Curiosity

פרק 23

-נקודת מבט של מאיה-
מה קורה בנינו? מה אנחנו? יש לו אליי משהו בכלל? אוף
כוסאמק אני מטומטמת , מה חשבתי לעצמי , אין כלום.
אפילו לא טרחתי לענות לשיחות של ג׳וני , אני אחזור לניורק אני אזכור להגיד לו הכל בפרצוף וכמובן להחליף שותפה לחדר.

הפלאפון שלי צלצל מודיע על הודעה חדשה
ההודעה הייתה מרון
״רוצה לצאת לאכול?סרט?״
״לא יכולה היום..אבל אל תדאג אני ואתה נבלה לפני שאני אחזור לניורק״ אני שולחת בחזרה
״השארת לי טעם של עוד מאז אותו יום במועדון..דברי איתי מתגעגע״ הוא שולח ואני לא עונה יותר
שיט . שכחתי שהתנשקתי איתו , אלוהים למה הכל מסובך כלכך עם בנים למה אלוהים ?

״היי״ שמעתי את קולו של שון שנישק את ראשי וישב ליידי בספה בסלון
״היי ילדים״ אבי אמר מתיישב בכורסה
״היי מר קופר״ שון אמר בחיוך למרבה הפתעתי
״אז איך השהות בישראל לבנתיים שון?״ אבי שאל אותו
״האמת לא כלכך רע תל אביב עיר מעניינת..״ הוא אומר ואבי מחייך אליו .

״בוא נעלה לחדר אני רוצה לדבר איתך״ לחשתי לשון והוא הנהן , עלינו לחדר שלי, שון נכנס ואני אחריו נועלת את הדלת
״אני רוצה אחת ולתמיד לדעת מה אנחנו מה יש לנו מה יש לך אליי?״ אני שואלת אותו מחכה לתשובה
״די מאיה,אני בעצמי לא יודע מה קורה אבל מבחינתי לבנתיים אנחנו עדיין ידידים וזה ישאר ככה לזמן הקרוב״ הוא אומר באדישות , הרגשתי שהדמעות עומדות לצאת
רק אתמול הוא נישק אותי
אני יודעת שהוא הרגיש את מה שאני מרגישה
אבל הוא מסרב להגיד , משהו עוצר אותו
אני לא יודעת מה אבל משהו בוודאות עוצר אותו וזה לא אני.

״אני מצטער שכל זה קרה..אבל את חשובה לי אל תשכחי את זה טוב?״ הוא אומר ואני מהנהנת בחיוך מזויף והוא מושך אותי לחיבוק חמים , אלוהים למה ? עד שיש סוף סוף מישהו שאני באמת רוצה זה לא קורה ..

ישבנו במשך היום די בשקט
שון התעסק בדבריו ואני בשלי , שקלתי ללכת עם רון לסרט או מסעדה אבל אני יודעת שאני אחשוב רק על שון וזה מיותר .

״דיברתי עם מאט ואני לא יודע איך להגיד את זה..״ שון שבר את השקט שהיה בנינו כל היום ואני מחכה שימשיך לדבר
״הוא רוצה לבוא לישראל״ הוא אומר ואני מסתכלת עליו המומה
״מהההה? מה יש לו לחפש פה?״ אני שואלת בהלם
״בגלל כל מה שקרה הוא משתגע בלעדיי שם והוא רוצה לבוא לכאן הוא דיבר עם המנהל ואישרו לו לבוא לפה עד החצי גמר שזה אומר עד חודש הבא ומימנו לו את הכרטיס״ הוא אומר ואני נאנחת
״אתם פשוט כמו זוג לא מסוגלים להיפרד אחד מהשני אה״ אני אומרת והוא צוחק
״אז רגע מה זה קשור אליי?״ אני שואלת את שון
״כן..פה את נכנסת לסיפור הוא צריך מקום לישון בו״ הוא מגרד בעורפו, אוי לא , מזל שדניאל בצבא כי הוא היה הורג אותי
״אין לי בעיה אבל בוא נרד למטה לדבר עם ההורים שלי״ אני אומרת לו והוא מהנהן
ירדנו למטה לסלון הוריי ישבו בסלון וששמו לב אלינו חייכו
״אמא אבא..אממ יש לי בקשה״ אני אומרת בחשש
והם מחכים שאמשיך לדבר ובשניות הבודדות האלה עלה לי רעיון מצוין.
״הקולג׳ החליט להוסיף לי עוד תלמיד ולשלוח אותו לפה לישראל בגללה הפרויקט,זה בסדר שיבוא לפה כן? רק עד חודש הבא״ אני אומרת מתחננת
״זה בסדר מאיה ברור״ אמי אומרת ואני רצה לחבק אותה , שון נעמד מאחורי הספה והרים אגודלים
״אין לי בעיה גם אבל דבר אחד אני לא מבין,למה לעזאזל זה בנים?״ אבי שואל
״יש לי עבודה להגיש במייל ביי״ אמרתי ורצתי בחזרה לחדרי ששון מאחוריי
השעה הייתה מאוחרת .
הדלקתי את הפלאפון שלי ,
ראיתי שיחה שלא נענתה מדניאל ושהוא השאיר לי הודעה קולית.
״היי דובי קטנה,וואלה אני נכנס עוד עשר דקות לעזה עם החיילים שלי ורציתי לדבר איתך לפני אבל לא ענית..בכל מקרה תמסרי לאבא ואמא שאני אוהב אותם, חיים שלי הנצחון בידנו, אנחנו הולכים לנצח בזה! אני אוהב קטנה שלי אל תברחי לניורק לפני שאני חוזר תזהרי לך״

עצמתי את עייני במחשבות מרובות על דניאל , רובם מרוב הדאגה שלי אליו . הוא הורג אותי שהוא כלכך נינוח לגבי זה
איך הוא יכול להיות רגוע שהוא נכנס לעזה? זה פשוט מדהים שאין בו שום פחד.

..

פקחתי את עייני וראיתי שעדיין חושך
וראיתי שהשעון על הקיר השעה מראה שלוש בלילה
איזה יופי לקום בשעה הזאת.
״למה קמת?״ קולו של שון הבהיל אותי שישב על עדן החלון ועישן את הסיגריה הקבועה
״לא יודעת..״ מלמלתי בעייפות והצטרפתי אליו
התיישבתי מולו והוא הביט בי בזמן שעישן את הסיגריה
״מה?״ מלמלתי
״אני אוהב להסתכל עלייך את מרגיעה אותי״ הוא אומר ושוב התחלתי להילחץ , למה לעזאזל הוא עושה לי את זה
״שון די בבקשה״ אני אומרת חוזרת להתיישב במיטה
״אז מה את רוצה שאני אשקר?״ הוא שואל בקול ציני
״לא,אני רוצה שתודה בדברים שאתה מפחד בהם״ אמרתי נכנסת חזרה אל תוך לשמיכה
״אני כבר אמרתי לך את שלי״ הוא סיים את הסיגריה וזרק מהחלון ״לילה טוב״ הוא הוסיף ויצא מהחדר שלי משאיר אותי לבד עם המחשבות האלה.

——
להגיבבבבב לא לשכוח להגיב ולהצביע !!!!