Curiosity

פרק 18

בתמונה דניאל😍
..

-נקודת מבט של מאיה-
״את מוכנה?״ שון שואל שהוא מחזיק בידו תיק גב
״זה מה שאתה לוקח איתך?״ אני שואלת בבלבול
״כן״ הוא עונה ואני לא טורחת לגלגל עיניים כי אני בכלל לא מופתעת, גברים זה עם מוזר.
נכנסנו לרכב ונסענו לשדה התעופה , הנסיעה לא לקחה יותר מ10 דקות , נכנסנו וחיכנו לטיסה שלנו , ידיי רעדו ושון שם לב ושם את ידיו על יידי ,״יהיה בסדר״ הוא אומר
״איך אתה יודע?״ אני שואלת בעצב , ״כי אני שם איתך״ הוא אומר ואני מחייכת .
תרגעי מאיה אתם רק ידידים , את עדיין עם ג׳וני.

״בואי עוד רבע שעה המטוס ממריא״ שון אומר שהוא אוחז בתיק הגב שלו וסוחב את המזוודה שלי,
״רגע איך אתה בא איתי? מה עם אימוני הכדורגל החצי גמר עוד חודש וחצי״. אני שואלת בדאגה, אני לא רוצה שיקלקל לעצמו בגללי.
״שמעי אני לא צריך אימונים כדי שידעו שאני טוב, אני טוב בזה מאיה,אז אני אפספס כמה אימונים ביג דיל״ הוא אומר ואני צוחקת, הוא מתנשא גדול אבל הוא עדיין מיוחד

נכנסנו אל המטוס והתיישבנו במקומות שלנו, ״תשני יש לנו טיסה ארוכה״ הוא אומר באנחה
״כן..״מלמלתי , מחכה לנו טיסה של פאקינג 10 שעות .
חלצתי את נעליי ושמתי את השמיכה מעל בגדיי ונפלתי לשינה עמוקה.
....

אחרי עשר שעות של טיסה מתישה,הרחתי את הריח המוכר
הסתכלתי מבעד לחלון, אור יום השמש רק עלתה, השעה שש בבוקר,שדה התעופה נתב״ג, קרוב לבית שלי לתל אביב. שון לקח את התיקים ויצאנו מהמטוס אל הלובי הגדול שמפוצץ ישראלים, הייתי בניורק רק חודשיים אבל זה הרגיש כמו נצח. אף פעם לא הייתי רחוקה מהבית
אפילו שבוע זה יותר מידי בשבילי
״אל תבהל מהשפה״ אני אומרת והוא צוחק
״זה בסדר״ הוא עונה
לקחנו מונית ספיישל לבית החולים אסף הרופא, למזלי נשארו לי כמה שטרות ישראלים מהארץ והשתמשתי בהם .
״הולכים לאח שלי עכשיו״ אני אומרת והוא מהנהן
אני בלחץ , אני מפחדת לראות אותו , הוא יכעס עליי שבאתי בלי להגיד אבל זה לא ממש מעניין אותי מה הוא חושב.
אני אהיה חזקה אני לא אבכה מולו

״הגענו״ הנהג אומר ושילמתי אותו ואנחנו יוצאים מהמונית
״היי הגענו לדניאל קופר אני אחותו מאיה קופר הרגע נחתתי מניורק בבקשה תגידי לי איפה הוא״ אני אומרת בלחץ והיא מעיינת בדפים
״קומה ב׳ החדר הסמוך לדלפק המזכירה״ היא אומרת ואני מודה לה ורצה במדרגות ששון מאחוריי
אני רואה את הדלפק ורצה אל החדר שהיא אמרה
נעצרתי על סף הדלת מביטה בדניאל ששוכב שם שכולו פציעות וצלקות ולצד מיטתו שלושה כיסאות ועל שניים מהם יושבים חיילים של דניאל, זיהתי אותם אני זוכרת שפעם אחת הלכתי לבסיס שלו ביום משפחות , הם ניראים כעוסים ועצובים בו זמנית. פרצתי בבכי בלי שום התאפקות , הוא מחוסר הכרה בלי יכולת להזיז אצבע , ״תתעורר דניאל״ אני רוטנת
שון נעמד על סף הדלת וצופה בי בוכה , הרגשתי לא נעים שהוא נסחב איתי לכל זה.
״היי בנים-..מאיה מה לעזאזל את עושה פה?!״ קולו הכעוס של אבי נשמע והסתובבתי באיטיות
״מה אתה חושב שאני אראה כתבה על זה שאח שלי נפצע קשה ואני פשוט ישאר שם כאילו כלום? לא,לא הפעם״ אני אומרת בקול עצבני , אני כלכך כועסת עליהם שהם שיקרו לי על הפעם הקודמת ולא מעדכנים אותי בכלום זה מחרפן אותי!
״מאיה..אני מצטער לא רצינו להדאיג אותך״ אבי אומר בעצב
דניאל התחיל למלמל דברים והוא פקח את עיניו לאט
״מ..מאיה?״ הוא ממלמל , ״כן דניאל זאת אני״ אני אומרת בבכי שאני מניחה את ראשי על החזה שלו ועוטפת את גופו ומסרבת לשחרר.
״מתי הגעת?״ הוא שואל מופתע ופקח את עיניו לרווחה סוף סוף
״לפני רבע שעה בערך״ אני אומרת
״לא היית צריכה לבוא בגללי״ הוא אומר וגורם לי להתעצבן
״חלאס להחליט בשבילי תפסיקו לחשוב שאני אשאר שם בזמן שאח שלי נלחם על החיים שלו ואז שוכב בבית חולים ואני פשוט אשב בשקט , אז לא זה לא יקרה!!״ אני צועקת בזמן שהדמעות בורחות מהעיניים
״בואי את צריכה להירגע״ שון אומר וישר כל המבטים הופנו אליו,שיט שכחתי.
״מי אתה?״ דניאל שואל באנגלית ובוחן אותו
״ידיד שלה״ הוא עונה לו באדישות אבל לא מבין שזה אח שלי דניאל ולא משנה כמה הוא יגסוס הוא יכול לחנוק אותו בכל רגע אצל דניאל אחי אין דבר כזה ידידים.
״ידיד..האמ בלי..החולצה״ דניאל מלמל בעברית וצחקתי
״אני אסביר לך בבית״ אני אומרת מנשקת את מצחו
״לכי לנוח הייתה לך טיסה ארוכה אני אהיה בסדר אני מבטיח לך״ הוא אומר ואני מהססת
״קדימה לכי״ הוא הפציר בי ״בוא שון הולכים״ אמרתי לו והוא הנהן ״אבא תביא לי את המפתחות לבית וכסף למונית״ אני אומרת והוא מכניס יד לכיס ומוציא מפתחות ושטר של מאה שח  ומושיט לי
״בלי שטויות,אני רוצה להכיר את הבחור הזה לפני״ הוא אומר ואני צוחקת ״הוא לא חבר שלי אל תדאג״ אני אומרת מנסה להרגיע אותו ״זה מה שהכי מדאיג אותי״ הוא אומר  ואני מגלגלת את עייני ,רואים שדניאל לקח את האופי הקשוח מאבא שלי.