה קנתה ליום הולדת העשרים ושתיים של ים שבור לחתיכות.